העיסוק באוכל הפך בשנים האחרונות למרכזי בחיינו, והוא תופס מקום של ממש בתרבות. תערוכה ייחודית בשם “נימוסי שולחן”, שנפתחה בסוף השבוע בגלריה האוניברסיטאית לאמנות באוניברסיטת תל אביב מציגה יצירות היסטוריות עכשוויות המשקפות התנהגות אנושית בסיסית מכל מיני אספקטים, דרך אחת הפעולות הבסיסיות ביותר המשותפות לכל היצורים החיים: אכילה, וכן הפרדוקס בין התשוקה וההנאה אל מול התסכול והאלימות הכרוכים לעתים בהכנת מזון ויצירתו.

גולת הכותרת של התערוכה היא סדרת רישומים שבהם מתועדים המנהיגים הגדולים והדיקטטורים של המאה ה־20, בזמן שהם אוכלים את המנה האהובה עליהם.

התערוכה, שתוצג עד ה־31 ביולי, היא פרי שיתוף פעולה של החוג לתולדות האמנות והחוג לאמנות התיאטרון של הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב. אוצריו הראשיים הם ראש החוג לתולדות האמנות ד"ר ספי הנדלר, וראש החוג לאמנות התיאטרון ד"ר שרון אהרונסון־להבי. את התערוכה אצרה נירית נלסון. "השיח על אוכל בחברה המערבית הוא עצום, וזה חלק מהשיח התוסס שמתקיים", אומר ספי הנדלר. "הפרויקט לא עוסק רק באוכל אלא באיך שהוא גורם לנו להתנהג, לא רק בינינו לבין עצמנו אלא גם בינינו לבין אחרים".





מאין הגיע הרעיון?

“יש לנו גלריה אוניברסיטאית שהיא חלל גדול ומרכזי מאוד, והרעיון שלי כמנהל הגלריה היה לנסות להכניס אליה אינטר־דיסציפלינריות במלוא מובן המילה, גלריה שמוקדשת לאמנות חזותית וכמו בכל מוסד תרבות בעולם חשבנו לגרום לחללים כאלו למזג אמנויות שונות. הפרויקט עצמו נולד משיחות ביני לבין ראש החוג לאמנות התיאטרון, ד”ר שרון אהרונסון־להבי, שחלקתי איתה את הרצון הזה והיא חלקה איתי מחזות מדהימים של מחזאית צרפתייה בשם ז'אנין וורמס, שכתבה על אוכל. קראתי ונכבשתי, ומשם החל התהליך. התערוכה עומדת בפני עצמה והמחזות עומדים בפני עצמם, אבל יחד זה תבשיל לא רע בכלל”.

הבורשט של חרושצ'וב

החלק המסקרן של התערוכה הוא זה שבו מוצגות תמונות מנהיגים גדולים בהיסטוריה אוכלים או יושבים לצד שולחן אוכל. אלה מספקות הצצה נדירה לתוך הצלחת של דמויות ששינו את פני ההיסטוריה.

“מדובר במיזם של אמן ששמו טונצ'ה", מספר הנדלר. "טונצ'ה הוא אמן עכשווי חשוב מאוד מטורקיה שקרן ארטפורט מימנה את הגעתו ארצה למשך חודש. הוא מתעניין בפטיש של המנהיגים בהיסטוריה לאוכל. אוצרת התערוכה מכירה אותו, ונכנסה איתו לדיאלוג ברגע שהיא התחילה לעבוד על הפרויקט. מדובר במיזם משנת 2014, שבו הוא בודק מה אכלו המנהיגים הגדולים וחוקר את הקשר בין האופי של המנהיג לבין מה שהוא אוכל, מי צורך אוכל עממי וההפך. בתערוכה נקבל כל מיני תשובות מעניינות לכך. את התמונות שבהן המנהיג נראה אוכל, או לצד אוכל, הוא הפך לרישומים, בין היתר גם את חדר האוכל של המנהיג. הוא הלך לבית הספר הגבוה לבישול בטורקיה, למד לבשל וכסובלימציה של המנהיג הוא גם מבשל לנו את המנה”.



סדרת הרישומים שבהם מתועדים המנהיגים גדולים והדיקטטורים של המאה ה־20 בזמן שהם אוכלים את המנה האהובה עליהם (שעבור חלקם הפכה לפטיש של ממש והם דרשו אותה מדי יום), כוללת בין היתר את רישומו של היטלר לצד פורל ברוטב חמאה, מוסוליני, רוזוולט, צ'אושסקו, אטאטורק, צ'רצ'יל, חרושצ'וב ועוד. בערב הפתיחה בישל טונצ'ה, במיוחד למי שזכה להגיע, את הבורשט של חרושצ'וב, וגם, כמחווה מקומית, מאכל של יהודי איזמיר – הבויוס.
“מגיעים אמנים ואמניות מכל העולם ומציגים מיצבים ומיצגים שתכליתם לומר לנו משהו, לחקור, לחשוב ולטעום", אומר הנדלר על התערוכה. "הרעיונות המורכבים גורמים לנו לחשוב על אוכל במשמעות עמוקה יותר; על אופי, על נדודים, על געגוע וכו'. חשוב לציין שאוכל הוא אמצעי שדרכו ניתן להאיר רבדים פסיכולוגיים, התנהגותיים, חברתיים ופוליטיים. ביצירות, האוכל מופיע לעתים כחומר ולעתים כהתייחסות לדרכים שבהן אנו חושבים עליו וצורכים אותו. קלוד לוי־שטראוס אמר שעלינו לבחון אם האוכל 'לא רק כטוב למאכל, אלא גם טוב למחשבה'".

בתערוכה מוצגות בין היתר עשרות עבודות של אמנים ישראלים ובינלאומיים כמו סינדי שרמן, פול מקארתי, דורון רבינא, יעל פרנק, ג'ניפר בר־לב ועוד. חלק מן העבודות נוצרו במיוחד לאירוע, וחלקן אף אכילות (כדוגמת פסלי הגבינה של זוהר גוטסמן) או עבודת "חייל של שוקולד" של מיכה לורי. בכניסה לגלריה מוצב מיצג של האמן הרומני מירצ'ה קנטור - שולחן עצום ועליו כיכרות לחם ומלח שיקדמו את פני המבקרים.