הנה, מצביעים פרשננו לענייני פרשנות ופרשננו לקריאת המצב, הנה רשימת התלאות, הצרות והסיכונים הצפויים לנו (לא לפי סדר הופעתם): התגברות פיגועי היחידים הספונטניים, מאלה שנזרקו מארגון טרור או/ו חטפו סטירה מאבא, או טרוריסטים יהודים שהשטן עלה להם לראש – ואז תופסים סכין, או D־9 - ויוצאים להרוג.
והתגברות האינתיפאדה הנוכחית, עלייה בשביתות הרעב והסחיטות של אסירים פלסטינים (חמאס: “אם שובת הרעב ימות, נבטל את הפסקת האש. אם יזינו אותו בכפייה, נציג אתכם כמתעללים באסירים מינהליים”), למרות ההכרזה הספק־הומניסטית, ספק־כניעה, על אפשרות לשחרור השובת (כמו בשאלה מה ההבדל בין חכם לטיפש? שחכם לא נכנס לסבך שהטיפש לא מצליח לצאת ממנו – ואין הכוונה רק לשובת הרעב, שאללה ישמרהו בחיים, לפחות עד שישוחרר מהכלא).
והתגברות האינתיפאדה הנוכחית, עלייה בשביתות הרעב והסחיטות של אסירים פלסטינים (חמאס: “אם שובת הרעב ימות, נבטל את הפסקת האש. אם יזינו אותו בכפייה, נציג אתכם כמתעללים באסירים מינהליים”), למרות ההכרזה הספק־הומניסטית, ספק־כניעה, על אפשרות לשחרור השובת (כמו בשאלה מה ההבדל בין חכם לטיפש? שחכם לא נכנס לסבך שהטיפש לא מצליח לצאת ממנו – ואין הכוונה רק לשובת הרעב, שאללה ישמרהו בחיים, לפחות עד שישוחרר מהכלא).
ומאבק הימין והרבנים בבג”ץ, ושתיקת השֹריסים בהחלטות הגורליות וההסכמים הלא־שקופים שמטיל עליהם רה”מם כמו מדאורייתא? למשל, מתווה הגז שאישרה לו הממשלה ברוב גדול, גדול מאלה שקראו והבינו את המתווה לפרטיו. והמנהרות שנחפרות במרץ מתחת לעזה וישראל, שהובטח לנו אחרי הצוק איתן הרופף כ”לא עוד”. והפליטים במתקן חולות ובדרום תל אביב, שאיש לא חושב על פתרונם.
והתקוממות האתיופים, הפגיעות בלה”טבים, יציאתו בניקיון כפיים יחסי, כנראה, של אשכנזי מחשכת עלילת הפוטש לאור הפוליטיקה - וחששם של ברק, נתניהו ואיילה חסון מסגירת תיקו.
ומה עם ההתארגנויות הפסיכו־משיחו־אנרכיות שבתוכנו? נערי הגבעות, פעוטי “תג מחיר”, עוללי “להב”ה”, אביהם בנצי גופשטיין ומציתי המסגדים והכנסיות ששרפו למוות ילד? כל מהפכני הח’ליפות היהודית־הלכתית ושאר המוזנים מרצון בשנאה, באיומים, בגזענות וברשעות. כשסביבתנו מלאה באסלאמיסטים רצחניים שמחסלים את עיראק, סוריה ולבנון ולוטשים עין על גבולותינו. איך נחסל את מאה אלף הטילים של נסראללה, כשאת הטרור שבתוכנו איננו מצליחים לחסל?
לא כולל את השמדתנו העתידית על ידי איראן, אובמה והסכם הגרעין, אליבא דרה”מ, המתעלם מכל שאינו הגרעין והגז ומתבוסס באובססיית הכאילו־ניצחון (מבצע “צוק העתים”?), על אובמה־הקונגרס־יהודי ארצות הברית־הישועה־הרפובליקנית־והמה־יגיד־שלדון. הרציונל המעוקם שלו, המנציח במחטפים, בהפחדות ובמסכי עשן החלטות לאומיות קריטיות שהחליט בעצמו וכפה אותן, כדרכו בהשארת החשבון והאחריות, בממשלה ובמסעדות, על אחרים. למשל, מתווה הגז והמאבק בהסכם הגרעין. ואל תבלבלו אותו עם העובדות. למשל, מאמרו של מומחה הגרעין, פרופ’ עוזי אבן ("הארץ", שלשום), שמנמק מדוע המתווה לעצירת התגרענות איראן טוב לישראל ולמאוימים אחרים. זה לא מזיז לפוטיניהו, שלא ברור אם הרציונל שלו מעוות ואובססיבי - או שמנהיג בסדר גודל שלו לא נזקק כלל לרציונל.
להחזיר את נתניהו בתשובה דמוקרטית? עניין אבוד. אולי מישהו מפקודיו, שהגיונו עדיין לא דפוק ושחושש יותר מהידרדרות המדינה מאשר מלחצי הימין הנטרף, יבין שהכל רק יחמיר אם לא תחול תמורה: חידוש השיח עם הפלסטינים בהשתתפות מדינות ערב המתונות, עם יעדים ומועד סיום מוסכמים, ולבוא לשיחות עם תעוזה ונכונות להתפשר בחילופי שטחים, בעצירת הבנייה בהתנחלויות, באיסור הדדי על כל הסתה אתנית ודתית ועם עיסוק בגבולות החדשים, במעמד המדינה הפלסטינית וירושלים.
תנאי הכרחי: שנתניהו - “הבעיה” - לא יהיה חלק מהפתרון. הוא אימץ, כנראה, את האידיאות של לנין וטרוצקי: ככל שיותר רע, כך טוב יותר - ויש להרוס הכל, כדי לבנות הכל מחדש. מתאים לו להיות קומוניסט דור אפס.