ביום שני השבוע נשלח תגבור מיוחד של כוחות הביטחון כדי למנוע מהומות בעיר המתוחה. האווירה חמה, התושבים מפחדים מאלימות, הממשלה מחפשת דרכים להשבת השקט שהופר כבר לפני שבועות רבים ומסרב לשוב.
שכנים מביטים בחשש על שכנים. שכונות מסתגרות מפני שכונות אחרות. דו־קיום פריך פינה את מקומו לגלים של כאוס. לא ירושלים - פרגוסון, מיזורי. פרבר של העיר סנט לואיס בארה"ב. ביקרתי שם לפני שבועיים.
בסנט לואיס מיזורי גואה המתח בין אוכלוסיית השחורים הענייה בשכונות המצוקה לבין האוכלוסייה הלבנה - בעיקר שלהשכונות הטובות יותר. נמשכות ההתנגשויות בין צעירים זועמים לבין כוחות המשטרה, המואשמים לפרקים בשימוש באלימות יתר.
בניגוד לממשלת ארה"ב, הנוהגת לתבוע מממשלת ישראל הבהרות לאירועים אלימים בתחומי ישראל - לאחרונה השמיעה תביעה משונה כזאת כאשר שוטר ישראלי ירה למוות בצעיר הישראלי חיר חמדאן בכפר כנא - איש אינו תובע מממשלת ארה"ב להבהיר מדוע בפרגוסון, מיזורי, ירה שוטר אמריקאי לבן בצעיר אמריקאי שחור.
מושל מיזורי מינה השבוע ועדה של אישי ציבור שחורים ולבנים, שתפקידה להציע, עד ספטמבר בשנה הבא, צעדים שיסייעו במניעת ההתפרצות האלימה הבאה בפרגוסון.רוצה לומר: אלימות בין שכנים אינה המצאה ייחודית לישראל. מרקם עירוני מסובך אינו ייחודי לירושלים. וכמובן, יש הבדלים רבים: המציאות בפרגוסון קשה יותר מהמציאות בג'בל מוכאבר. האלימות בירושלים, כפי שהוכח השבוע, מחרידה יותר מהאלימות בסנט לואיס.
אבל יש גם קווי דמיון: אוכלוסייה מתפרעת בדרך כלל אינה משפרת את מצבה באלימות - היא רק מרעה את מצבו של האחר. בעצם, זו בעיה קבועה עם פעולותיו של הציבור הפלסטיני מאז ומעולם: נדמה שיותר משיש לו עניין לשפר את מצבה של קהילתו, יש לו עניין להפריע לקהילה השכנה. וכמו בפרגוסון, גם בירושלים אין פתרונות פשוטים לבעיה של שכנות מורכבת.
את האמריקאים המציעים מעת לעת פתרונות שכאלה כדאי לשלוח למיזורי, לסמינר על הקושי בהסדרת שכנות טובה בין קהילות חשדניות, עוינות, שמצבן הכלכלי והתודעתי מציב אותן בעימות מתמיד.אז מה עושים? מצד אחד, מתעקשים על סדר ומסרבים לקבל מציאות של כאוס. מתעקשים על סדר גם אם השלטתו משמעה פעולות שלטוניות המחייבות הפעלת ניכרת של עוצמה. מצד שני, נמנעים מפרובוקציות המקשות על החזרת הסדר על כנו.
זה איזון שקשה לשמאל הישראלי - שמפרש כל דרישה להפעלת כוח בירושלים ככניעה להתלהמות. זה איזון שקשה לימין הישראלי - שמפרש כל דרישה לריסון ההתלהמות ככניעה לטרור. בכלל, בעידן של שלטון הטוקבק האיזון נעשה קשה יותר אבל הכרחי לא פחות. ירושלים בכלל, ושאלת הר הבית בפרט הן מקרה מבחן מובהק לקושי הזה.
יש מי שבעבורם זה מבחן של בגרות - שמשמעה ויתור על סיפוקים מיידיים והכרה בכך שלעתים גם דרישה צודקת לא יכולה להיענות בשל נסיבות לא נוחות למימוש. יש מי שבעבורם זה מבחן של זהות - שמשמעה הכרה בכך שוויתור על זכויות בירושלים, המקום שלשמו חזרנו לכאן אחרי דורות רבים של גלות, אינו מעשה טריוויאלי.