מפכ”ל המשטרה רוני אלשיך מתפנק מעל דפי “ידיעות אחרונות”, בעוד שחוקריו ממשיכים להדליף לתקשורת חומרי חקירה, שנמצאים רק בידיהם, כדי לרפד, ציבורית, את המלצותיהם בעתיד כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו. וזה נראה מגעיל – וספק אם לא חוקי. אלשיך לא יכול להתראיין באמצעי תקשורת שהעומד בראשו חשוד, לכאורה, בביצוע עבירה שאותה חוקרים כעת במשטרה.

הוא גם לא יכול, חוקית, שלא לפתוח בחקירה נוכח מה שקורה בחדרי החקירות שהוא מופקד עליהם. חוקר שמדליף חומרי חקירה מבצע, לדעתי, עבירה פלילית. במיוחד אם הוא עושה את זה באורח מגמתי ומתוך כוונה לפגוע בזכויותיו של מי שעומד לחקירה.

המפכ”ל יכול, כמובן, לשים עצמו כמי שאינו יודע, או אינו שומע, או אינו רואה, אבל הציבור לא מטומטם. אם בעיתון שיודע כה יפה לפנק אותו מופיעים ציטוטים, במקביל לכתבה שעוטפת אותו בשכבת הגנה עבה, מעדותה של הדס קליין, העוזרת האישית של ארנון מילצ’ן, אז כנראה מישהו שקשור בחקירה מסר את הדברים. הרי לאף אחד אחר אין, בכתובים, את מה שמסרה עוזרתו הנאמנה של מי שהיה במשך שנים רבות חברו של ראש הממשלה והתארח בביתו אינספור פעמים.



אמסלם. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

וזה, כמובן, עוד לא כל מה שיש לי לומר בגנותו של מי שעומד בראש הגוף החשוב הזה. המניפולציות שיוצאות מכיוון המשטרה, שעליה מופקד מי שהיה אמון על חקירות מסובכות בשב”כ, מזכירות לי משטרים אפלים. למשל, המפגש שלו עם ארבעה מפכ”לים לשעבר, שאחד מהם, רפי פלד, מחזיק באמתחתו הרשעה בעבירה של מרמה והפרת אמונים.


אולם לא בכך עיקר העניין. לא בכדי אמר בית המשפט העליון את מה שהיה לו לומר על פלד, בזמנו, בעת שהוגשו עתירות שדרשו את פיטוריו מתפקיד המפכ"ל, לאור פרשת הג'קוזי. גם הוא וגם משה קראדי, משתתף נוסף בפורום שהדיף, לטעמי, ריחות רעים, ומי שעליו אמרה ועדת זיילר דברים מאוד בוטים, סיימו את כהונתם במשטרה לפני שזו פקעה.

בסופו של דבר, אחד המפכ”לים לשעבר השיא למפכ”ל הנוכחי עצה, כך פורסם, שאין פסולה ממנה: להגיש תלונה במשטרה נגד ח"כ דודי אמסלם בגין הצעת החוק שלו הנוגעת לתפקוד המשטרה. אך אפשר כבר לנחש מה תהיינה ה"המלצות” של צוות החקירה שנהג כל העת, לדעתי, באורח כל כך לא ראוי. ואת זה צריך לדעת כל אחד: אובדן האמון במשטרה, שלו תרם במידה לא מועטה גם מי שעומד בראשה, עלול לפגוע בכל אחד ואחד.

ולאחר “ההמלצות” יהיו, כמובן, פרשני קשקשת שיבקשו להאיץ ביועץ המשפטי לממשלה לקבל אותן. אבל, ככל שידיעתי משגת, זה לא יקרה. בירושלים יש לא רק שופטים טובים. יש שם גם פרקליטות הגונה.