1. טרור בפריז. התגובה הישראלית הרשמית וקולות הימין למתקפת הטרור בפריז יכולים להירשם בספר השיאים של גינס בקטגוריות החוצפה והציניות. בזמן שבפריז נהרגו 130 איש וכ־350 נפצעו, וכשאירופה חשה רעידת אדמה, מה שמנהיגינו מצאו לומר בווריאציות שונות הוא שסוף־סוף הצרפתים והאירופים יבינו מה עובר עלינו. היו אף שקשרו בין הפיגוע ובין סימון המוצרים מההתנחלויות.
“מסמנים מוצרים מישראל, ולא מוסלמים משם”, כתבו משוררי הימין ברשתות החברתיות. במילים אחרות, ישראל הרשמית ציפתה שסוף־סוף, לנוכח הטרגדיה בפריז, יזדהו איתנו ועם סבלנו המתמשך. לא היה חסר הרבה כדי שהמקהלה הלאומנית תדרוש שאזרחי צרפת יצעדו בכיכר הבסטיליה למען סולידריות עם ישראל. הרצון לנצל את הטרור בפריז לטובת התעמולה הישראלית נובע מהתקווה להסיט את האירופים מדרישתם לפתרון שתי המדינות. ובכן, זה לא יעזור. אירופה תילחם בטרור, יחד עם ארצות הברית ומדינות ערב (לא איתנו) ותמשיך לדרוש את מה שטוב לישראל, לא לנתניהו: חלוקת הארץ לשתי מדינות.
2. בית”ר ירושלים. אני אדום בנשמה. להיות אוהד הפועל תל אביב בימים אלו זה תענוג מפוקפק, אך אני חסיד של משימות כביכול בלתי אפשריות. אני מתנגד לחרם בספורט, אך אני בעיקרון נמנע מלצפות בטלוויזיה במשחקי בית”ר ירושלים. אוהדי הקבוצה הם בבואה של הגזענות הישראלית. הדבר בא לידי ביטוי איום ונורא סביב אירועי הזיכרון לרבין - כאשר אוהדים של בית”ר מארגון לה פמיליה השמיעו שירים בזכות יגאל עמיר. לקבוצה שכחלק מהמדיניות שלה, מתוך כניעה לאוהדיה, מסרבת להעסיק כדורגלנים ערבים, אסור לשחק בליגת־העל, ואת לה פמיליה צריך להוציא מחוץ לחוק. משפחה שכזאת.
3. משרד החוץ. עמדתי בראש המשרד בשנים 1993־1996, כשלישראל היה שר חוץ (שמעון פרס) ומדיניות חוץ. היום אין לא זה ולא זה. נתניהו פירק את משרד החוץ, חילק את הפונקציות שלו לכחמישה שרי ליכוד והעמיד בראשו ולצדו את נציגת המתנחלים ציפי חוטובלי. סגנית שר החוץ החליטה להפוך את הזכות להתנחל בגדה המערבית לחלק מרכזי במדיניות ההסברה שלנו, ולמסע אינדוקטרינציה לצוערי משרד החוץ, אשר ייהנו מעתה מביקורים ביישוב היהודי בחברון ובהתנחלויות נוספות.
בכך משרד החוץ הפך למשרד התעמולה של המתנחלים ולהורס האפקטיבי של היחסים הבינלאומיים של ישראל. אין אף ממשלה בעולם שאינה בדעה שההתנחלויות הן מכשול משמעותי לתהליך השלום וביטוי מסוכן למדיניות הכיבוש הישראלית, בדרכה למנוע את פתרון שתי המדינות. אין היום לישראל משרד חוץ.
4.שטיסל 2. יש גם צד טולרנטי בישראל, והוא דווקא בא לידי ביטוי בסדרה “שטיסל 2”, שהחלה להקרין פרקים ראשונים לאחר החגים. זוהי הצצה אנושית, מרתקת וחיננית של חילוניות ישראלית (יוצרי הסדרה ושחקניה הראשיים הם דבל’ה גליקמן, ששון גבאי, מיכאל אלוני וחנה לסלאו) עם עריכה והומור ערביים (סייד קשוע) - לעולם החרדי. זה אומנם מוצג כשמרן ומיושן, אך גם קורץ בסקרנות לקדמה החילונית. בלב העלילה, כמו בכל עלילה, המשיכה בין גברים ונשים, השוברת מוסכמות. מבט אוהב על חברה שבדרך כלל החילוניות התל אביבית אוהבת לשנוא. טולרנטיות מרנינה בטלוויזיה, הרחק מהגזענות המשתוללת ברחוב.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת “יאללה מנהיגים צעירים"