בערב ה-20 בנובמבר נציין 25 שנים לאישור האמנה הבינלאומית לזכויות הילד. בעשייה החינוכית כמנהל בית ספר תיכון אני שואל שוב ושוב את השאלה האם מערכת החינוך הישראלית יודעת לממש את זכויות הילד. אנשי חינוך עוסקים בניסיון להרחיב את שיח הזכויות בקרב תלמידיהם ובעיגון זכויות הילד.

האמנה מהווה אבן דרך בניהול שיח הזכויות ומאפשרת למחנכים מקום מעוגן ליצירת חברה הרואה את האחר ואת צרכיו ונאבקת למען מימוש זכויותיו של דור המחר.האמנה מכתיבה כי חינוך הילד יכוון לפיתוח אישיותו וכישרונותיו ולהכנת הילד לחיי אחריות בחברה חופשית ברוח הבנה, שלום, סובלנות, שוויון המינים וידידות בין כל העמים, קבוצות אתניות, לאומיות ודתיות.
האם תלמידי ישראל זוכים לחינוך המדריך אותם ומכוון אותם לשאיפות? האם אנו, אנשי החינוך, מצליחים להבטיח את זכויותיהם? על מנת לבסס תפיסות ערכיות של כבוד, הבנה, סובלנות ופלורליזם מוכרחים המחנכים להנחיל חזון חינוכי ברור ולשמש מודל חיקוי. ציוני הבגרויות ומדד הזכאות של כל בית ספר הם ללא ספק מדדים חשובים, אולם עיצוב העולם הערכי של דור המחר הוא ללא ספק יעד חשוב בהרבה.

יישום עקרונות האמנה והטמעת הערכים בשיח הוא שיביא לשינוי ערכי בחברה.בשנים האחרונות נראה כי תלמידי ישראל והחברה הישראלית משלמים מחיר חברתי כבד הנגזר מהידרדרות ערכית ומניסיונות להביא לצמצום שיח הזכויות בחברה שבה אנו חיים. אנו עדים לתופעות פסולות של חוסר סובלנות, קושי מהותי בניהול דיאלוג עם השונה ותופעות של אלימות וניכור בין קבוצות שונות בחברה. אנו שואפים שתלמידי ישראל יאמצו עולם ערכים מגובש שיוביל לבניית חברת מופת. 
נקודת המוצא החינוכית למימוש שאיפה זו חייבתלהישען על הקפדה יתרה בנוגע ליישום הערכים והנחלת הזכויות של דור המחר כפי שהם מופיעים באמנה. את הערכים והזכויות המופיעים אמנה ניתן להנחיל רק באמצעות הצגת דוגמה אישית של המבוגרים האמונים על חינוכם של המתבגרים, המדגימים בהתנהגותם את מימושם בפועל של ערכי האמנה. מערכת החינוך הישראלית של שנת 2014 אינה מצליחה לייצר תנאים מתאימים ליישום האמנה והנחלת שיח הזכויות.
מסגרות חינוכיות עצומות ממדים גורמות לתלמיד לחוש כעוד מספר חסר חשיבות בתוך ים  של חסרי חשיבות נוספים. מתבגר המאבד עצמו בתוך ים של מתבגרים חש ניכור לסביבתו ומרגיש שקוף. אנשי החינוך המנסים להנהיג קוד התנהגותי בתוך המון התלמידים ללא כלים מתאימים משולים לנפחים חסרי פטיש. חוסר האונים של המחנכים הנגזר מתנאים שאינם הולמים חינוך ערכי משמעותי מובילה פעמים רבות להחלת כללי משמעת הפוגעים בכבודם של התלמידים.
בתי ספר חייבים להוות מסגרת חינוכית השמה את הפרט במרכז, מציבה את ערך הסובלנות כערך מרכזי ומעודדת את התלמיד להתפתח בהתאם לשאיפותיו ורצונותיו. מסגרות כאלה יעצבו צעירים עצמאיים שאינם מרגישים איום במפגשם עם האחר. לאחר שמערכת החינוך תצליח להתמודד עם יצירת תשתית כזו יוכלו המחנכים לממש את זכויותיהם של ילדינו.
הקפדה על זכויות התלמידים תייצר הקפדה של התלמידים על זכויות הזולת. מסגרת חינוכית שאינה מעודדת את הערכים של קבלת האחר ומעודדת גיוון ושונות, מייצרת חברה שסועה וצעירים שאינם מסוגלים להתמודד עם כללי התנהגות חברתיים.
היום, 25 שנים לאישור האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, מערכת החינוך חייבת לאמץ את העקרונות המנחים ואת קווי היסוד של האמנה ולהוביל ליצירת סביבה חינוכית המאפשרת סובלנות ופלורליזם ומציבה את הפרט במרכז ונאבקת למען זכויות הילד.
הכותב הוא מנהל קמפוס ברשת החינוך "אנקורי"