הודעה משמחת קיבלה בימים האחרונים העדה הדרוזית: כחצי שנה לאחר שהוכרז על מבצע סיוע של הקרן לידידות, שבמסגרתו הוחלט להעניק מזון וטיפולים רפואיים לפליטים דרוזים שנמלטו מסוריה לירדן, אושר השבוע תקציב נוסף של מיליון שקל למטרות אלו.



 סכום זה הצטרף לחצי מיליון שקל שכבר אושרו לאחר הפגישה ההיא, שבה הוחלט לסייע לפליטים הדרוזים. הפגישה נערכה בביתו של השייח' מוואפק טריף, מנהיגה הרוחני של העדה בישראל, עם נשיא הקרן הרב יחיאל אקשטיין. סא"ל במיל' ספוואן מריח, הרכז והממונה על המגזר הדרוזי בקרן לידידות שנכח באותה פגישה מכרעת, שחזר אותה: "אני רואה עצמי עם השייח' מימין ועם הרב משמאל. הרב קם ואומר: 'אני יהודי, אני רב, אני ישראלי'. אחרי עשר דקות הוא הצליח לשבור מנטליות של אנשים ב־50 שנה. תוך דקות אנשים התחברו אליו". לדברי מריח, "לדברים שהרב עושה יש אפקט הרבה יותר גדול מהכסף. הכסף הוא אמצעי לפתוח את הדלת והלב. מה שבא אחר כך, זה מדהים". 

אני ישראלי ציוני ומצד שני אני דרוזי גאה


בסוף שנת 2014 מנתה אוכלוסיית הדרוזים בישראל כ־136 אלף נפש, והם היוו כ־1.4% מכלל משקי הבית בישראל. "הקרן מבטאת את אהבת עם ישראל לעדה הדרוזית", מסביר מריח, "יש אהבה גדולה, ואנחנו מרגישים את זה בתקשורת, באירועים, ביומיום. הפער הגדול הוא בין התחושות האלה לבין המדיניות, שהיא נגזרת של הכוח האלקטורלי שלך ולא כמה אתה – כמיעוט - תורם למדינה. כמיעוט, הכוח האלקטורלי שלנו נמוך מאוד, ומצד שני התרומה שלנו כעדה, אף שהיא קטנה, גבוהה מאוד. הפער בין התרומה למשקל הסגולי שלנו בפוליטיקה מתסכל. רפיק חלבי אמר פעם: 'אנחנו יותר מיהודים בחובות, ופחות מערבים בזכויות'. באה הקרן ואומרת: אני הופכת את המשוואה. אני רוצה, בין היתר, לשים דגש על כל מי שנמצא במועדון הזה שנקרא ישראל ומקיימת הלכה למעשה את העניין של 'ללא הבדל דת, גזע ומין'. אני ישראלי ציוני, ומצד שני אני דרוזי גאה". 
 
העשייה של הקרן לידידות בכל הנוגע למגזר הדרוזי מתפרסת על פני כל תחומי החיים: חד־הוריות, נוער בסיכון וקשישים. "לאור יציאתן הגוברת של נשים לעבודה נוצר ואקום ואין מי שיטפל בקשישים", מסביר מריח ומוסיף: "לוואקום הזה הכניסו אנשי הקרן את התוכנית 'בכבוד ובידידות'. הקרן מסייעת במקום שבו החוק היבש והביורוקרטיה הורגת. כל חודש אנחנו מביאים לאנשים הביתה, בזמנים קבועים, משלוח מזון טרי מהשופרסל בטירה. אנחנו עובדים עם הרווחה, ומי שפונה אלינו עובר דרכה כדי שייפתח לו תיק. אם זה היה במשרד ממשלתי הוא היה צריך לעבור שנתיים של ועדות. פה מבינים צורך, מוצאים פתרון, וזה קורה למחרת בבוקר. הכל ברגישות הנדרשת. לא כולם רוצים להיחשף, ומצד שני אנשים רוצים להודות לקרן. צריך לנווט בין כל הרגישויות האלה. אפילו בחירת המילה הנכונה היא משמעותית פה. במקום להגיד: 'אנחנו מגישים לך עזרה", אנחנו אומרים: 'הבאנו לך את ההזמנה'". 

ממירים את מערכת החימום בכפר


סא"ל במיל' ספוואן מריח הגיע לקרן לידידות לפני שנתיים. בתום 25 שנות שירות צבאי בקבע הצטרף במטרה להקים קרן מלגות לסטודנטים ולסטודנטיות בני ובנות העדה הדרוזית ששירתו בצבא בשירות לאומי, ע"ש סלים שופי ז"ל. בראשית השבוע כבר היו מאה מלגות בשווי מיליון שקל. 
 
קרן המלגות היא רק פרויקט אחד מבין פרויקטים רבים של הקרן לידידות בקרב הצעירים. "הבנו שיש צורך לתת כלים, להצמיח ולהעצים את הצעירים והנוער. לכן בדלית אל־כרמל פועלת המכינה הקדם־צבאית שנקלעה לקשיים לפני כמה שנים, וכיום היא מחנכת כ־50 בני נוער בשנה בעזרת תרומת הקרן לאהבה ולידיעה של הארץ".

את ה"המפעל להכשרת ילדי ישראל", שמכנס ילדים שנפלטו מבתיהם בצו בית משפט או יתומים מאב ואם, מכנה מריח "קדוש". "זה המקום שבו הגורל הכי התאכזר לילדים", הוא מספר. רק השבוע חנכה הקרן את המטבח המשופץ של הכפר חורפיש, ואנשיה עמלים על המרת מערכת החימום בכפר למערכת חימום מים בגז, כך שיהיו מים חמים 24 שעות ביממה. "הגדולה של הקרן לידידות שהיא יכולה לסתום חורים בלי הרבה ביורוקרטיה", הוא מדגיש.