אני מצטערת להיות זאת שתבשר לכם את הבשורה, אבל כנראה כבר לא יהיה חורף השנה. יכול להיות שיהיה פיגוע בבריסל. יכול מאוד להיות שנגלה שצ’ארלי שין הדביק את לינדזי לוהן בנגיף ה־HIV (תזכרו אצל מי שמעתם את זה קודם!), אבל גשם? כנראה שכבר לא יהיה כאן. אף על פי שנולדתי בשיא הקיץ, ויש הטוענים שזה בדרך כלל מה שקובע לאיזו עונה אדם מתחבר, תמיד הייתי בחורה של חורף. במספר המועט של חודשי החורף יש כל מה שאני אוהבת – כרבולים מתחת למיטה בלי לצאת מהבית, צפייה מסיבית בסדרות טלוויזיה בלי לצאת מהבית, בקיצור – לא לצאת יותר מדי מהבית פלוס הפריבילגיה להעמיד פנים שאני גרה באירופה כי סוף־סוף אין לחות באוויר, ממש כמו בלונדון. עוד אחד מהאספקטים החביבים עלי בעונת החורף הוא כמובן האופנה: לא עוד גופיות חושפות בתי שחי מדובללים – ברוכים הבאים מעילים עמוסי פרווה – ובאופן כללי, שכבות טרנדיות בניחוח נורדי.
ואכן, עם השנים מלתחת החורף ומלתחת הקיץ שלנו השתנו פלאים. אם בעבר היה ברור שלקראת החורף שולפים מעיל ובקיץ מחליפים אותו בחולצות קצרות, היום המצב מורכב יותר. חלקנו יכולים להעביר עונת חורף שלמה, בעיקר בישראל, עם גופייה וקרדיגן, וחלקנו צריכים לשלוף את החולצות הארוכות גם בעונת הקיץ (בעיקר בגלל המזגנים). לא יעזור, שינויי מזג האוויר הטבעיים והעובדה שאנחנו נמצאים מרבית היום בתוך חלל שבו אנחנו שולטים בתנאי הטמפרטורה הפכו את כל נושא הלבוש העונתי לתעלומה שכולה בחירה אישית.
***
התרעות פיקוד העורף