1
החייכן המנומס
נתחיל מהסוף. הממשלה אישרה אתמול לפנות בוקר את תקציב 2015־2016, ומרבית השרים יצאו בהרגשה של הישג. שר הביטחון משה (בוגי) יעלון נמנע ונותר עם טעם של חמיצות בפה.
החרדים קיבלו את שלהם. לפוליטיקאים שלהם יש מנהג משעשע, המופעל כל אימת שהשיחות נקלעות למצב משבר. על יעקב ליצמן, הנוהג להרים את מגבעתו מהשולחן ולהניחה על ראשו כדי לסמל שהשיחה הסתיימה במשבר, כבר סופר כאן. אצל אריה דרעי המצב שונה. הוא פשוט מתאייד. גם באמצעות שירות הניווט ווייז לא ניתן יהיה לאתר אותו. זה קרה לו בשיא משבר הקלטת של מרן במערכת הבחירות האחרונה מול אלי ישי.
השבוע זה חזר על עצמו. בעיצומו של משבר התקציב מצא דרעי זמן לנסוע לקצרין להשתתף במופע של הזמר החסידי אברהם פריד. שלשום, כשלא קיבל את מבוקשו בנושא מע"מ אפס על מוצרי מזון, סגר את הנייד ונעלם מישיבת הממשלה. דרעי רצה לצאת עם הישג תקציבי, כי עם מחמאות לא הולכים למכולת ומע"מ אפס על מוצרי מזון היה אמור לספק את הסחורה. אלא שבאוצר לא התחייבו לכך, ורק דובר על הקמת ועדה משותפת עם האוצר שתבחן את הנושא.
כחלון לא נתן למשבר להתפתח ודאג לחבק את דרעי. רגע לפני ההצבעה סוכם שלש"ס יוקצה הכסף הקואליציוני להפחתת תעריפי המים, החשמל והתחבורה הציבורית. ועדה משותפת תחליט בתוך חודש על המתווה הסופי.
דרעי ויובל שטייניץ, שנמנעו מתמיכה בששינסקי 2 (משאבי טבע), קיבלו חלקית את מבוקשם. לכי"ל, הנפגעת העיקרית מיישום ההמלצות, הוצע מקצה שיפורים. בעניין המע"מ - דרעי צודק. המע"מ בישראל (18%) נחשב לאחד הגבוהים באירופה ואחת הסיבות ליוקר המחיה. אבל אם יתחילו לפטור ממע"מ מוצרים מסוימים, הסכר ייפרץ ולתקדים לא יהיה סוף. מחר יתעורר ליצמן וידרוש בצדק פטור ממע"מ על תרופות מצילות חיים. מחרתיים יבוא שר הביטחון וידרוש, גם כן בצדק, פטור ממע"מ על מזוט לצה"ל או על מטוסי F־16. באוצר התעקשו שלא להסכים, ובצדק. ראו כמה רעש נוצר כשמנסים לבטל את הפטור ממע"מ באילת או על פירות וירקות. מע"מ שבוטל לא ישוחרר.
כחלון הוא המנצח הגדול של השבוע לאחר שהצליח בסבלנות של קצין הנדסה לפרק את המוקשים שעמדו בדרכו. הניסיון הפוליטי ויכולת ניהול המשא ומתן שלו עבדו שעות נוספות. הוא היה צריך להרגיע את שטייניץ, שכעס על שכחלון לא זרם איתו בעניין הדחת מינהלת רשות החשמל, וגם את מירי רגב מהתרבות, שהשמיעה קול לאחר שמזמן לא שמענו ממנה. גם נפתלי בנט, הנמצא תמיד בסביבה כדי לבעוט בשר הביטחון, דרש ליטוף. והיה גם חיים כץ, שעדיין מתקשה להיגמל מתפקיד יו"ר ועדת הרווחה, וכמובן דרעי.
הלחצים מבחוץ זרמו מכל הכיוונים. כחלון קיבל ד"ש מלובי החקלאים בראשות איתן ברושי. גם הסטודנטים (שהבעיה שלהם נפתרה באמצעות ח"כ מירב בן ארי מכולנו; והאמנים שהפציצו את כחלון במאות מסרונים) דרשו את שלהם. יאיר לפיד, שעד כה לא השמיע מילה בעניין התקציב, התקומם נגד הכוונה לקצץ בתקציב משרד החוץ.
מעל כל אלה הייתה הנגידה קרנית פלוג. אין זה טריוויאלי לעקוף אותה באמצעות חוק המאפשר לגופים חוץ בנקאיים לגייס הון וזה קורה בפעם הראשונה לפלוג. אם לא תתעשת ותמשיך למלמל מילות מחאה לפי קוד הנימוסים הפולני, בפעם הבאה זה יבוא לה בגדול.
בשורה התחתונה, תקציב 2015־2016 מתכתב יפה עם הדרישות של כחלון. לראשונה מגיע שר אוצר עם אג'נדה חברתית מובהקת. כחלון אומנם הוטרד מחריגות בתקציב ובגירעון, אבל לא עד כדי התאבדותו והתפטרותו מהממשלה. ידוע לי שגם עם גירעון של 3.4%, כפי שתוכנן בתקופת לפיד, היה שר האוצר זורם, אם לא היה מצליח לכופף את החרדים.
מה שהנחה את כחלון היה קיום הבטחותיו לבוחרים, ומבחינה זו הוא סיפק את הסחורה. בלי להרגיש הוא סידר תוספת הכנסה לחיילים המשוחררים, תשלום דמי אבטלה לעצמאים, העלאת קצבאות לקשישים ותוכניות חיסכון לילדים כתחליף לקצבאות. גם הוספת סייעת שנייה בגני ילדים והפחתת הצפיפות בכיתות (בנט קיבל את מבוקשו) נעשתה בהסכמתו.
את הרפורמות שלפיד חלם להעביר, כחלון הצליח בקלות תחת אותו ראש ממשלה. זוכרים כמה רעש התעורר כשרצו לספוג מיליארד שקל מקק"ל? האם מישהו שמע כיום איזו טרוניה מכיוון הקרן הקיימת? זוכרים את הרפורמות בבריאות שיעל גרמן האיכותית ניסתה להעביר ללא הצלחה? עכשיו תראו כיצד ללא שום ציוץ העביר ליצמן בגיבוי כחלון את הרפורמה בבריאות הנפש ובביטוחים המשלימים וחיזוק מערכת הבריאות הציבורית. רפורמת תיירות המרפא נשארה בחוץ בהתאם לדרישתו.
כחלון הצליח עם עשרת המנדטים שלו להגיע להישגים שלפיד נכשל עם 19. את אלה הוא השיג ללא הפרת התחייבותו שלא להעלות מסים. כשנוצר עימות, הוא נמנע מהצהרות לתקשורת שיעלו אותו על עץ שממנו יתקשה לרדת מאוחר יותר.
לא אופתע אם את הקרדיט ייקח לעצמו נתניהו, כפי שניכס לעצמו את רפורמת הסלולר. אבל כחלון גייס בחוכמה את ביבי לצדו ודאג תמיד להתחלק איתו בקרדיט. השניים היו מיושרים גם בעניין תקציב הביטחון. אבל לשר האוצר עדיין יש אתגרים רבים, שהעיקרי בהם הוא העברת התקציב בכנסת. הוא גם התחייב להישגים בתחום הדיור, אף על פי שלא התחייב ללוח זמנים לירידת מחירים. ב־2015 הם כבר לא ירדו. אולי זה יקרה ב־2016. עם כל המזל שיש לו, פלוג עוד תעלה את הריבית, משקיעי הנדל"ן יתקררו, ואז כחלון יוכל להגיד: הבטחתי שהמחירים ירדו, והנה, זה קורה.
יעלון. נמנע מההצבעה. צילום: רויטרס
2
המאבק הבא
בליל יום רביעי שעבר נפל דבר: כחלון נעתר ללחצי פקידי האוצר והודיע שיסכים להביא לדיון את ההצעה לחייב את מקבלי הפנסיה התקציבית במגזר הציבורי לשלם עבורה. אומנם כחלון סייג את דבריו וקבע שאלה המקבלים שכר חציוני (כ־6,500 שקלים לחודש) לא ייפגעו, אבל נתן את הסכמתו למהלך. זה לא טריוויאלי. שר האוצר האחרון שניסה להתעסק עם עובדי המגזר הציבורי היה רוני בראון, אבל הוא מיהר להתקפל. אלה שבאו אחריו, כמו שטייניץ או לפיד, לא רצו להתקרב לאזור מוכה האסון של עימות מול ההסתדרות. כחלון, בהתאם לתדמית האובמה שלו כשוחר הידברות בלתי נלאה, הסכים.
תשלום עבור פנסיה של עד 7% מהשכר - עיקר השינוי המוצע - זניח יחסית במונחים תקציביים. מדובר בתוספת הכנסה של כ־400 מיליון שקל, אבל זה הכסף הקטן. ההישג הגדול, אם יתבצע השינוי, הוא שהמדינה תשים קץ לאחד העיוותים הגדולים - הנוגע לאפלייתם לטובה של 250 אלף עובדים במגזר
הציבורי, המשלמים 2% לפנסיה, בעוד ששלושה מיליון שכירים משלמים מדי חודש 7% משכרם. למה?
את 2% שמשלמים מקבלי הפנסיה התקציבית החלו לגבות במקרה. זה היה בשנים 2002־2003, אחרי המשבר במשק והלאמת קרנות הפנסיה הוותיקות. מזכ"ל ההסתדרות דאז עמיר פרץ התבקש לתרום את חלקו בהבראה והסכים שבמגזר הציבורי ישלמו 2% לפנסיה, במקום שיעור ההפרשה של 6%, שהיה מקובל אז. אלא שמאז, ההפרשה נותרה תקועה על 2%. עד שהגיע כחלון.
האם יצליח ביוזמה? שינוי דרמטי כזה מצריך את הסכמת ההסתדרות, אם כי על פי חוות דעת משפטית באוצר, ניתן להסתפק בהיוועצות בלבד. כחלון לא ירצה לכפות את השינוי באופן חד־צדדי, מה גם שבקרוב הוא ייכנס עם אבי ניסנקורן למשא ומתן על הסכמי השכר. לתחושתי, סיפור ההפרשות לפנסיה יהיה חלק מהסכם השכר.
לאחר שהאוצר לא הצליח להשחיל להסכם להעסקת עובדי הקבלן רפורמות וגמישות ניהולית במגזר הציבורי, אולי בנושא הפנסיה זה יצליח. שר האוצר כבר עשה את הצעד הראשון והממשלה אישרה את הצעתו בעניין הפנסיה. בהסתדרות לא התרגשו ואמרו השבוע שלא יסכימו לשינוי חד־צדדי שיביא לפגיעה בשכר העובדים. הפעם זו אינה מלחמה על שכר הבסיס והלחם, אלא על החמאה.
ניסנקורן. בקרוב מו"מ על הסכמי השכר. צילום: דוברות ההסתדרות
3
דרך השלום
סביב התקציב התנהל מאחורי הקלעים ובקדמת הבמה אחד המאבקים החריפים, הנוגע לרשויות המקומיות. המאבק חצה גבולות פוליטיים, ובעיצומו מצאו את עצמם זה מול זה פורום 15 הרשויות החזקות מול המוחלשות.
על הפרק עמדה התוכנית לחלוקה מחודשת של מענקי האיזון לרשויות, ומעבר לשיטה הדיפרנציאלית. כיום 25% ממענקי האיזון לרשויות לנושאי חינוך, רווחה ועוד ממומנים בידי המדינה. את יתרת ההכנסות מממנות הרשויות החזקות ממקורותיהן, ובראשן הארנונה, הקניונים והעסקים. החזקות נהנות מתקבולי ארנונה עסקית גבוהים, מה שמרחיב את הפערים. פערים גדולים במיוחד קיימים בין תל אביב (15,004 שקל) ללוד (6,208 שקל).
שר הפנים סילבן שלום החליט לאמץ את המלצות האוצר לשינוי מדורג של מתכונת החלוקה ומעבר לשיטה דיפרנציאלית. השינוי נתמך גם על ידי נתניהו ושר האוצר כחלון.
בסוגריים נעיר שמאז כניסתו של שלום לתפקיד אין רגע דל במשרד הפנים. הוא הצליח להתאושש מהעברת מינהל התכנון לנחלתו של כחלון ומצא תחומי פעילות לרוב. השבוע חזר מלונדון לאחר שפתח שם את המסחר במסגרת המאמצים להידוק הקשרים הכלכליים. רגע לאחר מכן חגג את יום הולדתו בחיק משפחתו.
ברשויות מוצאים עצמם מאותגרים כל פעם מחדש ביוזמה תקופתית של שלום. לפני שבועיים הוא החליט לשנות את מתכונת הגבייה של הארנונה ולעבור לשיטה אחידה. שלום, כמו כחלון, עושה זאת בנחישות, אם כי בדרכי שלום.
את מאבק הרשויות החזקות נגד שינוי שיטת הגבייה הוביל חיים ביבס, אחד האנשים החזקים בליכוד. ביבס, יו"ר השלטון המקומי, מקורב לנתניהו, ועל פי מקורות בליכוד, במוצ"ש האחרון התנהלה בין השניים שיחה קשה על רקע תמיכת ראש הממשלה בתקצוב הדיפרנציאלי. אלא שמול ביבס מתייצב ראש עיריית ירושלים הענייה ניר ברקת, המקורב אף הוא לביבי, אבל בניגוד לביבס, תומך, כצפוי, בשינוי. ברקת זוכה לגיבוי של רשויות מקומיות המייצגות 56% מתושבי ישראל.
בעיתוי חף ממקריות הוביל השבוע ביבס מאבק נוסף הנוגע לצפיפות בכיתות (מחאת הסרדינים). "לא נפתח את שנת הלימודים אם לא תיפתר בעיית צפיפות התלמידים", איימו ביבס וארגוני ההורים. ביבס ופעילי ליכוד אחרים כמו ח"כ ג'קי לוי הודיעו שיתנגדו לתקציב אם ההחלטה לא תשונה. ומה קרה בסופו של דבר? מחאת הסרדינים נעלמה בעקבות הגדלה מסוימת בתקצוב משרד החינוך.
ומה עם שינוי שיטת התקצוב לרשויות אתם שואלים? ובכן, ביבי כמובן התקפל והוריד את הנושא מסדר היום של הממשלה. הוא זקוק לביבס הרבה יותר מלראשי הרשויות המוחלשות. שלום קיבל את ההחלטה בחוסר נחת, אבל הוא לא יצא פראייר. שר הפנים פונק במספר תופינים מעניינים: ראשית, מענקי האיזון הוגדלו לסכום שיא של 3.1 מיליארד שקל, מה שיאפשר טיפול יעיל ברשויות המוחלשות. שנית, תקציבי הפיתוח לרשויות יסתכמו בשיא של 400 מיליון שקל.
ובשורה חשובה לצרכנים: תעריפי הנפקת הדרכונים יוזלו (לקראת עונת החורף) בעשרות אחוזים. מי שנתקע בנתב"ג ללא דרכון וכויס עד היום ב־1,200 שקל, ייפרד מעתה מ־700 שקל בלבד. לבסוף, שלום מוציא לדרך תוכנית להקמת 30 לשכות של משרד הפנים. עשר מהן, כולל אחת נוספת בת"א, יוקמו כבר בחודשים הקרובים.
שלום. החליט לאמץ את המלצות האוצר. צילום: מרק ישראל סלם
4
מסים ומעשים
משרד רואי החשבון RSM שיף הזנפרץ קיים בשבוע שעבר כנס בנושא מגמות ועדכונים בנושא המיסוי, שלא היה יכול להיערך בעיתוי טוב יותר. שכן ממש בימים אלה מתרחשת מתחת לפני השטח מהפכה בנושא אכיפת חוקי המס, פעילות החוקרים בשטח וציודם בסמכויות אכיפה חסרות תקדים.
ברקע נשמעות הסתייגויות, לא רק במערכת הבנקאית אלא גם במגזר העסקי ובקרב רואי החשבון הנמצאים בקשר ישיר עם הנישומים. ראובן שיף, מנהל המשרד, היה המרצה העיקרי בכנס, ולבקשתי שיתף אותנו בתובנות שאליהן הגיע.
אתה בקשר ישיר עם אנשי העסקים. מה אתה שומע מהם על המגמות החדשות בתחום המס?
"זה התחיל בארצות הברית. האמריקאים עושים כל דבר בצורה קיצונית ומובילים קו מאוד אגרסיבי נגד הבנקים הזרים, ומשם זה מחלחל ללקוחות. הם הצליחו להפחיד ולערער את שוויץ, שנחשבה למעוז הסודיות הבנקאית. אני שומע על טלפונים שמקבלים לקוחות בעלי חשבונות ממוספרים מבנקאים שווייצרים, שדורשים מהם לסגור את החשבונות או להמציא אישורים מהשלטונות שמדובר בחשבונות מוצהרים, שהמס בגינם שולם כדין. רבים מאנשי העסקים נכנסו ללחץ, למרות שחלקם הגדול פתחו את החשבון כדין".
השבוע הונחה הצעת חוק, ולפיה חוקרי המס יוכלו לפנות לבנקים כדי לקבל אוטומטית מידע על חשבונות עסקיים, כולל נכסים פיננסיים בארץ ועולם, גם במדינות שנחשבו עד עתה מקלטי מס ומעוז הסודיות. לחוקרים ניתנה הסמכות לפנות לבנק ללא אישור בית המשפט ולקבל מידע על מצב חשבונות פרטיים. במערכת הבנקאית נכנסו ללחץ.
מה דעתך על המהלך? האם אין כאן חציית קווים?
"גביית המסים חשובה מאוד, זה המקור העיקרי בצד ההכנסות של תקציב המדינה. יחד עם זאת, במדינה דמוקרטית ונאורה חייבים לשמור על זכויות היסוד, כמו צנעת הפרט ושמירה על כבוד האזרח וחירותו. לאחרונה קיימת זליגה מסוכנת, שעלולה לפגוע בזכויות היסוד הללו בשם קדושת סיפור חשבונות הבנקים. המלחמה בהון השחור והגדלת רשת המס חשובות, אך צריך לשמור על מידתיות. מסים אמורים לשמש את המדינה לטובת אזרחיה, אך לצערי, לא פעם אני חש כי בנושא המסים האמצעי מקדש את המטרה".
אחרי כל הצעדים והמגבלות יש היום בכלל אפשרות לביצוע תכנוני מס?
"עדיין ניתן אבל היום זה קשה הרבה יותר. אם בעבר ניתן היה לנהל את החשבון בצורה מוסוות במקומות אקזוטיים כמו איי הבתולה, ג'רסי, הקנריים, האנטיליים או גיברטלר, היום זה מסובך. אפילו ארגון ה־OECD משנה כיוון ובניגוד לאמנות למניעת כפל מס מהעבר, באמנות הנוכחיות מדובר על הסכמים למסירת מידע. בניגוד לעבר כיום יש ירידה חדה בפתיחת 'חברות מדף' במדינות כמו קפריסין".
ועובדי הבנקים נאלצים כמובן לשתף פעולה.
"בוודאי. עובד בנק שלא יזהה לקוח כנדרש וימנע מדיווח על מידע רלוונטי על בעלי חשבונות חשודים, ויסייע בעקיפין או במישרין להעלמת מס, צפוי על פי הצעת חוק חדשה לעונש מאסר של עד 7 שנים ולשלם קנס כספי של עד 600 אלף שקל. אני לא בטוח שהעבודה בבנקים תהיה מעתה כל כך פופולרית. כששמעתי על כך עלתה בי מיד המחשבה: האם פקידי הבנק יהפכו מעתה להיות חלק מזרוע האכיפה של ישראל?".
הרי כל זה לא נוצר מחלל ריק. מה ההסבר שלך לשינוי הדרמטי בחקיקת המס?
"התחזקות הגלובליזציה ומשבר הסאב פריים ב־2008 גרמו לכך שבראש האג'נדה הציבורית עומדות סוגיות הנוגעות לחלוקה מחדש של העוגה הפיסקאלית העולמית. הטריגר נעוץ בגרעון האדיר בתקציב בארה"ב, שיצר טלטלה. הממשל הדמוקרטי החל לחפש פתרונות יצירתיים. פקטור נוסף הוא החדשנות הטכנולוגית שהובילה לפגיעה בסודיות. רשויות האכיפה מנצלות את זה לתועלתן דרך שיפור יכולת המודיעין באשר למקורות ההכנסה.
"כתוצאה מכך נערכת כיום בחינה מחמירה הרבה יותר של עסקאות בין חברות גלובליות ותכנוני המס שלהן. כבר לא ניתן להתחמק ולומר כי המס שולם בחו"ל בזכות האמנות למניעת כפל מס. גם האפשרות להשתמש בנאמנויות צומצמה משמעותית".
אז בעקבות כל זה מה את ממליץ ללקוחותיך. לחפש תכנוני מס אחרים או לשלם מס אמת?
"ראשית אני תמיד ממליץ לשלם מס אמת, זאת למרות שאף אחד לא אוהב לשלם מס. לקח הרבה זמן כדי להפנים את השינויים. חלקם לא היו מודעים לעובדה שמ־2003 שונתה שיטת המס והלקוח נדרש להצהיר על הכנסותיו על בסיס פרסונלי, ללא קשר לשאלה היכן מתנהל החשבון. למרבית הלקוחות אין סיבה שלא לשתף פעולה כי אינם עברייני המס שרשות המסים מחפשת".
"גם למי שסבור שנהג שלא כשורה מומלץ לנצל את חלון ההזדמנויות שנתנה רשות המסים (שיפוג בדיוק בעוד חודש ב־6 בספטמבר) ולדווח בצורה אנונימית או גלויה על הכנסותיו. אלפי מתעניינים כבר פעלו כנדרש ומעגל משלמי המסים התרחב. לנוכח ריבוי המתעניינים, הייתי ממליץ לרשות להאריך את המועד הסופי של מהלך הגילוי מרצון".
רו"ח ראובן שיף. צילום: ברקאי וולפסון