הם הכירו זה את זה לפני למעלה מ־40 שנה, בחיל הים. מאז, אף על פי שהחיים שלחו אותם למסלולים שונים, הם מתחזקים חברות קרובה. “שאול ואני מכירים מחיל הים", אומר צביקה, “הוא היה סגן מפקד בית הספר לחובלים, כשאני הגעתי לקורס חובלים". צבי (צביקה) מרום, איש עסקים, הבעלים והמנכ"ל של חברת טכנולוגיה ישראלית גדולה. שאול חורב, עד לפני חודשים ספורים ראש הוועדה לאנרגיה אטומית בישראל, הגוף הכמוס ביותר במדינה.
חורב יצא לפני שבועות ספורים מתוך האפלה שהקיפה אותו לאורך שמונה שנות הקדנציה שלו בראש הוועדה. מעמדו של יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית בישראל מקביל למעמדם של ראשי המוסד והשב"כ. הגוף שהוא עומד בראשו עתיר חשאיות ומסתורין, הוא פוגש את ראש הממשלה בארבע עיניים ובקביעות, הוא שותף פעיל במאמץ הישראלי לטרפד את הגרעין האיראני. לפני התפקיד הזה היה חורב עוזר שר הביטחון לאמצעים מיוחדים, סגן מפקד חיל הים בדרגת תת–אלוף, מפקד שייטת הצוללות, מפקד שייטת הסטי"לים, מפקד בסיס חיל הים בחיפה. חורב הוא חיית ים, בילה יותר זמן על הגלים מאשר על היבשה.
מרום היה קצין צעיר ומצטיין בחיל הים עם אופק קידום מהיר (סיים ראשון קורס קציני ים מתקדם), אבל לא נשאר בצבא. האקדמיה קראה לו והוא נרשם ללימודי רפואה ואלקטרוניקה. גם כאן הצטיין, סיים את לימודי הרפואה, בגר גם באלקטרוניקה והפך להיות ראש החוג לאלקטרוניקה באוניברסיטה הפתוחה. כמו בחיל הים, גם באקדמיה הוא יכול היה לעלות על מסלול הזהב, אבל הוא המשיך הלאה. ב–1992 הקים את באטם (BATM), חברת טכנולוגיה מצליחה המפתחת נתבי תקשורת. הוא היו"ר שלה עד היום וזכה איתה בלא מעט פרסים וכיבודים (“איש הטכנולוגיה של השנה" באירופה, 2001). החברה פעילה בישראל ובעולם ומעסיקה 820 מהנדסים וטכנאים.
בין השנים 1999 ל–2002 עלה מרום לכותרות כששכר לעבודה אצלו איש שיווק מבריק בשם בנימין נתניהו. ביבי היה אז בין הקדנציות, אחרי שהודח מראשות הממשלה ולפני שחזר לפוליטיקה. לדברי מרום, נתניהו למד אצלו להקשיב, ולטוס במחלקת תיירים. התפתחו ביניהם יחסי קרבה וחברות הנמשכים, בעצימות משתנה, עד היום. מרום עונה להגדרה “מקורב" לראש הממשלה נתניהו, זוכה אצלו לאוזן, ראש ודלת פתוחים. נתניהו משתמש במרום לליבון נושאים שונים יחד כשנקודת המוצא היא “מחוץ לקופסת המערכת".
אסדת הגז הישראלית. צילום: אבשלום ששוני
חורב ומרום הם חברים קרובים, אבל הם טיפוסים שונים: מרום מוחצן, קולח, רהוט, פעלתן. חורב סגור, מופנם, חוסך מילים, מדויק מאוד. מרום, המתמרן במגזר העסקי למעלה מ־20 שנה, ניחן בתפיסת עולם רחבה ובלא מעט ציניות. הוא איש עשיר ומצליח שמדגיש כי אינו צריך שום דבר מאף אחד ולא מנסה לרצות איש. לפעמים, אפילו להפך. יש בו בוז מובנה למערכת הפוליטית, לפקידות הממשלתית ולממסד.
חורב חף מציניות, איש ממסד מכופתר, תוצר המערכת, תמים במידה מסוימת, דעתנותו מוצנעת, והוא נותן הרבה כבוד למשרתי ציבור ונבחריו. יחד, הם די משלימים זה את זה. אם למרום יש דלת פתוחה לנתניהו בזכות הקרבה רבת השנים, לחורב יש דלת פתוחה אצל נתניהו מתוקף התפקיד שנשא בעשור האחרון. חוץ מזה, יש להם מטרה משותפת נעלה, שלה הם מקדישים חלק לא קטן מהאנרגיות שלהם בשנים האחרונות. הם מנסים לשכנע את בנימין נתניהו, ודרכו את המדינה, להקים מול חופיה שרשרת של איים מלאכותיים שיאכסנו ויאחסנו חלק ניכר מהתשתיות החיוניות שלה (בעיקר בתחום האנרגיה).
הפרויקט הזה כבר מתוכנן, משורטט ומוכן. כל מה שצריך זה ליישם החלטה שכבר התקבלה. הפרויקט לא אמור לעלות לאוצר המדינה פרוטה. הוא הגיוני, חיוני ואסטרטגי. הוא בוצע בהצלחה במקומות אחרים בעולם. אבל חורב ומרום לא מצליחים להבקיע את חומת הבירוקרטיה הישראלית. “נדרש כאן בן–גוריון", הם אומרים, “ואנחנו מפצירים בך, ביבי. תהיה בן–גוריון. תקבל את ההחלטה".
נתב"ג מעל המים
מרום התחיל לחשוב על האופציה הימית לפני יותר מעשור. “עוד לפני שהתגלו מרבצי הגז", הוא אומר, “אני לא הראשון שהתעסק עם זה. היה ברור לי שהים הוא השדרה האסטרטגית שלנו. גיבשתי משנה סדורה לגבי מה שאפשר לעשות. אמרתי את הדבר הבא: ‘אנחנו צריכים חשמל, אנרגיה, גז, מים. בשביל לשתות חלב, לא צריך פרה. מספיקה כוס חלב. ישראל מדינה צפופה, צרה, התשתיות הללו גוזלות מקום יקר, מערבבות מתקני תשתית פגיעים ומסוכנים עם אוכלוסייה אזרחית. למה שלא נבנה איים מלאכותיים מול החוף, ונמלא אותם באותם מבני תעשייה חיונית, תשתיות אנרגיה, תחנות כוח, אולי אפילו שדה תעופה?
"נעשה את זה בשיטת BOT, שבה היזמים מממנים את הכל, המדינה לא מוציאה שקל, והם מקבלים אחר כך זיכיון הפעלה, בדיוק כמו בכביש 6. נוציא מכרזים, נחלק את זה בין הכוחות השונים, כמו שהכווייתים עשו אחרי מלחמת המפרץ הראשונה. האמריקאים, הרוסים, הצרפתים, כל מי שיעמוד בתנאים שיבנה אי כזה. נניח שמסוף הגז ותשתיות הגז וההולכה יהיו על אי בניהול ובבעלות של הרוסים. עכשיו בואו נראה מי ינסה לפגוע באי כזה. חיזבאללה? שיתעסק עם פוטין. אנחנו נקבל את הגז, האנרגיה, החשמל, המים, כל מה שאנחנו צריכים, מתוקף חוזה".
ומה קורה בזמן מלחמה? ומה קורה אם יש בעיות עם החוזה או עם הזכיין?
מרום: “אנחנו מדינה ריבונית. במקרה כזה מלאימים מיד. יש לזה תקדימים. באותו מחיר נשמר את החופים הצרים שלנו, ננקה את המדינה, נשפר את הביטחון, נחסוך מקום. בסוף תהיה לנו שדרת איים מתועשת מול החוף, בהמשך גם שדה התעופה יהיה על אי כזה. למה שכל התעופה האזרחית תעבור מעל גוש דן? למה שתהיה חשופה לטילי כתף מגבעות השומרון, אם אפשר לנחות על אי המרוחק חמישה ק"מ מתל אביב ולהיכנס העירה ברכבת מהירה קצרה מעל הים? הרי לא המצאנו כלום, כל זה כבר קיים במקומות אחרים בעולם ובהצלחה גדולה".
"המדינה לא מוציאה שקל". אי מלאכותי בקזחסטן. צילום: רויטרס
הכנסת לעניין את נתניהו?
מרום: “כן. הוא כבר היה ראש ממשלה, כתבתי לו כמה נקודות, הדגשתי בפניו שאני לא איש פוליטי ולא ימין ולא שמאל ולא מעוניין בשום דבר, לא מניות ולא הטבות ולא שכר. שנינו, שאול ואני, עושים את זה כמעשה ציוני, שירות למען המדינה, לא מעוניינים בשום תפקיד או חלק בפרויקט, רק חולמים שייצא לאור. ומדובר במיזם שיכול להביא לכאן שינוי אסטרטגי בלא מעט תחומים. הוא קרא את התוכנית ואהב אותה. הוחלט להתחיל לבדוק איך אפשר ליישם אותה".
ומה קרה?
מרום: “הוא הפנה אותי למשרד המדע. ישבנו עם מי שהיה אז שר המדע, פרופ' דניאל הרשקוביץ, וראיתי שהעיניים שלו צונחות ושזה לא עושה לו את זה. כנראה לא התחום שלו. הבנתי שלא נגיע רחוק. חזרתי לביבי ואמרתי לו: שמע, זה לא יילך ככה. צריך פרויקטור. מישהו עם יכולת ארגון, שיעשה את הפרקטיקה. הוא שאל אותי אם יש לי רעיון, והיה לי. הצעתי את שאול חורב. אמרתי לביבי ששאול יכול להיות האיש הנכון במקום ובזמן הנכון. כן, הוא עומד בראש הוועדה לאנרגיה אטומית, אבל לא תהיה לו בעיה להתחיל להזיז את הפרויקט במקביל. הוא איש חיל הים והוא איש מעשה. ביבי הסכים איתי והטיל את המשימה על שאול".
למדינה זה לא עולה
אז אני עובר אליך, שאול.
חורב: “אני הקמתי צוות רחב ומקצועי. הרעיון היה קיים עוד קודם. בטכניון התחילו לדבר על זה ב–96', אחר כך פרס כראש ממשלה דיבר עם ראש ממשלת הולנד, מדינה שייבשה את הים והקימה איים כאלה בהצלחה רבה. הייתה הרבה היסטוריה והחלטות ותוכניות וכבר דיברו על זה ותכננו את זה לפנינו, אבל לא נעשה דבר. אז קודם כל ריכזנו את כל זה".
מרום: “גדעון רז, תת אלוף שנפטר מאוחר יותר, היה אחד המנועים הגדולים של התוכנית הזו, בצוות אצל שאול. הוא כבר היה חולה מאוד, אבל האמין בתוכנית ועבד עליה עד נשימתו האחרונה ממש. נכתב מסמך מפורט וגובשה תוכנית מסודרת שהוגשה לממשלה. אני אישית נסעתי והסתובבתי על חשבוני בחצי עולם, לראות איך זה עובד במקומות כמו יפן והולנד. ראיתי עמים שהחליטו שהים הוא משענת אסטרטגית וצריך לצאת אליו, וביצעו בהצלחה".
מה הסיבה לכך שזה קורה בעולם? צפיפות או סיבות אחרות?
מרום: “יש הרבה שיקולים. יש בעולם אין ספור פרויקטים כאלה. שיקולים כלכליים, הרחבת המים הכלכליים, צפיפות, כמו באוסקה והונג קונג. אבל בסוף, 80% מהעולם זה ים, אם נרצה או לא. צריך ללמוד לחיות איתו ולהשתמש בו".
אפשר לבנות גם איי מגורים, לא?
מרום: “לא בשלב הראשון. יש פרויקטים כאלה בעולם, בעיקר במפרץ, אבל לנו יש צרכים אחרים כרגע. בסוף, אנחנו בקושי גומחה קטנה במזרח התיכון. למרבה הצער, לא ייתנו לנו להתרחב לכיוונים אחרים. יש לנו את הים. יש לנו הרבה מאוד משאבים תעשייתיים חיוניים שתופסים הרבה מקום, מזהמים את חיינו ומסכנים אותם. עיין ערך מפרץ חיפה. המתקן ההוא בעמק חפר, תחנות הכוח שכל האויבים שלנו בטח כבר מאכנים את כל הטילים שלהם עליהן, ולכן הדבר הכי טבעי הוא להעביר את כל הכבודה הזו לתוך הים. הדבר הכי מדהים כאן, שזה פשוט, אפשר ליישם את זה במהירות, זה לא עולה הרבה וזה לא אמור לעלות לקופת המדינה דבר".
"לנו יש צרכים אחרים ממגורים". אי מלאכותי בדובאי. צילום: רויטרס
במה להתחיל?
מרום: “לדעתי צריך להתחיל עם האנרגיה. הגז, למשל. אחרי שהאי הראשון יקום ויצליח, עם האוכל יבוא התיאבון. אי גז כזה יכול לפתור חלק מהקטטות הצפויות בנושא הגז. נוכל לחבור לקפריסאים. בסוף, חלק מהשלום האזורי אמור להיות מושתת על פרויקטים של אנרגיה ומים. את הטכנולוגיה יש לנו. עכשיו צריך להשיג מקום, ובים יש הרבה מקום לכולם".
הזווית הגרעינית
אז איפה הפרויקט הזה נתקע?
חורב: “כמו שנאמר כאן, היו ועדות היגוי עוד בשנות ה–60 וה–70, ואנחנו עשינו עבודה מקיפה והגשנו תוכנית מסודרת, מפורטת, כולל בדיקת היתכנות וכל הנושאים המקצועיים. אני הגעתי לנושא הזה אחרי שבדקתי מקרה באופן פרטי. אחר כך הטלתי על אחד העובדים שלי בדימונה, שבדיוק הלך ללמוד במכללה לביטחון לאומי, לעשות עבודת גמר לתואר שני על הנושא הזה, והוא הכין עבודה לתפארת".
על איזה מקרה פרטי אתה מדבר?
חורב: “אני בדקתי את האפשרות שלנו להגיע לאנרגיה גרעינית אזרחית. אנחנו במצב גרוע מאוד מהבחינה הזו, כי אנחנו לא חתומים על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, ולכן לא יאשרו לנו להקים תחנות כוח גרעיניות למטרות אזרחיות. יש לנו שטח שנשמר בנגב לצורך זה, אבל כרגע אין אפשרות והאמריקאים לא מוכנים להחריג אותנו ולסייע לנו להקים תחנת כוח כזו. גם אם הייתה אפשרות, לדעתי בארץ, האוכלוסייה לא תסכים לגור ליד תחנת כוח גרעינית. אז אחרי שהגעתי למסקנה הזו, התחלתי לבדוק אפשרות להקים תחנת כוח גרעינית על אי מלאכותי. גם במקרה הזה, היא יכולה להיבנות על ידי אחת המעצמות ולהיחשב אקס טריטוריאלית, ואז אין בעיה של אישור".
“אגב, כשהרוסים התחילו לפרק את הצי הענק שלהם, הם הציעו לנו את אחת הספינות הגרעיניות שלהם, שתעגון מול החוף ותשמש תחנת כוח גרעינית צפה. כך או אחרת, העיקרון נכון: צריך ואפשר להרחיק את כל המתקנים המסוכנים ומתקני התשתית הכבדים והמזהמים מפנים הארץ והאזורים המאוכלסים לאיים מלאכותיים בים. ראש הממשלה מינה אותי לבדוק את זה ולהכין תוכנית, תקצבו אותנו בחמישה מיליון שקל והכפיפו אותי למשרד המדע. אין לי מושג למה למשרד המדע דווקא. אנחנו גיבשנו את התוכנית, המלצנו להתחיל עם אנרגיה, עם הגז למשל".
האי יהיה מתקן הנזלה, מתקן קליטה, מתקן קיבול של גז, או מה?
חורב: “מסוף, וגם מתקן קיבול. הרי אף אחד לא רצה שמתקן כזה יהיה בשטחו, והרשויות העיפו את זה ממקום למקום, אז לא צריך לריב. אי פותר את הבעיה. גם מתקני התפלת המים, שפזורים לאורך החוף, יכולים לעבור לאיים כאלה. וכן הלאה. צריך לעשות את זה בצורה מודולרית, לעבור מנושא לנושא. אגב, מדברים עכשיו על נמלי המים החדשים שמוקמים בחיפה ואשדוד וכולם מתפעלים. בינתיים, העולם מתקדם, היום יש אוניות אוקייניות שצריכות לעגון בעומק של 20–25 מטר, הן נושאות עשרות אלפי מכולות ומוזילות את ההובלה. הנמלים החדשים לא יוכלו לקלוט אותן. לא יהיה שם עומק כזה. כדי לקלוט אוניות כאלה צריך נמל על אי המרוחק מהחוף. מי שיהיה לו נמל כזה ראשון, יהפוך לנמל הבית האזורי של האוניות הללו, וזה עתיד התובלה הימית. האוניות מכתיבות לנמלים, ולא להפך".
איך זה עובד בעולם? כמה עולה לבנות אי כזה? כמה זמן זה לוקח?
מרום: “זה לא פרויקט גדול. העבודה שעשינו וההכנה בדקה את כל הנושא הזה בפירוט. יש כל מיני שיטות וכל מיני טכנולוגיות. בסוף, אי צריך לעלות בסביבות שני מיליארד דולר, שזה כסף יחסית קטן. יש בעולם הרבה מאוד כסף שמחכה להזדמנויות כאלה. הייתי ביפן, ראיתי את כל הטכנולוגיות של איים מלאכותיים. יש איים צפים, ויש איים מוצקים שנוצרים משפיכת סלעים, וזה כל הזמן משתכלל. יש חברות ענק שעוסקות בזה ומתמקצעות בזה. אם הממשלה תוציא את זה למכרז, תוך דקה יהיו פה לא מעט קבוצות שיקפצו על המציאה".
אף על פי שישראל היא מדינה בסיכון?
מרום: “סליחה, ומה זה כביש 6? אין שם סיכון? הוא רץ לאורך הקו הירוק, באזורים הכי רגישים, ועמדו בתור כדי לסלול אותו, ועושים שם כסף טוב".
מה נתניהו רוצה
תגידו, אפשר להעביר גם בסיסים צבאיים לאיים כאלה, לא?
חורב: “ברור. היום הייתי בכנס קיימות, הופיע שם שר האוצר כחלון והצהיר שבכוונתו להוציא את צה"ל מכל המתקנים והבסיסים שלו לאורך החוף. שמע, יש לנו שדות ניסויים, אתרי שיגורי טילים, בסיסים שמסכנים אוכלוסייה בצורה קשה מאוד. אין סיבה לא להוציא אותם ולהרחיק אותם. חיל הים, בדיוק אותו הדבר. למה שהצי לא יעגון במרחק של כמה קילומטרים מהחוף? יותר קל לצאת לחוף, פחות סכנה לאזרחים, פתרת עוד בעיה".
אז איפה זה תקוע?
חורב: “הממשלה החליטה ב–17 ביוני 2012 להקים את צוות ההיגוי שיבדוק היתכנות, וגם תקצבה אותו. הצוות קם, בדקנו, המלצנו לבצע, קבענו שאפשר וכדאי, דירגנו סדר עדיפויות. עכשיו מחכים למה שנקרא בז'רגון המקצועי RFQ, ראשי תיבות של request for quotation, הזמנה של קבוצות וספקים מהעולם להציע הצעות להתחלת ביצוע. אבל הממשלה לא יוצאת ל–RFQ והזמן עובר ושום דבר לא קורה. זה פשוט תקוע".
מרום: “אני שומע שחיל הים מצטייד בספינות גדולות להגנה על אסדות הגז ועל המסופים ועל כל התעשייה הזו. האיים שמוצעים בתוכנית הזו מפשטים מאוד את צורכי ההגנה. אי אפשר להגן על תשתיות כאלה עם אוניות. התוכנית ששאול הכין פשוט מייתרת את כל זה".
באיזה אופן?
חורב: “הכוונה שלנו היא להקים שני מתקנים נפרדים, לייצר תחרות, שתי חברות יקימו שני איים, יהיו בהם צינורות ומסופים ומתקנים תת־מימיים לאחסון כמות גז גדולה ומתקן לקשירת אונייה לכניסת גז, וחיבור למערכת הולכה ארצית, והכל כבר בפנים. בגלל שבאתי מתפיסה של תחנת כוח גרעינית וחשבתי אנרגיה, זה הפיילוט שהלכנו עליו. זה ממוקד. אחר כך אפשר להתקדם הלאה. אפשר להקים את זה תוך שנתיים".
אז למה זה תקוע?
מרום: “הגעתי למסקנה שנתניהו, עם הצוות הקטן שלו, לא יכול להתפרס, אין לו רוחב, הוא עסוק בשוטף. בקדנציה הראשונה הוא עוד עסק במקרו וברפורמות, עכשיו הוא מחזיק גם את התקשורת וגם את החוץ ועסוק בבעיות אחרות וזה לא זז. תראה, אני מאמין בהבנה הכלכלית של ביבי. אני מאמין שהוא יודע שהפרויקט הזה הוא קו פרשת מים, פרויקט לאומי שיעשה את ההבדל".
ניסית ללחוץ על נתניהו?
מרום: “כן. דיברתי עם מנכ"ל משרדו הראל לוקר, הוא מכיר את הבעיה והוא תומך ברעיון, אבל תשמע, השירות הציבורי שלנו מאובן, לעניות דעתי. יש שם שכבת מטה דקיקה שלא עומדת בעומס. בסוף, הפירמידה שתומכת בראש הממשלה בארץ היא קטנה מאוד. נתניהו עסוק בבעיות הישרדות, תוקפים אותו מכל הכיוונים, יש לו יומיום אכזרי, וכשאתה סומך על מספר קטן מאוד של אנשים ואין לך אפשרות לקחת מישהו ולתת לו להרים פרויקט כזה, אז זה המצב. על שאול הוא סמך, והוא הטיל עליו את זה, ואמר לו לקחת את זה עד להמלצה הסופית, וזה מה ששאול עשה, וכאן זה נגמר".
"מכיר את הבעיה ותומך ברעיון". נתניהו. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
חורב: “בניגוד לצביקה, אני לא חושב שהשירות הציבורי כל כך גרוע. אני חושב שפעם התעסקו בפרודוקט, במוצר, ואמרו שרוצים להגיע למטרה מסוימת, היום מתעסקים בפרוסס, בתהליך. יש הרבה מאוד אנשים בלשכת ראש הממשלה, ואני לא רוצה להיכנס לשמות, שיכולים לעצור ולטרפד אותך על כל מיני שטויות. בנושא הוועדה לאנרגיה אטומית קיבלתי גיבוי לאורך כל הדרך מראש הממשלה והצלחתי לעשות דברים, כולל הקמת ועדת ריבלין וההחלטה שלה להכיר בעובדי הכור שחלו, למרות שבית המשפט קבע שאין קשר סיבתי בין המחלה לעבודה. היה לי חשוב שזה יקרה, וזה קרה, ומגיע לנתניהו קרדיט על זה. בנושא האיים, המצב היה שונה".
אנשים ניסו להפריע?
חורב: “כן. ברור. אומרים שזו מגלומניה, מכניסים מקלות בגלגלים, זה לא יודע וההוא לא חותם, מספיק שאיזה יועץ משפטי ימלמל משהו, וזה תקוע לשנים".
גם אתה דיברת עם ביבי?
חורב: “כן. דיברתי איתו על זה. אני מסכים שבקדנציה הראשונה הוא עבד מאוד רחב, אחר כך הוא הלך והצטמצם כל הזמן".
דרוש בולדוזר
אז מה אתם מציעים, או דורשים?
מרום: “צריך לקחת בולדוזר ולהטיל עליו את הפרויקט הזה. עם גיבוי מלא מראש הממשלה. מישהו עם כוח פוליטי ועוצמה. צריך לצאת מיד ל–RFQ ולא לבזבז זמן. תהיה בן־גוריון, ביבי".
לדעתי, אתם עושים טעות. לא בן־גוריון. תקראו לו להיות צ'רצ'יל. הוא יעדיף ככה.
מרום: “שיהיה מה שהוא רוצה, רק שיעשה את זה. שמע, זה המוביל הארצי של ימינו. זה מתבקש. עוד מעט יהיו מטוסי הנוסעים החדשים, אי אפשר יהיה להנחית אותם בנתב"ג. אין סיבה שזה לא יקרה ממערב לקו החוף".
חורב: “ביבי מאמין גדול במקום החשוב של הים בביטחון ישראל. אני יודע את זה אישית. הוא יבקש מענה לצורכי הביטחון והסיכונים השונים, ויש לנו מענה מפורט ויותר מתוכנית אחת. יש כאן פרויקט דגל של המדינה, צריך לתת דחיפה קלה וזה יקרה. יש באזז חזק במערכת, מדברים על הנושא הזה, דיברו עליו בכנס הקיימות באשדוד, ובכנס חיפה השלישי, ובטכניון, וכולם מבינים שזה חיוני ונכון והגיוני, והכל מתכנס. שמעתי עכשיו את המנכ"לית של עמותת צלול מתחננת שניקח את כל הדברים המסוכנים והמזהמים האלה ונוציא אותם מקו החוף, ונפטור את המדינה מכל זה, הרי אין לנו יותר מדי חוף כאן, והממשלה עשתה עבודה, וביקשה תוכנית, ויש תוכנית, והעסק נעצר מסיבות שאף אחד לא מבין, וזה חבל".