יוצאים משליטה: התמודדות עם ערמומיות, קנאה וחרדה אצל ילדים

"ילדים עושים רק מה שכדאי להם ומביא להם רווח. הרווח הוא קודם כל תשומת הלב של ההורים, גם אם היא באה לידי ביטוי בצורה שלילית של כעס. את כל הזמן מנסה להסביר להן את ההחלטות שאת מקבלת ומתנצלת ומתגוננת. למעשה, את עובדת אצלן, והן מצליחות להפעיל אותך. זה מתיש ואין לך כוח. המשפט 'זה לא הוגן' ימשיך להיאמר כל עוד את מגיבה אליו. את צריכה להפסיק. את צריכה לדבר איתן שיחה נעימה בלי להיות שיפוטית ולהודיע שמהיום את מפסיקה להתייחס ל'לא הוגן' הזה. להגיד שבחיים יש הרבה דברים לא הוגנים, ולא תמיד אפשר לסדר אותם. תגידי שאת כל הזמן מסבירה להן, וכבר אין לך כוח, ולכן החלטת שלמשפט הזה את יותר לא עונה, לא משנה מי אמרה אותו.

הן רגילות להתנהגות הזאת ולא ישנו אותה כל כך מהר, אבל בפעם הבאה שאחת תבכה שמשהו לא הוגן, את מחייכת אליה, מלטפת לה את הראש והולכת משם. כי אסור להתעלם מילדים. המסר שזה מעביר הוא ‘ראיתי אותך ושמעתי אותך, אבל אני לא עונה יותר למשפט הזה’. את תצטרכי לזה הרבה כוחות, אבל לפני שהן הופכות לטיפוס קורבני, את חייבת לעשות שינוי בתגובה שלך, כדי להכחיד את ה’לא הוגן’ שמשגע לך את החיים. הן ימשיכו להיות בתחרות ולקנא, אבל ה'לא הוגן' ייפסק כי את כבר לא עונה".

"הבת שלך בשלב בהתפתחות שבו היא רוצה לקבוע. אנחנו הרי קובעים לילדים את כל מה שקורה איתם בחיים, וככל שהם גדלים - הם מתוסכלים מכך שאנחנו שולטים בחייהם. הם רוצים לראות שאיפה שהוא, פה ושם, יש להם שליטה על המציאות שלהם. את באה עם האג'נדה שלך והכללים שאת קבעת, ואת אומרת לה בפסקנות 'לא'. אז היא עושה לך את אותו דבר בדיוק ומחזירה לך ומקשה עלייך. היא צועקת, היא בוכה, היא מורידה את הבגדים, וכל הסיפור הופך למלחמה. זה כבר לא סביב הלבוש, אלא סביב היחסים ביניכן. אפילו שהיא יוצאת עצובה ובוכייה מהמלחמה הזאת, היא מקבלת תחושה של כוח מכך שהיא משגעת אותך. לכן, ילדה כזאת צריכה לקבל תחושה שיש לה שליטה. תני לה לשלוט במשהו בתוך המציאות שאת מייצרת בשבילה. תני לה ללבוש שמלה ותגידי לה שבתיק את שמה לה בגדי גן, ובגן הגננת תחליף לה. ואז הגננת, שתיאמת איתה מראש, תחמיא לה ותחליף לה לבגדי גן, ושם לא תהיה מלחמה. זה יחסוך לך את המלחמה מולה בבית”.

"להשעיה אין שום אפקט חינוכי. הבן שלך נמצא בלחץ אטומי. הוא בחרדות עמוק בפנים, וכל השאר זה סימפטומים. נוצרו בחייו המון מעברים בזמן קצר, והחיים שלו יצאו מאיזון. הוא צריך טיפול רגשי בידי פסיכולוג שמתמחה בילדים צעירים. אם הוא כבר מטופל, צריך להתמקד במצוקה הרגשית שלו, שזה מה שהוא זקוק לו כרגע. הוא צריך לקבל טיפול רגשי ממוקד לחרדות. את עצמך יכולה להסביר לו שמהשריפות בחיפה אף אחד לא מת ושאין לו ממה לחשוש, כדי לחזק אותו".