סוף השבוע האחרון עמד בסימן ניסיון הדריסה של חיילי צה"ל בצומת שילה שבשומרון על ידי מחבל פלסטיני שנורה. גל גינויים של כל הקשת הפוליטית הישראלית הציף אותנו, בצד דברי שבח של גורמים פלסטינים.
הושמעה ביקורת לגבי איך זה שהרשות הפלסטינית אינה מגנה את ניסיון הרצח הזה, מזכ"ל האו"ם נדרש לגנות, וההערכה הכללית הייתה שמדובר ב"פיגוע אווירה", כלומר תוצר של האווירה העכורה שנוצרה בעקבות הרצח הזוועתי בכפר דומא, אשר מהווה חלק ממסע נקמת הדם הפלסטינית. המונח השגוי הזה, לדעתי, של "פיגוע אווירה" מצוי אצלנו בשימוש רב, והוא למעשה בא ואומר: מדובר במעשה שהוא תוצר של מקרה מצער שקרה ואשר הביא לפיגוע. במילים אחרות, תיאור פיגוע כתוצר של "אווירה" מצמצם את חומרתו ומתרץ אותו.
הושמעה ביקורת לגבי איך זה שהרשות הפלסטינית אינה מגנה את ניסיון הרצח הזה, מזכ"ל האו"ם נדרש לגנות, וההערכה הכללית הייתה שמדובר ב"פיגוע אווירה", כלומר תוצר של האווירה העכורה שנוצרה בעקבות הרצח הזוועתי בכפר דומא, אשר מהווה חלק ממסע נקמת הדם הפלסטינית. המונח השגוי הזה, לדעתי, של "פיגוע אווירה" מצוי אצלנו בשימוש רב, והוא למעשה בא ואומר: מדובר במעשה שהוא תוצר של מקרה מצער שקרה ואשר הביא לפיגוע. במילים אחרות, תיאור פיגוע כתוצר של "אווירה" מצמצם את חומרתו ומתרץ אותו.
מה שאנו עדים לו אינו אלא חוליה ברצף בלתי פוסק של אלימות פלסטינית, חצי ממוסדת, מאז ועידת ארגון פת"ח באוגוסט 2009 , שהכריזה על "התנגדות עממית" נגד הכובש הישראלי. היא כוללת זריקות אבנים, דקירות סכין, דריסה, זריקת בקבוקי תבערה וכיוצא באלו ומשולבת במאבק המדיני והמשפטי שהרשות הפלסטינית מנהלת נגד ישראל בכל הארגונים העולמיים. אבו מאזן ואישים פלסטינים בכירים אחרים העלו אותה על נס כ"מחאה הפלסטינית השקטה והלא אלימה נגד ישראל".
כמובן שהיא אלימה, כי אבנים הורגות ופוצעות ובקבוקי תבערה שורפים. אבל בתודעה העולמית הצליחו הפלסטינים לטשטש את האופי האלים שלה. בשנים שחלפו אירעו מאות פיגועי "התנגדות עממית". הרשות הפלסטינית לא גינתה אף אחד מהם, והוא הדין בגופים בינלאומיים.ד ואצלנו? התקשורת בדרך כלל התעלמה.
כמובן שהיא אלימה, כי אבנים הורגות ופוצעות ובקבוקי תבערה שורפים. אבל בתודעה העולמית הצליחו הפלסטינים לטשטש את האופי האלים שלה. בשנים שחלפו אירעו מאות פיגועי "התנגדות עממית". הרשות הפלסטינית לא גינתה אף אחד מהם, והוא הדין בגופים בינלאומיים.ד ואצלנו? התקשורת בדרך כלל התעלמה.
אז בואו נתעכב על פיגוע הדריסה. בדף הפייסבוק של תנועת הנוער של פת"ח מ־6 בנובמבר 2014 , בעקבות פיגוע הדריסה בשייח ג'ראח בירושלים (שבו נהרג קצין מג"ב ונפצעו 13 אזרחים ישראלים) נאמרו הדברים הבאים (ואני מצטט מהתרגום בכתבה בנושא של מרכז המידע למודיעין וטרור): "התנגד לו ולו גם באמצעות מכוניתך. עמנו הפלסטיני אינו חסר אונים. עמנו הפלסטיני יתפוצץ בכל הדרכים. התנגד, התנגד, התנגד". אין פלא שחלק לא מבוטל מפיגועי "ההתנגדות העממית" מבוצע בידי יחידים או חוליות שאינן משתייכות בהכרח לגופי טרור ממוסדים. זה כוחן המסית של הרשתות החברתיות בחברה הפלסטינית.
ובואו נזכור שרק במחצית הראשונה של השנה (עד יוני 2015) אירעו שבעה פיגועי דריסה. כמובן שהרשות הפלסטינית לא גינתה אף אחד מהם ולא הגדירה אותם כפיגועים, ובכמה מקרים טענו כלי התקשורת הפלסטיניים שמדובר "בתאונות דרכים". ולהזכיר יותר נשכחות: ב־22 באוקטובר 2014 בוצע פיגוע דריסה בתחנת הרכבת הקלה בגבעת התחמושת בירושלים. כתוצאה מכך נהרגה תינוקת בת שלושה חודשים (חיה זיסל ז"ל) ושמונה בני אדם נפצעו.
מבצע הפיגוע נורה, נפצע ומת מפצעיו. מה דיווחה סוכדנות הידיעות הרשמית הפלסטינית? "תושב ירושלים מת מפצעיו כתוצאה מירי כוחות הכיבוש". שר החוץ הפלסטיני, ריאד אל־מאלכי, הביע צער על מות הפלסטיני. ומה עם התינוקת חיה זיסל ז"ל? הס מלהזכיר. כן, זהו ההבדל התהומי בינינו, העם היהודי, לבין העם הפלסטיני. וטוב שכך.
מבצע הפיגוע נורה, נפצע ומת מפצעיו. מה דיווחה סוכדנות הידיעות הרשמית הפלסטינית? "תושב ירושלים מת מפצעיו כתוצאה מירי כוחות הכיבוש". שר החוץ הפלסטיני, ריאד אל־מאלכי, הביע צער על מות הפלסטיני. ומה עם התינוקת חיה זיסל ז"ל? הס מלהזכיר. כן, זהו ההבדל התהומי בינינו, העם היהודי, לבין העם הפלסטיני. וטוב שכך.