החיים בשחור לבן: מה חושבים כאן הצעירים על הפליטים?

בכל תוכניות הפקה־פקה הללו אף עורך או מנחה לא חשב בכלל להעלות לדיון ידיעה זניחה, שהופיעה במבזקי החדשות באינטרנט, על צעירה שנמצאה ללא רוח חיים במלונית להשכרת חדרים ברמת אביב. צעירה בת 20 ללא שם, ללא עיר מוצא. היו כמה שורות בעיתון אחד מתוך ארבעת הגדולים ("מעריב־השבוע") שהביא פרטים יבשים על כך שהצעירה וגבר כבן 40 שכרו את המקום, שתו משהו, הצעיר הרגיש לא טוב, הצעירה איבדה הכרה. הוא הזמין אמבולנס וטופל, היא כבר עברה לעולם האחר. גופתה נשלחה לנתיחה במכון לרפואה משפטית כדי לבדוק את סיבת המוות, חומר כלשהו שבו השתמשה המנוחה נשלח למעבדה המשטרתית לבדיקה.
 

כתבי הפלילים לא התחרמנו על הסיפור ולא הלכו לבדוק מי המנוחה ומי הבחור שהיה איתה. על מערך הדוברות המשטרתית לא הופעל לחץ לדעת במהירות את תוצאות בדיקת סיבת המוות, תוצאות בדיקת המעבדה. הדובר עצמו לא כל כך הבין למה אני מתעניין בסיפור חסר ערך שכזה. הסיפור מת כמו שהצעירה מתה, בשקט.
 

לא אפרסם את שמה המלא של ק.מ. מחיפה, אולי הדבר יפגע בבני משפחתה, שאני מניח שהם גם כך הרוסים ממות בת משפחתם ומנסיבות המוות, אבל אמשיך להציק לדוברות המשטרתית. אני רוצה לדעת אם ברחבי תל אביב ובערים אחרות ממשיכים למכור סמים מורעלים, אם בתפיסות הסמים האחרונות, בעיקר סמי פיצוציות, נתגלו חומרים רעילים או חומרים מסכני חיים מכל סוג ומין. 
 

אני רוצה לדעת כמה צעירים איבדו שפיות או מתו כתוצאה מהשימוש בהם, ואם מישהו מיצרני סמי המוות או הסוחרים בהם נשפט ונשלח למאסר עולם. אם ק.מ. הייתה משתתפת בהישרדות, החנון והפריחה או אקס שמאקטור, האם הטלוויזיה־הרדיו־העיתונות הכתובה לא היו מפציצים כותרות עם השאלה המתבקשת איך צעירה בת 20 מתה בנסיבות כאלה?
 

יש לי המון שאלות ותהיות. האם, למשל, ביבי הורה לשלוח צלפים שיחסלו את סוחרי סמי המוות? סמים מורעלים פחות מסוכנים מאבנים? הימים חולפים ועדיין לא קיבלתי תשובה מדובר המשטרה על השאלה מה העלו הבדיקות במכון לרפואה משפטית ובמעבדת הסמים של המשטרה.

2. ביום שישי בערב לפני שבועיים ויתרו שתי צעירות על ארוחה משפחתית ויציאה לבילוי והגיעו אל מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה בהרצליה. שתי צעירות זועמות שלא השלימו עם החלטתו של יהודה וינשטיין לגנוז את תיק החקירה נגד השוטר שכיסח במכות רצח את החייל הישראתיופי דמאס פיקדה. 

למזלו הרע של השוטר ולמזלה הרע של המשטרה מצלמה שהותקנה על אחד הבתים תיעדה את האירוע, אי אפשר היה לטעון שהחייל (בחור צעיר וכישרוני עם סיפור חיים קשה, שזכה בפרסים רבי משמעות על פעילות חברתית והצטיינות בלימודים) תקף את השוטר ואיים על חייו, כפי שטוענת המשטרה בלא מעט מקרים שבהם מכים שוטרים צעירים ישראתיופים.
 

התקיפה של פיקדה כזכור הוציאה לרחובות אלפי צעירים ישראתיופים, שאליהם הצטרפו גם מעט חיוורי פנים בעלי תודעה חברתית, שלא היו מוכנים להבליג על האלימות והקיפוח של הקהילה. היו בהפגנות עשרות עצורים, היו פצועים, נפתחו תיקים פליליים, ואין עניין לציבור? 
 

ענבר בוגלה (שחורה) וגלית פיין (לבנה) הגיעו ביום שישי בערב אל מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, עמדו מול הבית וצעקו “אנחנו הציבור, אותי זה מעניין". חשוב לציין שהן מכירות את החוק, לכן הגיעו רק שתיהן, וללא שימוש במגפון המחאה שלהן היא חוקית למהדרין לפחות עד חצות, שזו השעה שבה נכנס לתוקפו ביום שישי החוק האוסר על הקמת רעש שעלול להפריע לשכנים. הן הספיקו לצעוק קצת ואז הגיעה ניידת, מספרת ענבר: “השוטר בניידת הראשונה ביקש שנתפנה מהמקום כי הצעקות מפריעות לדיירים, למרות שזו לא הייתה הפגנה, לא השתמשנו במגפון, ולא זרקנו אבנים.

בדיוק אז הגיע חבר שלנו עם רכב, וכאשר רצינו לנסוע מהמקום הגיעו שלוש ניידות וביקשו משלושתנו תעודות זהות. אחד השוטרים בדק במסוף, השני אמר 'יאללה תלכו'. פתאום הקצין שהגיע קיבל טלפון והחליט לעכב אותנו וביקש להתלוות אליו בניידת לתחנת משטרת גלילות. שאלנו למה מעכבים אותנו, והתשובה הייתה 'הוראה מלמעלה'... בתחנת המשטרה קצין מקומי נכנס לחדר. שמו יובל צברי. אמר תארגנו ערבים שיחתמו בשבילכם, נפתח לכם תיק פלילי בגין התקהלות בלתי חוקית תחת כיפת השמיים. כמו כן, הוא הודיע שיש לנו צו הרחקה ל־15 יום מהרצליה... עד ארבע בבוקר הסתיימו הנהלים. חבר הוזעק לחתום על ערבות, והסיפור הסתיים זמנית".
 

אם וינשטיין חשב שיהיה לו חג שקט הוא טעה, פעילים אחרים, וביניהם רפי רותם, חושף שחיתויות ברשות המסים, הגיעו אל מול בית היועץ כדי להזכיר כל מיני דברים שהיה רוצה לשכוח.
 

יש לי הרבה שאלות בעניין העיכוב, צו ההרחקה, ומי נתן את ההוראה. האם היועץ המשפטי צלצל למפכ"ל בפועל שצלצל למפקד התחנה שהורה לשוטריו לפעול מהר ובנחישות לסלק את ה"מפגע"? 
 

דובר מרחב ירקון ערן יהודה התבקש על ידי לענות על כמה שאלות לתגובה, הוא מבקש אותן בכתב, הנה לשיפוטכם השאלות והתשובה שקיבלתי.

השאלות:
 

1. מדוע עוכבו גלית פיין וענבר בוגלה בעת שעמדו לעזוב את המתחם מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, לאחר שצעקו לעבר הבית קריאות בגנות סגירת תיק השוטר בפרשת תקיפת החייל הישראתיופי פיקדה?
 

2. על פי איזה חוק ניתן להם צו הרחקה מהעיר הרצליה?
 

3. האם פנייה ישירה של היועץ המשפטי גרמה למשטרה לבצע הליך לא חוקי של עיכוב מעצר שחרור בערבות, והרחקה מהעיר?
 

4. האם יש למשטרה מספיק כוח אדם כך שלצורך עיכוב שתי צעירות לא אלימות נשלחות שלוש ניידות?
 

5. האם מתכוננת המשטרה לבקש העמדתן לדין?
 

לא הייתי מטריד אתכם עם השאלות האלו אם הייתה מגיעה תשובה עניינית וממצה, התשובה שקיבלתי מהדובר מדברת בעד עצמה:

“מדובר באירוע מחאה שהתרחש מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה ואירועים דומים ממשיכים להתקיים. לאור האמור גם הטיפול בנושא נמשך ובסיומו תימסר תגובה".
 

הבנתם? אף תשובה עניינית לחמש השאלות.
 

אגב, השוטרים שהגיעו לאירוע דיווחו למי שדיווחו שהיה שימוש במגפון. שקר. כדאי לך לבדוק את זה, דובר המרחב ערן יהודה, אם הם שיקרו בעניין הזה הם כנראה משקרים גם בעניינים אחרים. כמו למשל טענת השוטר שתקף את החייל פיקדה שהוא בכלל תקף אותו, עד שהתברר שיש צילומים של האירוע והבלוף נחשף.

3. בזמן שאתם קוראים שורות אלו, נמצאים בתנועה ביבשה ובים מיליוני פליטים, רובם חסרי כל, רובם רעבים וצמאים, רובם עם חלום על עתיד טוב יותר להם ולילדיהם.
 

היו לי כמה שיחות במהלך הימים האחרונים עם חבר'ה ישראלים צעירים, אני שואל אותם מה דעתם על סיפור הפליטים המנסים להגיע לאחת מארצות אירופה כדי לפתוח בחיים חדשים. רוב התשובות שקיבלתי נעות בין “על הזין שלי" ל"מעניין את התחת שלי". בודדים, שלושה ליתר דיוק, המשתייכים לתנועת נוער, אמרו בכאב שהתמונות קורעות לב. צעירה אחת שעובדת כמלצרית נתנה לי תשובה מלומדת יותר “מגיע להם, הם תומכים בדאע"ש".
 

כמה מחברי הטובים היו מפקדי ספינות שהביאו מעפילים לארץ בתנאים נוראיים, ספינות עייפות שאליהן נדחסו קשישים, נשים וטף מורעבים, צמאים, בלויי סחבות בכמויות של פי ארבעה, חמישה ושישה ממה שהספינות היו מסוגלות להכיל, המפקדים נלחמו על כל פליט שיגיע לארץ היעד, ישראל. המפקד של האקסודוס המיתולוגית יוסי הראל אמר לי כשנפגשתי איתו באקראי ביוון, כשפלסטינים תכננו לשלוח ספינה מיוון עם פליטי 48' לחופי ישראל (ניסיון שכשל), שבכל מה שנוגע לפליטים הוא מוכן לעזור. “אני יודע יותר טוב מכל אדם אחר מה זה פליטים, ולפליטים צריכים לעזור ולא חשוב מה דתם, מה הלאומיות שלהם, פליט הוא פליט", אמר. אמירה זו, שאותה פרסמתי בעיתון המנוח "חדשות", עוררה עליו זעם רב. 
 

באחד הדיווחים על הפליטים הסורים רואיינה מורה סורית שחיבקה את בתה הקטנה בדרך לגרמניה. בקול רוטט היא אמרה “קחו את הבת שלי לגרמניה שתלך לבית ספר, שיהיה לה אוכל, שתקבל חינוך ויהיה לה עתיד, קחו אותה ותחזירו אותי לסוריה, שיהיה לה סיכוי, שלא תחיה תחת חשש מפצצה או ירי, אני מתחננת - קחו אותה".
 

חוה אלברשטיין כתבה ושרה את השיר “מהגרים" שאלו מילותיו:

הם נוסעים בעקבות החום,

הם נוסעים בעקבות מכתב,

הם בורחים מאימת בצורת או רעב.

הם בורחים משנאת חינם,

לפעמים מגרשים אותם.

הם חושבים מה שאין לי פה

יהיה לי שם.

מהגרים, מהגרים...

שוב שיירות יוצאות לדרך,

החרדה בעיניים.

חוצים ימים וגבולות,

מי מלווה אותם בדרך -

הציפורים שבשמיים,

הכוכבים בלילות.

הם חולמים בשפה אחרת

מדברים בשפה שנייה

הילדים מביאים הביתה עוד שפה.

הם נוסעים בעקבות הבן,

והבן בעקבות האב.

הם כמו חלזונות נושאים

ביתם על גב.

מהגרים, מהגרים...

שוב שיירות יוצאות לדרך,

החרדה בעיניים

הולכים ימים ולילות.

מי מלווה אותם בדרך -

שירים על דם ויין, ומנגינות עצובות.

הם בורחים מקדרות הסתיו,

הם נושאים תינוקות על גב,

הם הולכים בעקבות 

חלום חדש עכשיו.

את גן עדן איבדו מזמן,

עץ הדעת בלבל אותם,

ומאז הם בדרך מחפשים את הגן.