כשאריק ווקסטוק (43), מרתוניסט ותיק ממודיעין, נפצע כשנפל מאופניו ברכיבה שגרתית לפני כחצי שנה ואובחן עם שבר חמור באגן, הוא לא האמין שיוכל אי פעם לחזור לרוץ. אך להפתעת כולם, לא רק שחזר לרוץ, אלא אף סיים החודש את מרתון טבריה, שבו הוא משתתף מדי שנה ב־14 השנים האחרונות.
ווקסטוק, עו"ד ואב לשלושה, אובחן עם שבר קשה ומורכב באגן, שמכונה בשפה הרפואית: שבר תוך־מפרקי של הירך. מדובר בשבר באצטבולום, שבו ראש מפרק הירך "נכנס" פנימה לאגן הירכיים, עם תזוזה משמעותית של המפרק. הוא נותח במשך למעלה מארבע שעות בידי שניים מבכירי מנתחי הטראומה האורתופדית בביה"ח הדסה בירושלים, פרופ' מאיר ליברגל וד"ר יורם וייל. "קיבוע האגן נעשה דרך הבטן", הסביר פרופ' ליברגל. "הסטנו את איברי הבטן ושרירי רצפת האגן כדי להחזיר את השבר ולקבעו בעזרת ברגים ופלטה".
אף שהמומחים מהדסה הצליחו לקבע את האגן, ריצה כבר הייתה עניין אחר. האצן המושבע, שהשתתף בלמעלה מ־30 מרתונים מסוגים שונים, התבקש להימנע מדריכה על הרגל וציית להוראת הרופאים במשך חודשיים. שלושה חודשים לאחר הניתוח, כשכבר החל בטיפולי שיקום ופיזיותרפיה, הגיע לביקורת בהדסה, וכשד"ר וייל אמר שההחלמה מתקדמת יפה, שאל אותו ווקסטוק, בבדיחות דעת, "אז אני יכול להתחיל לרוץ?".
להפתעתו של ווקסטוק, הרופא התייחס לשאלה ברצינות וציין שלאחר חודש, כשהשרירים מסביב לפציעה יוסיפו להתחזק, יוכל לשוב לריצה בעומס קל. עם הזמן החל בהליכה מהירה למרחק של 12 ק"מ, כשהוא מוסיף בהדרגה מדי שבוע קילומטרים נוספים משולבים בהליכה וריצה עד שכשלושה שבועות לפני מרתון טבריה כבר גמא מרחק של 20 ק"מ.
למרתון טבריה הגיע בסופו של דבר מלא מוטיבציה וגמא 42 ק"מ של ריצה והליכה ללא כאבים בירך. לדבריו: "זה המרתון הכי איטי שעשיתי אי פעם, אבל גם המרתון שאני הכי גאה בו. מבחינתי אין הוכחה טובה יותר להצלחת הניתוח מלבד העובדה שאני יכול לרוץ שוב".