170 אלף ישראלים השתמשו באתר הבגידות ״אשלי מדיסון״ שנפרץ בשבוע שעבר. רק 170 אלף. האמת היא שכבר תכננתי לחגוג על מספר גדול יותר עם משפטי מחץ שנונים. אבל פייר, אכזבתם. הייתי בטוחה שדווקא הנציגות הישראלית תהיה קרובה יותר למיליון. אלא אם כן רובכם מחפשים עדיין את הישועה בטינדר.
מנגד, זו יכולה להיות אולי בשורה משמחת לכבוד ט"ו באב, החג של החגים. הרומנטיקה לא מתה. האמת היא שרומנטיקנית שכמותי הייתה אמורה לעטוף בקריאות "הו" קורעות לב כל מייל או הצעה לאייטם שהגיעו אלי בשבועות האחרונים. אלא שאם יש משהו שמפחיד אותי יותר מצמד המילים ט"ו באב ומעביר בי צמרמורת בלתי נעימה בעליל, הוא צמד המילים "פסטיבל אהבה".
בוקר יום ראשון היה תמים למדי, עד ששיחת טלפון מטרידה הפרה את שלוותי וגרמה לי להבין שהאויב הגדול ביותר של רוח הנעורים הוא הציניות. מעברו השני של הקו, בחורה חמודה שחשבה להציע לי להגיע ל"חוויה חד-פעמית של אהבה״. מניסיון חיים ארוך בפענוח מילים ומשמעותן, כשמדברים על חוויה ועוד חד-פעמית, ובוודאי שקשורה באיזושהי צורה לאהבה עם המוני אדם אחרים, אני יודעת שזה הסימן שלי לברוח. ״אני לא בעניין״, עניתי בנימוס, אך היא התעקשה: ״זה מתאים בדיוק לטור שלך. חיבוקים המוניים, מעגלי שירה וסדנאות טנטרה לאור ירח״.
אני אומנם לא אוהבת מעגלים ועוד המוניים, אבל נחמד הירח הזה, חשבתי לעצמי, ונפלתי בפח השכחה. איך יכולתי לשכוח את אותו ליל אהבה נוראי שבו איבדתי את בתולי למרגלות המצדה, לפני או אחרי או תוך כדי מופע זריחה של דיוויד ברוזה אי שם באמצע שנות ה-90. ״זו לא אני, זה הירח המלא״, ניסיתי לתרץ בדיעבד את המעשה הכל כך לא אופייני לי. אלא שאף אחד לא חשב שדווקא הילדה הקטנה מחולון, תהיה זו שתתהלך בכל חודש בליל ירח מלא כסהרורית כמו זאבה מייללת על צוק, כמו חנה׳לה ושמלת השבת, כמו ין שמתחבר ליאנג קוסמי, ותאבד את בתוליה בצורה הקיטשית ביותר לצלילי ״באנו לכאן מתחת לשמיים״? אלוהים אדירים, אני כל כך מתביישת.
״בלילות ירח מלא אני מעדיפה לא לצאת מהבית״, עניתי לבחורה החמודה מעברו השני של הקו. תאמיני לי שזה מתכון לצרות. וחוץ מזה, המוניות ומעגליות מביאות לי את הסעיף. בדיוק כמו שירים של להקת גאיה, קריאות שמחה מוגזמות ותרגולי טנטרה עם אנשים זרים. הרבה זרים. עם המדבר אני דווקא מסתדרת, אפילו מאוד, אבל רק אם יש איתי גג עוד בן אדם אחד בלבד.
ובאמת, אם לשפוט על פי תיבת המייל שלי שהתמלאה בהצעות לפעילויות וסדנאות רומנטיות שמערבות ירח, נרות ומשחק מקדים שלא מתקדם לשום מקום - הנחתי שהן מיועדות בעיקר לזוגות בתחילת הדרך שלא מצליחים להתניע משהו ולא רוצים עוד לוותר, או לרווקות שמגיעות עם החבר הגיי ושניהם מקווים למצוא שם אהבה. עד כמה שאנסה, אני לא יכולה להבין מה כבר יכול להיות אטרקטיבי בלנשוף ולנשום נשימות לחיזוק המיניות יחד עם שלל זוגות מזיעים במאהל לא ממוזג.
במקום להישאר עם בן הזוג שלך לבד בבית, בערב ובלי ירח, לניצול זמן איכות אמיתי. בלי משחקים מקדימים מיותרים (חוץ מהמובן מאליו, כן?) ומחוות אנושיות סכמתיות שתורגמו ממגזיני נשים בחו״ל, המושתלים מאז שנות האלפיים במוחו של כל נער מתבגר. אנחנו לא באמת זקוקות לזה. לפחות, אני לא. ״מותו של המשחק המקדים״, הנה כותרת טובה לטור שתגרום להרבה נשים לכעוס עלי עכשיו. אך אני באמת סבורה שהמשפט ״מה שאת צריכה הוא לא דווקא מה שאת רוצה״ תקף גם כאן.
במקום להישאר עם בן הזוג שלך לבד בבית, בערב ובלי ירח, לניצול זמן איכות אמיתי. בלי משחקים מקדימים מיותרים (חוץ מהמובן מאליו, כן?) ומחוות אנושיות סכמתיות שתורגמו ממגזיני נשים בחו״ל, המושתלים מאז שנות האלפיים במוחו של כל נער מתבגר. אנחנו לא באמת זקוקות לזה. לפחות, אני לא. ״מותו של המשחק המקדים״, הנה כותרת טובה לטור שתגרום להרבה נשים לכעוס עלי עכשיו. אך אני באמת סבורה שהמשפט ״מה שאת צריכה הוא לא דווקא מה שאת רוצה״ תקף גם כאן.
ומנגד, יכול מאוד להיות שרוח הנעורים התמימה שבי פינתה כבר מזמן את מקומה לציניות. גיליתי את זה כשקיבלתי מייל המפרט את תוכניית פסטיבל ימי הזמר בערד. אז הבנתי שזה מה שקרה ככל הנראה לאותם נעורים אבודים שחשבתי שעדיין חיים בי. אותו פסטיבל ערד שהיה הוודסטוק של בני דורי בתחילת שנות ה-90, המקום שאליו נוהרים בני נוער באוטובוסים ישנים ובלתי ממוזגים מהתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. רק כדי לקלוע צמות על כל הראש, להתנשק בפעם הראשונה, לגנוב סיגריות נובלס, לאבד את הבתולים או לפחות לקוות לכך, הפך - אם בשל האסון הנורא ההוא או בשל שקיעתה של תקופה - ל״ימי זמר עברי״. זמר עברי זה אומנם נפלא, מלבד אולי ציון ״המתחם המיוחד להפעלות לילדים״, שהרס לי באופן אישי את כל הסקס-אפיל. סביר להניח שהיום אף אחד לא ישן יותר בשקי שינה מאולתרים בחצרות של בתים ומאמלל את השכנים. כנראה שבגילנו אפשר מקסימום לקנות כרטיס להופעה של נורית גלרון (הנהדרת!), לחזור הביתה במאזדה 2, ולהירדם בתחתונים מול הטלוויזיה.