לקראת כניסת השבת, להלן זמני הכניסה והיציאה של יום המנוחה ברחבי הארץ:



פרשת השבוע / הרב ישראל מאיר זינגרביץ'

לאחר שהסתיים תהליך מניינם של בני לוי, נאמר: "כל הפקודים אשר פקד משה... את הלויים למשפחתם" (במדבר ד, מו). מובא במדרש: "מאחר שחישב הלויים בני קהת לבד ומשפחות בני גרשון לבד, חזר וכללם יחד, להגיד שכולם שקולים לפי הקב"ה בחיבה" (מדרש רבה נשא). המפרשים לומדים מכאן שכאשר בני גרשון ומררי עשו את העבודה שהוטלה עליהם, חשוב היה הדבר לפני הקב"ה כמו עבודת בני קהת. וזאת אף על פי שעבודת בני קהת הייתה מרוממת יותר, משום שהם נשאו את ארון הקודש. 
 
מכאן למדים כלל לחיים: אל לו לאדם לקנא בחברו על שהוא עושה עבודה חשובה יותר (לכאורה). כל אחד צריך למלא את תפקידו, ועל ידי זה נחשב בעיני הקב"ה כמו האחר, גם אם לאחר יש עבודה נעלה יותר. על כל אדם בעולם הוטל משמיים תפקיד מסוים, ובהתאם לכך ניתנו לכל אחד כישרונות מיוחדים. מה שיש באחד אין באחר. יש שכישרונותיו מובילים אותו למקצועות עיוניים, ואילו חברו כישרונותיו הם דווקא בתחומים טכנולוגיים. אין זה אומר שאחד נעלה מחברו, אלא שכך היא הבריאה. רבדים אשר כולם יחד מתאחדים כפי הצורך ליישובו של עולם. אין לנו תשובה על השאלה למה הכישורים חולקו לבני אנוש בצורה כזאת ולא אחרת; כך ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ.
 
לו השכיל כל אחד מאיתנו להפנים תובנה זו בלבו, הרי שעולמנו היה הרבה יותר טוב ונעים. ללא תחרות יצרית, ללא קנאה וללא שנאה, אלא חיים של שיתוף ואחווה, כפי שבני קהת ובני גרשון ומררי חיו באחווה עם משפחותיהם, אבל כולם ביחד.
 

# # #
 
"והשיב את אשמו בראשו" (במדבר ה, ז). בדרך המוסר הוציאו פסוק זה מפשוטו והסבירוהו על פי מה שאמרו חז"ל: "מי שעושה תשובה מתוך אהבה, זדונות נהפכות לו לזכויות". ועל כן יכולים להתעלות למדרגות גבוהות כפי שנאמר: "במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". 
 
ולמה באמת בעלי תשובה נעלים אף יותר מצדיקים? מסבירים בעלי המוסר: משל למלך שעשה משתה גדול לכל שרי המדינה וכל אחד התהדר בלבוש מכובד כיאה למעמדו. והנה, שמו לב שהמלך עצמו לבש מלבושים פשוטים. ראה המלך את תמיהתם ואמר להם שמלבוש זה יקר בעיניו יותר מכל אוצרותיו, כי פעם אחת היה אצלו אומן מופלא והפציר בו שיקרע המלך את בגדו והוא יתקן אותו בצורה מופלאה, באופן שהתיקון לא יורגש כלל.
 
המלך פחד לתת מלבוש יקר, נתן לאומן מלבוש פשוט וקרעו לגזרים. האומן אכן תיקן את הבגד, ולא נודע כי היה קרוע. לכן, סיכם המלך, בגד זה כה יקר בעיניו.
הנמשל ברור: שמח הקב"ה על בעל תשובה אשר תיקן את נפשו הקרועה יותר מעל נפשותיהם של צדיקים. "והשיב את אשמו", את חטאיו הפך ל"ראשו" - לחכם שעיניו בראשו.