נפתח במספרים: נשים מהוות 57% מכלל הסטודנטים באקדמיה ולמעלה מ-51% מהמרצים. נתונים נאים בסך הכל, אבל כמו כל התחלה טובה, עכשיו מגיע המדרון: רק 25% מהפרופסורים הם נשים, רק 14% פרופסוריות מן המניין, כך על פי מרכז המחקר המידע של הכנסת. והחדשות הרעות באמת: השנה היא 2015 ואף אחת מהמרואיינות בכתבה, כולן בעלות קילומטראז' נאה באקדמיה, לא הוכתה בתדהמה. כמו כן, במחקר שנערך לא מזמן בקריה האקדמית אונו נקבע כי שני שלישים מהשכירים בישראל מאמינים שבפני נשים ישנם חסמים להתקדם לתפקידים בכירים.
שליש מהם מאמינים שהחסמים המשמעותיים ביותר הם אמהות והקשר למשפחה. המסקנה היא אחת: תקרת הזכוכית היא למעשה תקרת פלדה הדורשת חבישת קסדה. באתר המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) מופיעה ההכרזה החגיגית הבאה: "קידום השוויון המגדרי במוסדות להשכלה גבוהה הנו יעד ראשון במעלה - הן מטעמים של צדק והוגנות הן מטעמים שעניינם קידום המצוינות האקדמית עצמה. מסיבות אלה, ולנוכח אי השוויון המגדרי הנוכחי במערכת האקדמית, החליטה המל"ג להקים צוות לבחינת השתלבותן של נשים בסגל האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה". בין ההכרזה לתוצאה ניצבת עיקשת - המציאות.
בנוסף, גברים מבקשים לשמור על עמדות הכוח שלהם מול נשים. פרופ' מברך: "הם מעדיפים שהנשים יהיו 'חייבות' להם, שהן יהיו עוזרות שלהם, שהם יוכלו לנצל את מעמדם מולן, שהן יהיו נותנות שירותים – מה שמזכיר קצת את מה שקורה בצבא ובמערכת הבריאות. כמה מפקדות בכירות וכמה מנהלות בתי חולים יש? כלומר, בעלי הכוח והשכר הגבוה הם ברובם גברים במגזרים רבים במשק. החשיבה הזו רלוונטית גם לאקדמיה, רב הנסתר על הגלוי. מבנה הכוח ההגמוני הזה משרת את הגברים כדי להשיג גם טובות הנאה מיניות ולא רק שירותים שקשורים לעבודה שלהם. כבר שמענו על מקרים כאלה גם באקדמיה. וכל גורם שמנסה לשנות את חלוקת העוגה נהדף החוצה בכוח".
ד"ר עינת לחובר, יו"ר הפורום הפמיניסטי של מכללת ספיר, יחד עם פרופ' אורלי בנימין מאוניברסיטת בר אילן, נציגת האגודה ללימודים פמיניסטיים וחקר המגדר בישראל, יזמו מושב בנושא קידום נשים מקבוצות מיעוט באקדמיה הישראלית במסגרת כנס ישראל-שדרות לחברה שהתקיים לפני כחודש במכללת ספיר. המטרה של המושב הייתה להתחיל בניית מפתח למגוון אתני ולאומי של נשות סגל, שבו יחויבו המוסדות להשכלה גבוהה ועל פיו יתוקצבו. בימים אלה הן שוקדות על כתיבת נייר עמדה למועצה להשכלה גבוהה.
התרעות פיקוד העורף