חשיפה: כך התרסק הליך השחרור המוקדם של ג'ונתן פולארד

 היום יחל הסוכן הישראלי ג'ונתן פולארד לרצות את השנה ה-30 למאסר העולם שנגזר עליו בגין העברת מידע מסווג לישראל, בעלת הברית הקרובה של ארצות הברית. הוא עושה זאת בידיעה שדלת נוספת בדרך לחופש, שלו הוא ממתין זה זמן כה רב, נטרקה בפניו. הפעם האחרונה שבה הריח פולארד את אוויר החופש הייתה ב-21 בנובמבר 1985, אז נבצר ממנו להיכנס לשגרירות ישראל בוושינגטון לקבלת מקלט, והוא נעצר מחוצה לה.

יום שישי זה יסמל עבור פולארד עוד ציון דרך משמעותי בכליאתו, זהו גם יום השנה  ה-19 לזכות שלו לעמוד בפני הוועדה לשחרור מוקדם על תנאי - אירוע המתאפשר לאחר עשר שנים בבית הסוהר. נזכיר כי פעם אחר פעם בחר פולארד שלא לבקש שחרור מוקדם. עורכי דינו הבהירו לו היטב כי אין בידיו סיכוי של ממש לקבל את מבוקשו כשיעמוד בפני ועדת השחרורים. בעבר כבר עלו לא מעט סימני שאלה באשר לבחירתו של פולארד לוותר על הניסיון להשיג שחרור מוקדם, ולהתמקד באפשרות לקבלת חנינה - בקשה מנשיא ארצות הברית להמיר את העונש שנגזר עליו בתקופת המאסר שכבר הספיק לרצות בכלאו. לאחר שנים ארוכות של כישלון באפיק זה, הוחלפה האסטרטגיה בחשאי בשנה שעברה, כך על פי מסמכים ומידע שנחשפו בפני "מעריב-סופהשבוע".

פולארד בן ה-60 הגיש לראשונה בקשה לוועדת השחרורים המוקדמים בדצמבר 2013. האדם שלמעשה השפיע עליו ללכת בדרך זו הוא האיש שבידיו שלו מונח גורלו של פולארד: נשיא ארצות הברית ברק אובמה. התבטאויותיו של אובמה בביקורו בישראל במרץ 2013 לא הותירו מקום רב לספק באשר לשאלה איזו גישה על פולארד לנקוט על מנת לזכות בסיכוי הרב ביותר להשתחרר.

כחלק ממה שכונה אז "מתקפת הצ'ארם" של אובמה, סתם נשיא ארצות הברית את הגולל על התקווה שיכריז על חנינתו של פולארד במהלך ביקורו. עם זאת, הוא רמז כי אם פולארד יגיש בקשה לוועדת השחרורים המוקדמים, היחס כלפיו יהיה כנהוג בכל אסיר אחר. "אין לי כל כוונה לשחרר את פולארד באופן מיידי, אולם מה שאני כן מתכוון לעשות הוא לוודא שבקשתו - כמו בקשתו של כל אזרח אמריקאי שעומד לדין - תזכה לאותה בחינה הוגנת שיקבל כל אדם אחר", אמר אובמה בראיון ליונית לוי, מגישת חדשות ערוץ 2. אובמה אמר גם כי מחויבותו כנשיא היא לשמר את חוקי ארצו, ולדאוג שאלו מיושמים ונאכפים באופן עקבי, "על מנת לוודא שהיחס כלפי כל אזרח הוא הוגן ושווה".

הנה הגיעה ההזדמנות שלה המתין פולארד. הוא חש כי עד כה זכה ליחס מפלה ובלתי הוגן במשך שנים רבות, וכעת רומז הנשיא בעצמו - ואולי אפילו מבטיח לישראלים קבל עם ועדה במשדר חדשות בעל אחוזי צפייה גבוהים - שיתקן את המעוות.

השימוע של פולארד בפני ועדת השחרורים נקבע ל-1 באפריל. אולם אז צצה הזדמנות אחרת, מהסוג שאותו הקפיד תמיד פולארד לומר שידחה. אובמה הסכים לחון את פולארד כמחווה כלפי ישראל, לאחר שזו תשחרר אסירים ביטחוניים בעלי תעודת זהות כחולה במסגרת המו"מ המדיני עם הרשות הפלסטינית, שבו שימשה ארצות הברית כמתווכת. ההליך כמעט הביא לשחרורו של פולארד הביתה בזמן לערב חג הפסח, אבל נכשל בסופו של דבר.

פולארד ביטל את הבקשה שהגיש לוועדת השחרורים, על מנת שזו לא תקושר לעסקת שחרור מחבלים. הוא חידש את הבקשה רק לאחר פיצוץ התהליך המדיני, ושימוע נוסף בעניינו נקבע ל-1 ביולי.

לפולארד ולצוות שעמל על שחרורו נותר זמן מוגבל, שבו ביצעו מאמצים דקדקניים על מנת לוודא שהוועדה תקבל את הבקשה. הם גייסו לצדם את אחד הישראלים שזוכים לכבוד הרב ביותר בארצות הברית - אולי היחיד מהממסד השלטוני דאז שנהנה ממערכת יחסים קרובה עם אובמה: הנשיא שמעון פרס.

תפקידו של פרס בניסיון להחזיר את פולארד הביתה היה יותר מאשר סמלי בלבד. פרס היה ראש הממשלה בזמן מעצרו של פולארד. הוא לא התריע על כך מבעוד מועד בפני אנשי צוות השגרירות הישראלית בוושינגטון, על מנת שיאפשרו לפולארד להיכנס. הוא מסר לידי ארצות הברית מסמכים ועליהם טביעות אצבעות של פולארד, מה שסייע להפללתו. כליאתו הממושכת של פולארד נתפסה בעיני ישראלים רבים ככתם על פעילותו הציבורית של פרס.

שני הנשיאים קבעו להיפגש בוושינגטון הבירה ב-25 ביוני, במהלך ביקורו האחרון של פרס בתפקיד, שישה ימים לפני השימוע שנקבע לפולארד בוועדת השחרורים. פרס הבטיח לישראל שיפעל למען פולארד בארצות הברית, ועורכי הדין שנשכרו למטרה זו הכינו את הנשיא הישראלי לשם כך. הפרקליטים הניו יורקים אליוט לאוור וז'אק זמלמן, שייצגו את פולארד במשך 15 שנה, נפגשו עם עוזריו של פרס בתדירות גבוהה על מנת להסביר להם כיצד פועלת ועדת השחרורים המוקדמים בארצות הברית. לאוור אף הציג את המידע בפני פרס עצמו כשהשניים נפגשו במלון "ווילארד" בוושינגטון, זמן קצר לפני שהנשיא הישראלי נפגש עם אובמה.

המסר שהעביר פרס לאובמה היה כדלקמן: אינך חייב להבטיח חנינה. למעשה, אינך חייב להיות מקושר פומבית לעניין פולארד בשום צורה. עליך רק להעביר למחלקת המשפטים האמריקאית באופן דיסקרטי את המסר שלפיו אינך מתנגד לשחרורו המוקדם של פולארד. בעקבות הפגישה העביר נדב תמיר, יועצו הדיפלומטי של פרס, חדשות טובות לעורכי דינו של פולארד: המסר הועבר לאובמה בהצלחה.

ממשרדו של פרס אף נודע כי אובמה התייחס לעניין בשיחה עם אריק הולדר, התובע הכללי בארצות הברית ומקורבו האישי. הולדר עומד בראש משרד המשפטים האמריקאי, וממונה על גורמי אכיפת החוק במדינה מטעם הממשל.

"שחרורו של פולארד מעניין את כל העם, ואני שליח של העם", אמר פרס לכתבים לאחר הפגישה עם אובמה. "אני לא חושב על עצמי כשמעון. אני נציג מדינת ישראל ואני מדבר בשם העם". פולארד ועורכי דינו קיוו ששעת הישועה מתקרבת, שאסטרטגיית השימוש בפרס על מנת לקדם את הבקשה לוועדת השחרורים המוקדמים פעלה את פעולתה.

יום לאחר הפגישה בין שני הנשיאים מילאו עורכי הדין לאוור וזמלמן נספח שהתווסף לבקשה שהוגשה לוועדת השחרורים. במסמך נכתב כי פולארד הוא אסיר שהתנהג למופת, ולו הציון הגבוה ביותר בשקלול הקריטריונים שנקבעו על ידי ועדת השחרורים על מנת לשקף את סיכוייו של אסיר פדרלי לחזור לסורו לאחר שישתחרר. מדובר בסעיף מכריע כאשר ניגשת הוועדה לדון בעניין שחרורו המוקדם של אסיר זה או אחר.

המסמך חשף לראשונה כי לפולארד נשכרה דירה באזור ניו יורק, ואף נמצאה לו משרה כאנליסט בחברת השקעות. "המשך המאסר לא ישרת אף מטרה, שכן הוא הוענש בחומרה", כתבו עורכי הדין. "על הוועדה לקבוע תאריך שחרור ריאלי, כך שמר פולארד יוכל לסיים את תקופת כליאתו בהקדם האפשרי". לאוור טס לבית הסוהר שבו מוחזק פולארד בבוטנר, קרוליינה הצפונית, על מנת לקחת חלק בשימוע שנערך לאסיר. ג'יי בראט, סגן ראש המחלקה לביטחון לאומי במשרד המשפטים האמריקאי, השתתף גם הוא בשימוע באמצעות שיחת ועידה מצולמת. פולארד נכנס לחדר כשבלבו ספק רב לגבי שחרורו, אך עדיין אופטימי, סקרן לדעת כיצד יתנהל הדיון הראשון בעניינו בוועידת השחרורים. 

אך התקוות שהשימוע ייערך באופן הוגן נגוזו מיד. נציג הממשל התנסח באופן מאיים, התייחס לפולארד בזלזול, מנע מלאוור להציג את טיעוניו, והבהיר מעל לכל ספק שהסוכן לא יזכה לראות במו עיניו את ישראל בזמן הקרוב, אם בכלל. הנוכחים במקום תיארו בדיעבד את השימוע שנערך לפולארד כ"משפט שדה", ואפילו כ"לינץ'". מכתב הסירוב לבקשת השחרור המוקדם, שהתקבל בחודש אוגוסט והגיע באופן בלעדי לידי המוסף, מנוסח בנימה נוקשה.

"רוחבו והיקפו של המידע המסווג שמכרת לישראלים העמיד את הביטחון האמריקאי בסכנה הגדולה ביותר עד לאותה עת", צוין במכתב שנשלח לפולארד. "העברת אלפי מסמכים ברמת סיווג 'סודי ביותר' לסוכנים ישראלים, ובכך פגעת ביחסי ארצות הברית עם המדינות הערביות במזרח התיכון".

על פי ועדת השחרורים, אילולא מעשיו של פולארד יכולה הייתה ארצות הברית לקבל מישראל מידע מודיעיני בתמורה למידע שמסר בחינם. "בהתחשב במידע הנ"ל, שחרורך המוקדם בימים אלו ימעיט מחומרת הפשעים שביצעת, וישלח מסר של חוסר כבוד כלפי החוק האמריקאי", נכתב לסיכום. ועדת השחרורים כתבה כי תבחן שוב את הבקשה לקראת יום השנה ה-30 לכליאתו של פולארד, שיחול בפברואר 2015, וכי חמישה חודשים לאחר מכן תערוך שימוע נוסף בנושא.

 אולם כאשר נשאל גורם רשמי בוועדה אם גם בחודש יולי יתנגד הממשל לשחרורו המוקדם של פולארד, ענה: "לחלוטין כן, ונחרצות". בכך הצביע על כך שדבר לא צפוי להשתנות בהשוואה ליחס שקיבל פולארד בשימוע שזה עתה נערך לו.

המכתב הצביע על כך שבהתחשב בעובדה שהוא עתיד לזכות לתשובה דומה גם בשנה הבאה, יהיה על פולארד להמשיך לרצות את עונש מאסר העולם שנקבע לו עד תומו. על פי חוקי המדינה בשנה שבה נגזר דינו, תקופה זו תסתיים לאחר 45 שנות כליאה, בשנת 2030. פולארד בן ה-60 סובל ממספר רב של בעיות רפואיות חוזרות ונשנות, ואושפז לאחרונה כמה פעמים בבית החולים, בלי שהדבר דווח בתקשורת. רבים הסיכויים שלא יזכה לחיות עד תום תקופת המאסר המלאה. עורכי דינו התקשו לקבל את תוצאות השימוע שנערך לפולארד. הצוות העוסק בשחרורו של הסוכן הסתיר במכוון את הליך השימוע מעיני הציבור והתקשורת עד לרגע זה.

"התאכזבתי משום שהאמנתי שכתוצאה מפגישת פרס-אובמה יפעיל הממשל שיקול דעת וינקוט גישה הוגנת יותר כלפי השימוע", אמר לאוור בראיון שנערך במשרדו שבמנהטן פארק אבניו בניו יורק. "אין כל בסיס להצהרה המשולהבת של הממשל לגבי חומרת הנזק שגרם פולארד לארצות הברית".

לאוור וזמלמן הגישו ערעור על ההחלטה בחודש שעבר. החלטה בנושא טרם התקבלה עד לזמן פרסום הכתבה, אולם איש בצוות המייצג את פולארד כבר אינו אופטימי באשר לסיכוייו לזכות בשחרור מוקדם. היסוד העיקרי לערעור נשען על עובדה מרכזית אחת: ועדת השחרורים דחתה את בקשתו של פולארד על בסיס מזכר מסווג שנכתב על ידי מזכיר ההגנה האמריקאי קספר וויינברגר ב-1987, מזכר שלטענתם היה כוזב בזמנו, והוכח בדיעבד כבלתי מדויק, בלשון המעטה.

נגד וויינברגר הוגש כתב אישום על ידי חבר מושבעים פדרלי ביוני 1992, ובו הואשם בשני מקרים של שבועת שקר ובמקרה אחד של שיבוש הליכי משפט בפרשת איראן-קונטראס. אולם נשיא ארצות הברית דאז, ג'ורג' בוש האב, העניק לו חנינה שישה חודשים לאחר מכן, עוד לפני שהתייצב וויינברגר בפני בית הדין. סבו וסבתו של אביו נטשו את היהדות בשל ריב בבית כנסת בצ'כיה, והוא ואמו היו נוצרים אדוקים. לורנס קורב, שהיה סגן מזכיר ההגנה תחת וויינברגר, אמר על האחרון כי לא היה אנטישמי, אולם היה "כמעט בעל איבה פנימית" כלפי השפעת ישראל על מדיניותה של ארצות הברית.

מזכיר ההגנה וויינברגר, כמו גם בכירים אחרים בממשל האמריקאי דאז, זעם על התקיפה הישראלית בכור הגרעיני בעיראק ביוני 1981. אנג'לו קודווילה, פרופסור אמריטוס בחוג ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת בוסטון, שהתוודע בעבר למידע מודיעיני כחלק מתפקידו כחבר בוועדת הסנאט לענייני מודיעין, אמר בראיון טלפוני כי גורמים בכירים התרעמו על התקיפה, משום שקיוו שסדאם חוסיין יהפוך לבעל ברית של ארצות הברית, וישמש כגורם מאזן במזרח התיכון נגד איראן. זו הייתה הסיבה שבגינה מנעה ארצות הברית העברה לישראל של מידע שעליו סוכם מראש. פולארד העביר לישראל חלקים מהמידע, שהיה חיוני ביותר לביטחונה, דבר שהעצים את כעסה של ארצות הברית.

למרות השנים הארוכות שעברו עליו בכלא האמריקאי, לפולארד מעולם לא נערך משפט אמיתי. הוא נאסר במסגרת הסדר טיעון שנחתם לבקשתן של ישראל וארצות הברית, ומנע משתי המדינות משפט ארוך, קשה, יקר ובעל פוטנציאל לגרום לשתיים מבוכה רבה.

פולארד מילא את חלקו בהסדר הטיעון כאשר שיתף פעולה עם התביעה. אולם למרות זאת נגזר עליו מאסר עולם, בתוספת ההמלצה שלא ישוחרר בטרם עת - זאת תוך הפרה בוטה של הסדר הטיעון עליו חתם עם הממשל האמריקאי.

הוא מעולם לא הועמד לדין באשמת פגיעה בארצות הברית או העמדה בסיכון של צפנים, סוכנים או תוכניותיה של ארצות הברית בזירה הבינלאומית. כמו כן, הוא מעולם לא הואשם בבגידה. אך חודשיים לפני הקראת גזר דינו של פולארד (מרץ 1987) שלח ויינברגר לשופט אובריי רובינסון מזכר מסווג בן 46 עמודים. פרט לעיון חטוף טרם המשפט, לפולארד ולעורכי דינו לא התאפשרה מעולם הגישה למסמך על מנת לערער על תוכנו.

ביום שלפני הקראת גזר הדין שלח וויינברגר לרובינסון נספח באורך ארבעה עמודים כתוספת למזכר, ובו שיקר והאשים את פולארד בבגידה. "אני מתקשה, אפילו במה שמכונה 'שנת המרגל' (כך כינתה התקשורת בארצות הברית את שנת 1985, שבה נלכדו סוכנים זרים רבים שריגלו על אדמתה) להעלות על הדעת נזק גדול יותר לביטחון הלאומי - במונחי היקף המידע, רגישותו וחשיבותו - מאשר זה שגרם הנאשם כאשר מכר את המסמכים לישראל", כתב וויינברגר במסמך.

פולארד זכה לעיין בנספח פעם אחת בלבד, רגעים ספורים לפני שהוקרא לו גזר דינו. מאז אותו רגע העלו חרס מאמציהם של עורכי דינו לקבל גישה למסמך. מאמצים אלו חודשו בבית המשפט עם הגשת בקשתו של פולארד לשחרור מוקדם, תוך ידיעה שהממשל עתיד להתבסס על המזכר במהלך השימוע בפני ועידת השחרורים.

בית המשפט דחה את הבקשה לעיין במזכר, וזאת בטענות שלעורכי הדין אין צורך אמיתי להתוודע לתוכנו, ושבית המשפט נעדר את הסמכות השיפוטית לשנות את סיווגו. עו"ד זמלמן השיב כי ידוע לגבי המסמך שוויינברגר לא כלל במזכר עובדות, אלא תחזיות והערכות בנוגע למידת הנזק שגרם פולארד לארצות הברית - הערכות שהופרכו כליל ברבות השנים. 

בראיון בשנת 2002 נשאל וויינברגר על ידי העיתונאי אדווין בלאק מדוע לא כלל את מקרה ג'ונתן פולארד באוטוביוגרפיה שכתב. וויינברגר השיב שלא עשה זאת "משום שזה היה, במובן מסוים, עניין פעוט מאוד, שהפכו אותו לחשוב מאוד". כאשר נשאל מדוע, ענה: "איני יודע למה, זה פשוט היה ככה".

ייתכן שסיבה אפשרית נוספת לכך שעל פולארד נגזר מאסר עולם היא שרובינסון, שהזמין את המזכר מוויינברגר, רתח כששמע דיווח שגוי על כך שפולארד סיפק לישראל מידע על אודות המעקב הלוויני שביצעה ארצות הברית אחר ניסויי הטילים המשותפים שביצעו ישראל ודרום אפריקה.

בספר "חוצפה", שיצא לאור ב-1991, כתב המשפטן אלן דרשוביץ כי שופט בית המשפט העליון ארתור גולדברג סיפר לו ששמע מפיו של השופט רובינסון, כי כשגזר את דינו של פולארד, הביא בחשבון את הקשר, לכאורה, בין הסוכן הישראלי לבין יחסי ישראל-דרא"פ. פולארד הכחיש שהעביר מידע שכזה לישראל, וגם לא הואשם בכך על ידי התביעה.

בטופס בתיק העוסק בשחרורו המוקדם של פולארד, שאותו הגישה התביעה ב-1987, נכתב כי היה זה המזכר ששלח וויינברגר ששכנע את השופט לגזור על פולארד מאסר עולם. עורכי דינו של פולארד טענו בתגובה כי אם בקשתו של מרשם נדחתה בהסתמך על מזכר שאותו לא הורשו לראות, הרי שהיחס כלפי פולארד אינו שוויוני והוגן כפי שהבטיח אובמה לישראלים.

זו הייתה הנחת היסוד שהנחתה את המכתב שנשלח השבוע לאובמה על ידי בכירים לשעבר בממשל האמריקאי, להם מידע מיד ראשונה לגבי המסמכים המסווגים שבתיק פולארד. במכתב חידשו הבכירים את בקשתם מאובמה לקצוב את עונשו של פולארד, וזאת בשל הכשל שעמד בבסיס דחיית בקשתו של הסוכן לשחרור מוקדם. "אנו כותבים לך במחאה על ההליך הלא הוגן של בקשת השחרור המוקדם", כתבו הבכירים לשעבר. "הסקירה שערכנו בהחלטת ועדת השחרורים מחייבת אותנו להתנגד באופן נחרץ למסקנותיה, ולהביע שאט נפש לנוכח הליך פגום באופן כה עמוק".

הבכירים לשעבר ציינו במכתבם כי הוועידה נימקה את החלטתה באופן שגוי בכך שריגול פולארד היה "האיום הגדול ביותר על ביטחונה של ארצות הברית עד לאותה תקופה", האשמה שלדבריהם של הבכירים לשעבר אינה נתמכת ולו על ידי ראיה אחת המתועדת ברשומה ציבורית או במסמך מסווג כלשהו.

"חוסר המהימנות של המסמך ששלח וויינברגר ב-1987 היה ידוע לוועדת השחרורים, שבחרה להתעלם ממנו", כתבו הבכירים לשעבר בממשל האמריקאי. "גרוע מכך: ועדת השחרורים התעלמה מכל שאר הראיות המתועדות בכתב, המשחקות לטובת שחרורו המיידי של מר פולארד".

"אנו מוטרדים באופן עמוק מכך שהעונש המוגזם והבלתי מידתי (שנגזר על פולארד)  נגרר כעת לשנת המאסר ה-30 במספר, וסוף לא נראה באופק", כתבו. "שלילת חירותו של אדם בהתבסס על טענה לנזק שהינה כוזבת באופן גלוי וברור, תוך התעלמות ממסמכים ומראיות מתועדות התומכות בזיכויו, וההסתתרות מאחורי אמתלה של ראיות סודיות, אינן צודקות או הוגנות. זו פשוט לא הדרך האמריקאית".

קורב, סגן מזכיר ההגנה האמריקאי בתקופת וויינברגר, שהינו אחד החתומים על המכתב, אמר בראיון טלפוני כי על ועדת השחרורים להביא בחשבון לא רק את דעתו של וויינברגר, אלא גם את עמדתם של ראשי ה-CIA וה-FBI לשעבר, שאינם מתנגדים לשחרור פולארד, כמו גם יו"ר ועדות המודיעין של הקונגרס לשעבר.

לדוגמא, ראש ה-FBI לשעבר וויליאם וובסטר, שעמד בראש המשרד בתקופת מעצרו של פולארד ובהמשך פיקד גם על ה-CIA אמר ל"ג'רוזלם פוסט" בראיון בשנה שעברה כי כבר אינו מתנגד לכך שאובמה ימיר את תקופת מאסרו של פולארד לסך הזמן שכבר הספיק לרצות בכלא.

ראש ה-CIA לשעבר ג'יימס וולסי טען בראיון שערך עם קרוליין גליק, כתבת "ג'רוזלם פוסט", שכליאתו הממושכת של פולארד נובעת מאנטישמיות. "עמדתי היא שיש לנהוג בו כפי שנוהגים בסוכנים חשאיים אחרים המשרתים מדינות בעלות ברית", אמר. "יש לנו סוכנים שמרגלים אחר חלק מבנות בריתנו, והן ריגלו אחרינו. בגלל העובדה שמדובר בבעלות ברית, הסוכנים נכלאו לשנים בודדות בלבד. מה שאמרתי הוא שאין סיבה להיתפס לכך שהוא יהודי או ישראלי. תעמידו פנים שהוא יווני, ותשחררו אותו".

קורב אמר כי הוא מוטרד מכך שהדברים שאמרו וויליאם וובסטר וג'יימס וולסי זכו להתעלמות בוועדת השחרורים. "וולסי מכיר את התיק של פולארד במלואו, וג'ים הוא בחור קשוח", אמר קורב. "צריך לקוות שאלו שעומדים בראש ועדת השחרורים פעלו באופן כה מופרז עד כדי כך שגרמו לאנשים לחשוב שאכן מדובר בחוסר צדק משווע. זה כבר קרה בעבר. למען השם, הם הפרו את הסדר הטיעון שלהם עצמם". 

הצוות הפועל לשחרורו של פולארד תוהה מדוע היה מוכן אובמה לשחררו באפריל בעסקה הכוללת את שחרורם של אסירים ישראלים ערבים, אם ועדת השחרורים האמריקאית אכן רואה בו סוכן שחומרת מעשיו היא בלתי נסלחת. מלבד להתנהגותו בכלא, טיעון אחר שבו ניתן להשתמש על מנת שלא להעניק שחרור מוקדם לאסיר היא מידת המסוכנות הביטחונית הנשקפת ממנו לאחר שחרורו.

על פי פרקליטיו של פולארד, לא ייתכן שסעיף זה תקף לגביו בשלב זה של חייו. "הממשל יודע בדיוק איזה מידע היה בידיו של פולארד בזמן מעצרו. הוא נחקר על ידי מומחים מטעם הממשל האמריקאי בעודו מחובר לפוליגרף", אמר לאוור. "מה הוא יכול לדעת שעדיין יש לו משמעות כיום? איפה היו החיילים של סדאם חוסיין לפני 30 שנה? איפה נמצא הבסיס של ערפאת בתוניסיה?".

"אין כל בסיס להניח שאם ישוחרר הוא יבצע עבירה כלשהי", הוסיף זמלמן. "זה פשוט מגוחך. הוא רוצה ליהנות משארית חייו כאדם חופשי, ברוגע, בשקט ובשלווה". כשהאפשרות לשחרור מוקדם נוסתה ונכשלה, חוזר פולארד לאפשרות האחרונה שנותרה - בקשת חנינה מנשיא ארצות הברית. לשם כך יהיה צורך לבקש מיהודי ארצות הברית להשמיע את קולם בנושא פעם נוספת.

מלקולם הונליין, שעמד בראש ועידת נשיאי הארגונים היהודיים העיקריים בארצות הברית ("ועידת הנשיאים") זמן קצר לאחר מעצרו של פולארד, אמר ל"מעריב-סופהשבוע" בראיון טלפוני שעבור שחרור פולארד יש לשכנע לא רק את הנשיא אובמה, אלא גם חמש סוכנויות ממשלתיות. עם זאת, הבהיר, הוא לא יירתע מהמשימה. "זה מצב שערורייתי, טרגדיה שחייבת להגיע לסיומה", אמר.

ג'ק ברגר, פעיל למען שחרור פולארד שהיה חבר קרוב של הוריו, הביע ספקות לגבי האפשרות שיהודי ארצות הברית יעשו מספיק על מנת להביא לשחרורו. "הנהגת הקהילה היהודית צריכה להתבייש בכך שנטשה לחלוטין את ג'ונתן פולארד", אמר ברגר בראיון בירושלים.

"אם לוועידת הנשיאים הייתה השפעה כלשהי, היה עליה לדרוש שהיחס כלפי פולארד יהיה זהה ליחס שמקבל כל אדם אחר המורשע בריגול. איפא"ק הייתה צריכה להפעיל לחץ על נציגיה הנבחרים, ולעודד יהודים להפסיק לתרום למועמדים עד שישוחרר".

אולם מנהיג יהודי-אמריקאי שביקש להישאר בעילום שם, אמר בראיון טלפוני שנערך עמו כי את סיבת כליאתו הממושכת של פולארד יש לתלות בעיקר בפולארד עצמו, וכי האסטרטגיה שננקטה על מנת להביא לשחרורו עד כה, הייתה שגויה מלכתחילה. "הוא לא הגיש בקשה לשחרור מוקדם  במשך 19 שנים, ובמקום זאת ניסה להשתמש בתעלולים פוליטיים ובסחיטה. כך שניתן היה לצפות שהשימוע שייערך לו בוועדה לא יהיה מוצלח במיוחד", אמר.

עורכי דינו של פולארד משוכנעים שאף על פי שדרך זו לא צלחה עד כה, חנינה מהנשיא נותרה האסטרטגיה היחידה שעשויה להוביל לשחרורו מהכלא. פרקליטיו מקווים שהלחץ הציבורי יחודש בזמן הקרוב, לא רק על ידי יהודי ארצות הברית, אלא גם מכיוון התנועות השונות לחירות האזרח, ויסייע לשכנע את אובמה לשנות את דעתו.

"עד כה, מאמציהן של הנהגת הקהילה היהודית בארצות הברית והתנועות לחירות האזרח לא הניבו פרי במאבק לשחרור פולארד. כעת עליהן לקחת פיקוד ולתקוף את הנושא בדרך הנכונה", אמר לאוור. "ביכולתן לשאול את הממשל שאלות קשות, ויהיה עליו לספק הסברים משכנעים להשארת פולארד בכלא. בכוחן לעשות הרבה יותר על מנת להביא לשחרורו של פולארד".