נראה לי שההסבר הזה היה אחת מהסיבות שגרמו לי לנבור עוד ועוד במטבחי עדות ישראל, תוך שאני מנסה למצוא את המחבר והמקשר בין כולם.
סופגניות שטוחות כאלה מוצאים גם במטבח הרומני, שם הן נקראות גוגוש. במטבח התימני והמצרי נמצא את הזלאביה, אף הוא עשוי מבצק שמרים דליל תופח ומתוכו קורצים כדורי בצק בידיים רטובות או בכף ומטילים לשמן רותח. בצורת הכנה זו מתקבלות סופגניות לא מעוצבות, המזכירות את הלוקומדס והבורמיאלוס מהמטבח היווני והטורקי. יש המגישים אותן עם חילבה, רסק עגבניות ומעט חריף, ולחלופין אפשר להכין להן סירופ סוכר או לטבול בסוכר.
היות שכמות הסוכר בבצק קטנה מאוד, אפשר להגיש את הספינג' לצד תוספת מתוקה (סוכר, מרמלדה, ריבה, דבש) או מלוחה (גבינות או ביצים).
בחרתי להגיש לכם כאן השבוע גרסה בסיסית להכנת הספינג', אשר לדעתי היא המוצלחת ביותר. מגרסה זו אתם יכולים להכין כל סוג של בצקנית שתבחרו, בדיוק כפי שהכנתי לצורך הצילומים המופיעים בעמודים הבאים. תמצאו כאן את הגרסה הספרדית מקיצה, את הגרסה עם התוספת ההונגרית לאנגוש ואת הגרסה המוכרת, הבסיסית והמתוקה.
• 1 ק"ג קמח מנופה
• 1 שקית (50 גרם) שמרי "שמרית"
• ¾ כוס סוכר
• 1 כפית מלח
• ½3 כוסות מים
• שמן לטיגון עמוק
• ½ כוס סוכר
• סירופ סוכר
לגרסה ההונגרית המלוחה:
• 1–2 גביעי שמנת חמוצה
• ½ כוס בצל ירוק קצוץ
• מלח ופלפל שחור גרוס, לפי הטעם
להכנת הגרסה ההונגרית: מתחו את הבצק לעלה דק, שטוח ועגול והכניסו לשמן החם. מוציאים בכף מחוררת אל מסננת או אל מגבות נייר. מורחים מעל כף או שתיים של שמנת חמוצה, מפזרים כף בצל ירוק קצוץ, מלח ופלפל וכמות נכבדה של גבינה מגוררת מכל סוג שאוהבים. מגישים מיד.
התרעות פיקוד העורף