זה לא סתם מחדל. זו הפקרות. חצייה של כל הקווים האדומים, זחיחות ושיכרון כוח של פקידים שמחזיקים מדינה שלמה בשאלטר. אם היה למדינת ישראל חדר בקרה, הייתה עכשיו נורת אזהרה אדומה גדולה צריכה להבהב בו. הבעיה היא שאין חשמל ולכן הנורה דוממת. בדיוק כמו קו החירום 103 של חברת החשמל, היחידה בישראל, שבגדה השבוע בלקוחותיה והסבירה להם מדוע מונופול החשמל במדינה הוא סכנה קיומית. לא פחות.



כך נראה כאוס, כך נראה חוסר שליטה, כך נראית מדינה שגלמיה קמו על יוצרם. מיקו צרפתי איים, מיקו צרפתי קיים. הלך הרוח של אנשים מהסוג שלו הוא ש"עם חברת החשמל לא מתעסקים". רוצים צמצומים? תשלמו על זה. רפורמה? לא אצלנו. מה, אתם חושבים שאנחנו רשות השידור? שאנחנו פראיירים? אצלנו לא תפסידו "רואים עולם" (המצוינת). אצלנו לא יהיה לכם חשמל לראות כלום. תשבו בחושך יומיים־שלושה, ותבינו שאיתנו לא מתעסקים. זה בדיוק מה שעבר לאנשים האלה בראש אחרי הסופה הקצרצרה שמוטטה מאות קווי מתח גבוה. הם חשבו שזו הזדמנות להשיג נקודות בסכסוך העבודה שלהם עם ההנהלה. הם לא היססו לנצל את כוחם המשחית בשעת חירום כדי לבנות, על גבם של עשרות אלפים, מנופי לחץ.
 
גילוי נאות: לא הייתה הפסקת חשמל אצלי בבית (למרות שאני גר בהוד השרון). לכן אני לא כותב את הטור הזה מפוזיציה של מי שיושב יומיים בחושך, זורק לפח את תכולת המקרר, מנחם את ילדיו הקטנים המפוחדים ומתרחץ במים קרים. לא צריך לעבור את כל זה כדי להבין שבמדינה חפצת חיים היה הטיפוס הזה, מיקו צרפתי, טס הבוקר מהעבודה (בלי פיצויים) ומבלה את שארית חייו בלי חשמל.
 

תירגעו, זה לא יקרה. אבל מי שמצמצם את הסיפור הזה לעזות המצח של העובדים המפונקים והחצופים עושה כאן הנחה גדולה לכולנו. היה פעם מנכ"ל לחברת החשמל, אורי בן נון שמו. איש ישר כפלס, שבנה כמה דברים בחייו. הוא אמר לי בזמנו, בראיון פרידה זועם (הספיקה לו שנה וחצי בתפקיד), שכדאי לי לרכוש גנרטור בדחיפות. מאז הלכו והתגשמו נבואותיו. שוק החשמל שלנו חולה, חברת החשמל זקוקה לרפורמה דחופה, אבל אין לממשלה אומץ וכוח לבצע אותה.

מדובר בתפוח אדמה מחושמל ששרי האנרגיה לדורותיהם מקפיצים בעצבנות מאחד לשני. עובדי חברת החשמל הם קבוצת הלחץ האימתנית ביותר בישראל. רק החבר'ה בתעשייה האווירית מתקרבים אליהם, בזכות העובדה שהצליחו לתרגם את עוצמתם לכוח פוליטי (בליכוד). זו לא מדינה שיש לה חברת חשמל, זו חברת חשמל שהשתלטה על מדינה.
 
ולא רק הרפורמה. המדינה שלנו מתעללת זה עשור ביצרני חשמל קטנים יותר. מערימה כל קושי אפשרי בדרכם. המדינה לא טורחת להתחיל להשקיע בהטמנת קווי חשמל, כנהוג במערב. בכל רגע נתון יכול להתפוצץ עלינו הר געש בדמות 1,500 טילים ליום מתוצרת חיזבאללה, מה שיהפוך את המקום הזה לגיהינום. קווי מתח גבוה מוטמנים יחסכו חלק ניכר מהזוועה. אבל אצלנו לא עושים כלום, עד שהשריפה פורצת.
 
המדינה הזאת, המשופעת בשמש בכל ימות השנה, מייצרת שליש מכמות האנרגיה הסולרית שמיוצרת בגרמניה, שם השמש זורחת פעמיים בחודש. כל מה שצריך זה קצת חזון, מעט השקעה, טיפת יוזמה ומנהיגות, וישראל יכולה להוביל את העולם באנרגיה סולרית, שזה הדבר הבא. יש לנו מרבצים אינסופיים של שמש כאן. כל מה שצריך זה לנצל אותה. אבל אם ננצל אותה, הרבה פחות אנשים יוכלו לגזור קופונים, אז אין צורך.
 
כמה חבל. כי חברת החשמל הישראלית, בסוף היום, היא חברה טובה. יש בה אנשים מקצועיים, יש בה המון עובדים חרוצים ומצטיינים, יש בה יכולת טכנולוגית ויש לה פוטנציאל להיות מקום בריא וחיובי. המנטליות, שיכרון הכוח, צרות האופקים והיעדר המנהיגות הפכו אותה למה שהיא. בואו נקווה שההפקרות של השבוע תהיה, עבור החשמל, מה שהשריפה בכרמל הייתה עבור מערך כיבוי האש. אבל בואו לא נעצור את נשימתנו. זה לא יקרה.