הנה סיפור מוזר עם סוף לא כל כך נעים: זוכרים שלפני חודש בערך, תחקירן של "בצלם" תועד כשהוא אומר שהשואה היא שקר? הכתבה שודרה ב"אולפן שישי" המשודרת בערוץ 2, ו"בצלם" סיפק תגובה שנעמה לאוזני כל: "'בצלם' סולד מכל גינוי של אנטישמיות והכחשת שואה. העניין יבורר עם התחקירן במלוא הרצינות המתחייבת". כרגיל במחוזותינו - בכך הסיפור נגמר ונשכח מאחור.

אבל ביום חמישי האחרון, כשהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר החליטה שאין סיבה מספקת לשלול מ"בצלם" הפעלת מתנדבי השירות הלאומי, עלתה השאלה האם העובדה שארגון הממומן על ידי קרנות אירופיות מעסיק מכחישי שואה כדי שאלה יבקרו את ישראל אינה אמורה להדליק אצל מישהו נורה אדומה. העליתי על כך פוסט בפייסבוק, וביקשתי את תגובת "בצלם".

הדוברת טענה שהארגון לא הצליח להשיג את חומר הגלם המקורי של התיעוד, ולכן העניין נבדק רק מול התחקירן. הוא הסביר שהכחשת שואה היא דבר איום ונורא, ושהוא בסך הכל תרגם אדם אחר ולא דיבר בשם עצמו. בנוסף, ננזפתי על חשדנותי כשהערתי שתשאול התחקירן בלבד אינו מהווה בדיקה רצינית של העניין. רצה הגורל, ולמחרת חיכתה לי הודעה מהמו"ל של העיתונאי טוביה טננבאום שתיעד את התחקירן.

"'בצלם' מעולם לא ביקשו את חומר הגלם", הוא כתב, "אם היו מבקשים הייתי שולח להם בלי בעיה. לשלוח לך?" בסרטון נראה תחקירן "בצלם" בבירור כשהוא אומר שרצח היהודים בשואה הוא שקר, והוסיף: "לפעמים הם (היהודים ל"ס) הורגים פה עשרות אנשים בשעה שהם ישנים, ואומרים שזו הייתה התנגדות. גם עכשיו הם משקרים". ציפיתי שהדוברת תחזור בה נוכח הראיות, או לפחות תאמר שתבדוק, אבל היא הגיבה בדרך מפתיעה. "תודה! הסרטון רק מחזק את טענות התחקירן", ענתה.

היא האשימה אותי ברדיפה ובעיוות עובדות, ירתה בי את השאלה הנוקבת "רגע, את מכחישה שסילפת?", ואז נעלמה. הלסת שלי נפלה. לא הבנתי איך בדיוק מתכוון הארגון להתמודד לאורך זמן עם השקר הבוטה הזה. הרי חומר הגלם קיים, והוא יהווה חלק מסרט טלוויזיה אירופי על האנטישמיות החדשה: מימון זר של פעילות אנטי-ישראלית ענפה. מה יאמרו הקרנות הנדרשות לקורקטיות פוליטית כשייוודע להן שהן מממנות את משכורותיהם של מכחישי שואה? אין גבולות בינתיים הסרטון תפס כנפיים. מפה לשם, במהלך סוף השבוע הוא הגיע ל-20 אלף צפיות. ובראשון בבוקר? עוד הפתעה.

הדוברת צצה שוב, ומתברר שהיא הפכה את עורה. משלל האשמות קשות, פתאום היא חזרה בה. פוסט חדש ורהוט במיטב המסורת המכובסת עלה בעמוד הפייסבוק של "בצלם": "אנו מבקשים לתקן את תגובתנו אשר ניתנה בתום לב ולהבהיר שאכן עובד 'בצלם' אמר ביוזמתו את הדברים, שאותם אנו דוחים בשאט נפש ובסלידה". הפוסט נכתב בעברית בלבד, אולי מחשש שייתקלו בו תומכי "בצלם" דוברי האנגלית שמעניקים לארגון מימון, שבחים ופרסים.

נראה שרק לישראלים הוא נועד. קשה להאמין שמי שאינו שבוי בקונספט יקנה את המניפולציות הללו, החושפות התנהלות בעייתית שאצה להפליל ולטהר ללא כל בסיס. נראה שההודאה המאוחרת הגיעה לאחר שבארגון הבינו שלא ניתן לקבור סרטון ויראלי, ושעדיף למזער נזקים. לפני כמה שנים נפרד "בצלם" מבכירה בארגון לאחר שכתבה פוסט רווי שנאה על יום הזיכרון. עכשיו, תחקירן "בצלם" מתגלה כמכחיש שואה. מהם הקריטריונים להתקבל לעבודה ב"בצלם"? מה מלמדים את מתנדבי השירות הלאומי שנשלחים לשם?

ומה יעזור אם יפטרו תחקירן שמי יודע כמה דוחות שלו פורסמו כבר? הדברים האלו נכתבים בשאט נפש. זה מאוד לא נעים להיכנס בארגונים שמזוהים עם אהבת אדם, כבוד, זכויות ושלום. אבל מעבר להגדרות היפות, מה למילים האלה ול"בצלם" בפועל? אגב, גם עיתונאי "הארץ" גדעון לוי משתמש במכחיש השואה של "בצלם" כמדריך ומתורגמן. האם הוא יאמר על כך משהו? אולי. בינתיים, "הארץ" רק פרסם אייטם על הספר שתיעד את דברי התחקירן, וכינה אותו "תעלול של הימין".

העצוב הוא שנדמה שהפכנו לחברה שאינה שמה גבולות לאנשים קיצוניים. מרוב היסחפות למחנאות, כל מחנה רק תוקף את המחנה שמנגד, ושומר על הקיצוניים במחנה שלו בקנאות. אבל אנשים קיצוניים, ולא משנה אם הם מתנחלים משיחיים או משיחי זכויות אדם, צריכים לפעול על פי נורמות זהות. אם מתירים להם לחצות גבולות ללא ביקורת, הם יוצאים משליטה.

מ"בצלם" נמסר בתגובה: "בעקבות הכתבה קיימנו שיחות בירור עם התחקירן, פנינו ל'אולפן שישי' בבקשה לקבל את חומר הגלם המלא, וסורבנו. התחקירן אמר חד-משמעית שהשואה היא פשע איום, והסביר כי רק תרגם דברי אחר. לפני כמה ימים פורסם קטע ארוך יותר מהשיחה, שצפייה בו מעלה כי בניגוד לאמור, הדברים לא היו תרגום אלא נאמרו ישירות. לנוכח זאת, 'בצלם' תיקן את תגובתו. אמינות היא בסיס עבודת 'בצלם', וברגע שבו הבנו שנפלה טעות, לא היססנו לתקן ולהעביר את התיקון לכל העיתונאים שסיקרו את הפרשה. ל'בצלם' יש אינטרס למצות בהקדם את הבירור ובסיומו נפרסם את שיוחלט".