ההורים שלי עדיין בחיים. הם היו ילדים בני 11 ו-12 כשאיבדו בשואה את הוריהם, את רוב אחיהם ואת כל עולמם. שניהם ילידי פולין. אמא נולדה בקרקוב ושרדה שני גטאות ואת גיהנום אושוויץ -בירקנאו ואבא הוא ניצול מחנות הריכוז פלאשוב וברגן-בלזן. בשבועות האחרונים וגם בשבת הזאת ניסיתי להרחיק את הוריי מהחדשות שמגיעות שוב ושוב לאחרונה מכיוון הרוח הרעה המנשבת בממשלה ששולטת בימים אלה בוורשה, 73 שנים אחרי סיום מלחמת העולם השנייה. אבא שלי כבר מתקשה בדיבור אבל מודע למה שקורה. אני משתדלת להקל עליו אבל אמא עדיין צופה בחדשות ומאז שממשלת פולין הנוכחית החליטה לצאת במסע לעיוות ההיסטוריה אין לה מנוח. היא כל כך כועסת, רותחת באוזניי על העוול הכל כך נורא כדבריה שנעשה לה ולכל בני משפחתה שנרצחו. כמה חוצפה וכמה עזות מצח צריך כדי שראש ממשלה פולני יעוות כך את העבר ועוד כשהשורדים עוד חיים בינינו.

סבתא שלי, אמה של אמי, נרצחה בגטו בוכניה בגלל משתפי פעולה פולנים שמסרו לנאצים מידע על הבונקר בו ניסתה להתחבא עם עוד כמה יהודים וצוענים. בימים האחרונים היא חוזרת שוב ושוב על הסיפור הזה. לראש ממשלת פולין אני אומרת מתוך סיפור חייהם המדמם של הוריי ושל עשרות שורדי שואה אחרים שאני משוחחת איתם בעמותת "עמך" - לא היו משתפי פעולה יהודים עם גרמניה הנאצית. היו יהודים שהוכרחו בכפייה לשתף פעולה בעל כורחם. זאת לא מקשה אחת עם העם הפולני שרבים מדי מבניו באותן שנים שחורות לאנושות שיתפו פעולה עם גרמניה מרצון. כשאני באה למקום הזה שבו קפא הזמן מלכת, לאושוויץ-בירקנאו בפולין, הדממה מקפיאת הדם לבדה מספרת שם את הסיפור.

אני, דור שני לשואה, וילדיי בני הדור השלישי, מוכנים לעמוד עוד היום מול ראש ממשלת פולין ולהגן על האמת ההיסטורית בפניו. ההורים שלי עוד זוכרים כילדים את ימי השגשוג של 3.5 מיליון יהודי פולין מלפני המלחמה אבל יודעים, כמו כמעט כל שורדי השואה יוצאי פולין, לספר שגם לפני שפולין נכבשה היהודים לא רוו נחת מהפולנים. הם הצליחו לשמר את המסורת היהודית בקנאות אבל הקרקע של האנטישמיות בפולין הייתה פורייה לפני הכיבוש הגרמני ואני טוענת עד היום שהנאצים ידעו זאת היטב ולא בכבדי החליטו שפולין תהיה הטריטוריה עליה ינסו את 'הפתרון הסופי'.



שלושה מיליון יהודי פולין הושמדו בשש שנים על האדמה הארורה הזאת ובכל הסיפורים של השורדים משם נשזרים משתפי הפעולה הפולנים עם הנאצים. הם יודעים להפריד בין הטובים לרעים ופולין כאומה התמסרה ברובה לכיבוש הנאצי. מי בהעלמת עין ומי בשיתוף פעולה. חסידי אומות העולם הפולנים היו היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל.

הוריי כועסים אבל בעיקר כואבים את השדים מהעבר שעולים שוב ושוב באדיבות ממשלת פולין כשאנחנו מתקרבים לעוד יום זיכרון לשואה ולגבורה. רק בשבוע החולף נפגשתי בסניף של עמותת "עמך" עם 50 שורדים יוצאי פולין. אחד מהם סיפר איך רק עשרה שרדו צעדת מוות של מאה יהודים. פולנים היו אלה שהובילו אותם. הנושא הזה לא מניח להם ופותח מחדש בפעם המי יודע כמה את פצעי התופת שעברו. הם 'זוכים' לראות עוד בחייהם כיצד מישהו מנסה לעוות את הלקח ההיסטורי מהתקופה האפלה ביותר בתולדות האנושות והעם היהודי. אם ראש ממשלת פולין רוצה להגיע לקבוצה הוא מוזמן. נממן לו את הטיסה.

אני לא אומרת באיזה אמצעי אבל אני מצפה מהממשלה שלי לצעד משמעותי נגד ממשלת פולין שיבהיר כי ישראל, אומת העם היהודי, לא תעבור לסדר היום על דבריו. אני מבינה שיש צורך לממשלת פולין לכסות על העבר אבל יש לה גם אחריות על פתיחת הפצע מחדש של ניצולי השואה.

הכותבת היא דור שני לשורדי שואה, בתם של שני שורדים יוצאי פולין ומתנדבת בעמותת "עמך" המעניקה סיוע נפשי לשורדי השואה

מראיין: יובל בגנו