זה היה אחד מסופי השבוע העצובים בתולדותינו. לא רק בגלל מעשי המחבלים היהודים בימים האחרונים - אלא בגלל שחלק מהעם ניסה להתמודד עם משמעות המעשים האיומים, בעוד שהחלק האחר המשיך בהסתה ברשת החברתית וגם בשטח - בעימותים עם שבניהם הפלסטינים.
צה״ל והשב״כ, למודי טבח גולדשטיין ורצח אבו חדיר, נכנסו לכוננות עליונה. מעל לכל - המטרה הראשונה היא לעשות צדק מהיר ולהביא כמה שיותר מהר לדין את הרוצחים מכפר דומא. המטרה השנייה - להציב בשטח מספיק כוחות שיוכלו לעצור התהוות של אינתיפאדה עממית.
הגדה הגיבה בהלם על שריפת המשפחה. אין בה את האנרגיה לצאת לעוד התקוממות רחבה. אבל תנו לה עוד כמה ימים של צפיות חוזרות באל־ג׳זירה, שתקפיד לשדר בלי הפסקה כל תקריב של התינוק שנרצח, ונתחיל לקבל את פיגועי הבודדים, באדיבות תנועת הנוער ״תג מחיר״.
דקות אחרי שהנשיא הודיע שהוא עומד לבקר את פצועי הפיגוע, מיהר ראש הממשלה להקדים אותו בביקור בשיבא, מחשש שריבלין יצטייר כהרבה יותר מנהיג ממנו. שר הביטחון הביע תקווה אותנטית שבני ישראל יתעשתו, אבל אין לו שום כוונה לעשות משהו מעבר להבעת התקווה. בנט דקלם את הגינוי המצופה, והתחושה הייתה שהוא, בדיוק כמו נתניהו, מגחך בעודו מכתיב את מילות הגינוי והזעזוע.
אבו מאזן, כצפוי, חיכך ידיים בסיפוק וראה איך המטורפים של ישראל ממשיכים לבנות את הקייס שלו לבית הדין הבינלאומי בהאג. ישראל השפויה חיפשה משענת, ולא מצאה כזאת, בטח לא בין חברי הממשלה, אך גם לא במילים החריפות של הרצוג או בפוסט המדויק של לפיד על חורבן הבית. זה וגם זה כוסו בים של שנאה שהציף את הרשת והבהיר לכולם שקומץ העשבים השוטים הפך לגידול הנפוץ בישראל.
אירועי סוף השבוע הם רק ציון דרך בשקיעתה של המדינה. אין היום מנהיגות שבשלה להכחיד את השיח הגזעני והאלים ברשת החברתית ולהוציא אותו ואת המחבלים היהודים מחוץ לחוק. הניסיון העלוב של ינון מגל, נציג מפלגה הומופובית, להופיע בכנס של הקהילה הגאה בסוף השבוע, רק הדגיש את הפער.
התמונה שפורסמה בעיתוני העולם ובה שליסל מניף סכין על קורבנו כשמטר מאחוריו נמצא שוטר - רק ממחישה את אובדן הדרך. מחבל ערבי כבר היה נורה מזמן, ובצדק. בגלל שהיה יהודי עבדקן, היססו השוטרים ואפשרו לו לדקור שישה בני אדם עד שהשתלטו עליו בידיהם.
ישראל ממשיכה בדהירה אל הקיר, לעבר התנגשות שתוציא אותה ממשפחת העמים. יותר ויותר ישראלים ישאלו את עצמם על מי ועל איזה ערכים יידרשו ילדיהם להגן כשהם הולכים לצבא. הבולשביקים האמינו שככל שיהיה רע יותר - יהיה השינוי טוב יותר. לא בטוח שיש לנו את הזמן לניסוי הזה.
הלקח מאירועי בית אל הוא שלמדינת ישראל עדיין יש את הכוח לאכוף חוק ולפרק התנחלויות, ככל שתחליט. אספסוף הגבעות עדיין לא יכול למנוע מהמדינה לממש את סמכותה.
לאלה מאיתנו שעדיין חפצי חיים, ושמתקשים לראות את הציונות הופכת לגרסה היהודית של דאע״ש, אסור לעמוד מנגד. יש להפגין אפס סובלנות למול ביטויי השנאה ברשת וללא אנינות, ולהתייצב לצד כל מי שמציע אלטרנטיבה שפויה.