מגבלת הכח: מה באמת נאמר בפגישה בין פוטין ונתניהו?

במפגשי העבר בין ראשי הממשלות הישראלים ונשיאי רוסיה יש מעין ריטואל קבוע: ישראל מציגה את דאגותיה ממכירת נשק רוסי מתקדם (מטוסים, טילים, מכ"מים, מערכות הגנה אוויריות) לסוריה ולאיראן, ש"זולג" דרכן לחיזבאללה. הדאגות מגובות במידע מודיעיני שמוצג בפגישות. הרוסים מצדם מכחישים כי נשק מתוצרתם מגיע לידי חיזבאללה, ואם הדבר קרה הרי זה בניגוד לידיעתם ולעמדתם, ומבטיחים לבדוק את הקובלנות הישראליות. 
 

בשובם לישראל מתנאים ראשי הממשלות בפומבי או מדליפים לתקשורת כי הביקור השיג את מטרתו, וכי הרוסים שוכנעו בצדקת הטענות של ישראל. כך קרה גם השבוע: בנימין נתניהו והרמטכ"ל גדי איזנקוט, שנלווה לביקור ונפגש עם עמיתו, הגנרל ולרי גרסימוב, סיכמו על הקמת ועדה בראשות סגניהם, שתדון תוך שבועיים על הקמת מנגנון תיאום למניעת סכנה של התנגשות וחיכוך בין שני הצבאות בשטח סוריה. יודגש כי אין עדיין שום הסכם עם הרוסים - יש רק סיכום להידבר בניסיון להשיג תיאום כזה.
 

אך בעבר כבר ראינו כי לא חולף זמן רב עד שמתברר כי לא דובים ולא יער. רוסיה בשלה. היא מוכרת נשק או מעכבת עסקאות בהתאם לאינטרסים שלה. כך היה לדוגמה בעסקת המכירה של מערכות ההגנה והטילים נגד מטוסים מדגם 300־S לאיראן. החוזה נחתם ואחר כך הושהה לכמה שנים, ורק עתה, לאחר שהושג הסכם הגרעין עם המעצמות, הודיעה רוסיה כי תכבד אותו.
 

כדי להמחיש את החשיבות שהוא מייחס לביקור צירף ראש הממשלה לפמלייתו את איזנקוט ואת ראש אמ"ן, אלוף הרצי הלוי, בנוסף לנוכחות הקבועה בנסיעות כאלה של יועצו לביטחון לאומי וראש המועצה לביטחון לאומי יוסי כהן, שלאחר החגים צפוי להתבשר כי יתמנה בעוד כשלושה חודשים לראש המוסד. הלוי ואיזנקוט השתתפו בפגישה עם פוטין אך מיעטו לדבר. בפגישות עם מקביליהם הם סקרו את תמונת המצב בסוריה כפי שישראל רואה אותה.
 

ישראל מודאגת מהעברות הנשק מאיראן ומסוריה לחיזבאללה, וגם מהעובדה שלפי הערכות בצה"ל הגיעו לידי חיזבאללה בשנים האחרונות גם טילי חוף־ים מתוצרת רוסיה, יאחונט, שנחשבים למתקדמים בעולם. דאגה אחרת של ישראל היא מפני מאמציה של איראן, שנמשכים זה יותר משנה בעזרת חיזבאללה, להקים תשתיות טרור בגולן הסורי. ניסיונות אלה סוכלו עד כה בתקיפות שיוחסו לחיל האוויר הישראלי, שבהן נהרגו גנרל איראני, מפקדים בכירים בחיזבאללה (בהם ג'יהאד מורניה) ופעילים נוספים.
 

אך מעל לכל מרחף החשש הישראלי שההתבססות הצבאית של רוסיה בסוריה (נוכחות של מטוסי קרב, טנקים, ספינות, יחידות מיוחדות, מערכות הגנה אוויריות ועוד) תצמצם את מרחב התמרון של צה"ל בכלל ושל חיל האוויר בפרט בשכנה מצפון. 

עסקה עם הרוסים
 

ישראל אינה מעוניינת להתערב במלחמת האזרחים בסוריה. להפך, עד כמה שהדבר יישמע אכזרי ולא מוסרי, המשך מלחמת האזרחים העקובה מדם מחזק את העליונות הצבאית של ישראל באזור ומחליש את חיזבאללה ואיראן, המקיזים דם בשדות הקטל. עם זאת, מעת לעת התערבה ישראל במלחמה, כל אימת שסברה שהאינטרסים הביטחוניים מחייבים זאת.  
 

מצליחים להשיג נשק רוסי מתוחכם, אנשי חיזבאללה. צילום: רויטרס
 

אינטרסים אלה, כפי שהוגדרו על ידי שר הביטחון משה (בוגי) יעלון והרמטכ"ל איזנקוט, הם מניעת העברת נשק חדיש לחיזבאללה, סיכול פיגועים נגד ישראל, ועשיית כל מאמץ שהעדה הדרוזית בסוריה לא תיפגע.
 

במשך שנים, עוד לפני מלחמת האזרחים, פעלו מטוסי חיל האוויר כמעט באין מפריע בשמי סוריה. בעשור האחרון תקף חיל האוויר בגלוי יעדי טרור, היו דיווחים על מעופי "באז" של מטוסי החיל מעל ארמונו של בשאר אסד בדמשק, ולשיאם הגיעו הדברים בהשמדת הכור הגרעיני ב־2007, המיוחסת לחיל האוויר הישראלי. מאז פרוץ מלחמת האזרחים, על פי דיווחים זרים, התרבו התקיפות של חיל האוויר בסוריה ונרשמו לפחות עשר תקיפות נגד שיירות נשק לחיזבאללה. 
 

פעולות חיל האוויר נעשו עד כה כל אימת שהיה לישראל מידע מודיעיני והייתה היתכנות מבצעית, בלי צורך לתאם אותן עם שום גורם. מעתה תצטרך ישראל לתאם מראש את מבצעיה עם רוסיה. ולכן מטרת הביקור של נתניהו הייתה בראש ובראשונה, מעבר להבהרת עמדתה והאינטרסים שלה, לשמר את חופש הפעולה הישראלי, תוך כדי השגת הסכמתה או לפחות הבנתה של רוסיה, בין אם מפורשת או מכללא (בשתיקה), בנושא המכונה DECONFLICTION. כלומר, להקים מנגנוני תיאום מראש, שיצמצמו את הסכנה של חיכוך בין מטוסים ישראליים לאלה של חיל האוויר הרוסי. מנגנון כזה יכול לפעול באמצעות קווי טלפון ישירים - "חמים" או "אדומים" - שיחברו מפקדות של שני הצדדים. אפשרות נוספת היא לסכם שמטוסים של חיל אוויר אחד ישלחו אותות הזדהות לחיל האוויר השני ולהפך. 
 

אך הבעיה של ישראל אינה אופן התיאום - היא מהותית יותר. מה שבאמת מעניין את ישראל הוא אם אפשר להגיע להבנות עם רוסיה על חלוקת שמי סוריה לאזורי השפעה ופעילות. ישראל מבקשת שרוסיה לא תפריע ולא תתערב באזורים הקרובים לגבול הישראלי, במבצעים שהיא תמצא לנכון להוציא אל הפועל. ישראל, מצדה, תתחייב לא להתקרב לצפון המדינה, שם מקימה רוסיה את הבסיס הגדול שלה בסוריה.
 

אך ספק רב אם אפשר יהיה להגיע לרמת תיאום כזו. הסכמה של פוטין, בוודאי בגלוי, להקמת מנגנון תיאום, כמוה כהודאה מצדו כי הוא מכיר בזכותה של ישראל לפעול בשמי סוריה. כמי שתומך בהמשך שלטונו של הנשיא אסד - המעורבות הרוסית החדשה נועדה בין השאר למנוע את קריסת השלטון בדמשק - פוטין יתנגד שישראל או כל מדינה אחרת יפרו את הריבונות של בן חסותו. ודאי שישראל לא תוכל לטוס בשמי דמשק.
 

בעצם ההליכה למוסקבה הוגבל כבר חופש הפעולה הישראלי. פעם נוספת (בפעם הקודמת זה קרה עם ארה"ב בעניין הסכם הגרעין) לומדת ישראל את מגבלות עוצמתה הצבאית כשמולה ניצבת מעצמה עולמית, שלה אינטרסים מובהקים במזרח התיכון. ובכל זאת, מוטב כך מאשר להיחשף לסכנת עימות
בשטחה של בעלת הברית היחידה שנותרה לרוסיה באזור.

בקיצור, גם אם יושגו מאחורי הקלעים הבנות בשתיקה, ברור כי חופש הפעולה הבלתי מוגבל שממנו נהנתה ישראל בסוריה זה שנים - עוד לפני מלחמת האזרחים - יצטמצם.
 

עם זאת, יש לראות גם את הצד החיובי במגעים. מעורבות עמוקה של רוסיה בסוריה יכולה לבוא על חשבון השפעתה של איראן על המשטר הסורי. אף שקשה לרדת למלוא עומקם של שיקוליו של פוטין, ברור כי אחת הסיבות להחלטתו להגביר את הנוכחות הצבאית נובעת מאכזבתו מאיראן וחיזבאללה, ש"אינם מספקים את הסחורה" בהגנה על שלטונו של אסד.

תסריט שיחה
 

כיוון שהסטנוגרמה של שיחת נתניהו־פוטין לא תתפרסם בקרוב, על סמך מעקב אחר מפגשים קודמים של ראשי ממשלות ישראלים עם נשיא רוסיה, אני מרשה לעצמי לנסות להעריך, ובעיקר לדמיין, איך יכולה הייתה להתנהל השיחה. 

פוטין: שלום אדוני ראש הממשלה. אני מברך אותך בביקורך הקצר ברוסיה. זה ביקורך הרביעי, נכון?

נתניהו: החמישי, אדוני הנשיא. לכבוד ולעונג לי להיות כאן, ותודה לך על היענותך המהירה לבקשתי לראותך.

פוטין: מה שלום רעייתך המלבבת? השגרירות שלנו בתל אביב דיווחה לי על סמך התרשמות משידורי הטלוויזיה שהיא נראית נפלא.

ביבי: כן, תודה, אדוני הנשיא.

פוטין: קרא לי ולדימיר.

נתניהו: ולי כולם קוראים ביבי. שרה שולחת לך דרישת שלום ומצטערת על שנבצר ממנה להגיע. כפי שסיפרתי לך היא פסיכולוגית חינוכית ועסוקה בפתיחת שנת הלימודים. 

פוטין: גם אצלנו נפתחה שנת הלימודים, וכפי שאתה רואה זכית למזג אוויר מצוין, אף שאנחנו כבר נערכים לחורף הקשה שלנו.

נתניהו: ולדימיר, אני חובב היסטוריה ומי כמוני יודע שהחורף מעניק לרוסיה את עוצמתה, כפי שלמזלה של הציביליזציה למדו נפוליאון והיטלר על בשרם. אבל לא רק החורף מעניק לכם עוצמה. דווקא כמדינה קטנה שנלחמת על חייה, אנו בישראל מבינים, מעריכים ומכבדים את עוצמתה של רוסיה. ועל כך באתי לשוחח איתך.

פוטין: בבקשה.

נתניהו: הבאתי עמי את הרמטכ"ל שלנו, גנרל גדי איזנקוט ואת ראש המודיעין הצבאי גנרל הרצי הלוי, שניהם לוחמים מהוללים.

פוטין: כן, שמעתי עליכם. אנשי הצבא שלנו סיפרו לי שמעריכים אתכם מאוד.

נתניהו: ברשותך, ולדימיר, אמסור להם את רשות הדיבור לסקירות קצרות. אני מבטיח שלא נחרוג ממסגרת הזמן שקבענו לפגישה.

פוטין: (מביט בשעונו): יש לנו זמן. אני לא מוגבל בזמן. לכל היותר אדחה את הפגישה עם מושל ולדיווסטוק, שמחכה לי. בינינו, אני לא סובל אותו.

נתניהו (צוחק בקול רם): גם לי יש רשימה של אנשים שאני לא יכול לסבול, אך אני לא מעז לומר זאת. זה ההבדל בין נשיא מעצמה לראש ממשלה של מדינה קטנה.

באנו אליך כדי לשמוע ממך על התוכניות שלכם בסוריה ועל ההשלכות שיש למהלכים של רוסיה עלינו.

פוטין: התוכניות שלנו ברורות והכרזנו עליהן בפומבי. אין לנו מה להסתיר. המטורפים של דאע"ש הם סכנה לעולם כולו. לכם ולנו. חייבים להביס אותם. אנו חושבים שאסד נלחם בהם ולכן אנו תומכים בו. מדינות שמתפרקות הן סכנה ליציבות. אסד וצבאו נחלשו והם לא מאיימים עליכם.

נתניהו: אני מסכים, ולדימיר. אין לנו בעיה עם אסד. מחרתיים העם היהודי יציין את היום הקדוש ביותר - יום כיפור. לפני 42 שנים הייתה מלחמה קשה בינינו לבין מצרים וסוריה. הנשיא סאדאת עשה איתנו שלום. חאפז, אביו של בשאר, סירב. אך גם שמר על הסכם ההפרדה, והגבול בינינו לבין סוריה היה שקט מאז. גם היום יש עניין לשמור על השקט בגבול. אנו לא מתערבים במלחמת האזרחים. כל מה שאנחנו רוצים זה לשמור על השקט בגבולות שלנו.

פוטין: אני יכול להבטיח לך שרוסיה נהגה ותנהג תמיד באחריות בסוריה ובמזרח התיכון, ואנו גם מבינים את דאגות הביטחון שלכם. אני מציע שהגנרלים שלך ישמיעו את מה שיש להם לומר בפגישות עם העמיתים שלהם. 

פגישת פוטין ונתניהו. צילום: רויטרס
 

נתניהו: בסדר. רק אבקש בכל זאת שראש המודיעין הצבאי ימסור כמה נתונים. הרצי, בבקשה.

הלוי: אין צורך להסביר עד כמה המצב במזרח התיכון מורכב וקשה להבנה ולהערכה. ולכן אתרכז בכמה נקודות. לפי המידע שלנו, איראן וגם אסד ממשיכים להעביר נשק מתוחכם מאוד, כולל טילי קרקע־קרקע ארוכי טווח ומדויקים, לחיזבאללה, שכבר עתה יש לו כ־100 אלף טילים ורקטות שמכוונים לישראל. מדי פעם גם נשק מתוצרת רוסיה מצליח להגיע לחיזבאללה, כמו טילי יאחונט, שעלולים לאיים על מתקני הגז שלנו בים התיכון. ויש עוד נקודה. איראן מנסה בשנה האחרונה להפעיל נגדנו טרור באמצעות פרוקסיס מהגולן. יש לנו ראיות ברורות למעורבות האיראנית ואנו יכולים להעביר לכם אותן.

נתניהו: תודה רבה, הרצי. וכעת אבקש מהרמטכ"ל למסור סקירה קצרה. גדי, בבקשה.

איזנקוט: אדוני הנשיא, אדוני ראש הממשלה. תפקיד צה"ל הוא להגן על ישראל. כחייל שעבר מלחמות אני יודע את המחיר, ולכן אין לנו עניין במלחמות - רק בשמירה על הביטחון הלאומי שלנו. צה"ל ואני אישית מכבדים מאוד את החייל הרוסי ומעריכים את יכולותיו. ולכן אנחנו צריכים לעשות כל מאמץ למנוע תקריות שעלולות לגרום לחיכוך מיותר בינינו. הכנתי כמה נקודות ליצירת מנגנון DECONFLICTION לתיאום בין שתי המדינות ואסביר אותן לרמטכ"ל גנרל גרסימוב.

פוטין: תודה רבה, גנרל. אני מבקש להדגיש שצבא סוריה הוא במצב כזה שאינו מסוגל לפתח חזית חדשה נגדכם. מטרתנו העיקרית היא להגן על המדינה הסורית. כל הכוחות הזרים צריכים לעזוב אותה ולהפסיק לפעול נגד הריבונות הסורית. כשיחזור השלום לסוריה גם לא יהיה צורך בחיילים שלנו. אדוני ראש הממשלה, אני מציע שגנרל איזנקוט יעביר את המסמך שלו למטה הכללי שלנו והם כבר ידונו בנושא ישירות איתכם. 

נתניהו: בסדר גמור. תודה רבה על הפגישה ונשמור על קשר.

פוטין: כמו תמיד. אגב, מסור דרישת שלום לאיווט. אני מאוד מחבב אותו. חבל שהוא לא בממשלה. הוא היה שר חוץ מצוין.

נתניהו: גם אני חושב כך. הייתי מאוד רוצה לראות אותו לצדי בקבינט בשעות של ההחלטות הקשות שאני צריך לקבל כל יום. אולי יש לך השפעה עליו ותשכנע אותו.

פוטין: הכי טוב שתדבר עם לוקשנקו. הם חברים. ביבי, לפני שאתה הולך, הכנתי לך מתנה קטנה. אני יודע שבעבר היו לכם בעיות עם מתנות. אבל זה שי צנוע (מוסר לנתניהו בקבוק ארוז). זו וודקה משובחת. אתם שותים לפעמים כוסית, נכון?

נתניהו: אני לא.

פוטין: ד"ש לשרה.

2. יום הכיפורים: אקסיומות ושקרים

השבוע צוינו 42 שנים לפרוץ הקשה במלחמות ישראל - מלחמת יום הכיפורים, שגבתה 2,673 חללים. זו הייתה מלחמה שאולי אפשר היה למנוע אותה, אילו ההנהגה הישראלית, המדינית והצבאית, הייתה יהירה פחות וקשובה יותר לקולות ממצרים.
 

איש המוסד הבכיר לשעבר, דוד ארבל, פרסם השבוע במדור הדעות של "מעריב" מאמר מאלף שבו ניסה לערער על הקביעה האקסיומטית, שהשתרשה מאז ועד היום, כאילו ישראל "הופתעה" ברמה האסטרטגית מהמתקפה כתוצאה מ"מחדל מודיעיני". על פי התזה שלו, הדרג המדיני והמודיעיני ידעו כי מצרים מתכננת מתקפה אם יימשך הקיפאון המדיני. ולמרות זאת, דבקו בסטטוס קוו. בדיוק כפי שממשלת נתניהו־יעלון מקדשת אותו כיום מול הפלסטינים.
 

בכל מקרה, בין אם היה כישלון מודיעיני ובין אם לאו, אסור לשכוח ביום זה לא רק את אלפי הקורבנות, הפצועים והמשפחות השכולות, אלא גם את המעשה הנורא שעשה מי שהיה ראש אמ"ן אלוף זעירא. כדי לנקות עצמו מאשמות המחדל, חשף זעירא את שמו של סוכן המוסד ד"ר אשרף מרוואן. קדם להדלפה מסע לחישות של זעירא, שנועד לערער את אמינותו של מרוואן ולהציגו כסוכן כפול. מרוואן לא היה סוכן כפול. הוא היה סוכן צמרת איכותי. אך המסע הזדוני של זעירא נוחל הצלחה. ככל שנוקף הזמן יותר ויותר עיתונאים, אנשי מודיעין והציבור, מאמצים את טענתו.
 

זעירא היה צריך לעמוד לדין על אחד ממעשי הבגידה הגדולים שנעשו כאן. ראש ארגון מודיעין בוגד בסוכן וחושף את שמו - המעשה הנורא ביותר שאנשי מודיעין יכולים להעלות על דעתם - ובכך גוזר את דינו. מרוואן חוסל ב־2007, ככל הנראה בידי המודיעין המצרי. על עבירה פחותה בהרבה הועמדה לדין ענת קם ונשלחה לכלא לשלוש וחצי שנים. היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין חס על זעירא והחליט לפני כמה שנים שבשל גילו (זעירא כיום בן 85) הוא לא יועמד לדין.
 

• תיקון: במאמרי "עושים חיל" בגיליון ערב יום הכיפורים נפלה טעות. תא"ל דני אשר, מחבר הספר על תולדות האיסוף הקרב, היה בעת פרוץ המלחמה קמ"ן בחטיבה 16 - ירושלים. קמ"ן בסיס בלוזה בסיני היה סרן אריה מורג מרקוביץ.