"אהלן, אני חיים"
(חיים סבן לוחץ ידיים בכניסה ל"פורום סבן")



חיימון ושוקי אלגרנטי היו שרופים על רוקנרול. הם העריצו את אלביס, קליף, ריצ'ארד הקטן וג'רי לי לואיס, למדו לנגן, הקימו להקות והתחילו להופיע במועדונים הקטנים של עיריית תל אביב. כשעשו חזרות בבית, השכנים מרחוב דיזנגוף היו עומדים מתחת למרפסת ומתמכרים לצלילי הגיטרה החשמלית.



להקה הלכה, זמרת באה, ופליקס אוחנה אפילו נתן להם להופיע במועדון "המרתף" שבבעלותו. אבל העסק לא התרומם.עד שיום אחד, ב-1964 , פגשו ברחוב את הגרופי מספr 1 שלהם, ששירת בקריה כג'ובניק. חיים סבן היה רק בן 20 , אבל כבר אז לבש חליפות והפגין ביטחון עצמי יוצא דופן.



הוא לחץ את ידיהם של שני האחים, הציג את עצמו כאמרגן,והציע לסדר להם שתי הופעות בשבוע בבריכת "גלי גיל" ברמת גן. הם, בתגובה, צירפו אותו להרכב החדש שגיבשו, "האריות" שמו, ולימדו אותו לנגן בגיטרה בס ולהצטרף בקולות רקע. בהופעת הבכורה, בגן הוואי, מול עובדי חברת חשמל, חיממו האריות את הלהקה הכי מצליחה בארץ, שלישיית גשר הירקון.




נשאר 'אחד משלנו'. חיים סבן. צילום: שלמה לחיאני. 



50 שנה מאוחר יותר, בהוואי (המדינה, לא הגן), חגג (ב-1 באוקטובר) חיים סבן, אמרגן בדימוס, יום הולדת 70. אם במקרה תכננתם לקפוץ לשם, טוב שלא טרחתם להגיע למלון "ארבע העונות", סבן שכר את כל החדרים לעצמו ולאורחיו הרבים.



האמת היא שעם הון של-3.4 מיליארד דולר, לפי הערכת המגזין "פורבס", הוא יכול לסגור לא רק מלון אחד אלא לקנות את כל הרשת. החיים של משפחת אלגרנטי, לעומת זאת, לא ממש השתנו. חיימון עדיין מופיע במועדונים ובבתי מלון ומבצע את אותם להיטים אהובים שכולנו גדלנו עליהם.



ביג אין ג'פאן



"הנכס הגדול ביותר של סבן הוא היכולת להרשים את בני שיחו"
(שמעון פרס)



סיפור ההצלחה של חיים סבן יוצא דופן גם במושגים הוליוודיים, ולכן מותר לתמוה איך עד כה לא הופק סרט עלילתי על חייו. סבן, ייאמר לזכותו, הוא דוגמה מובהקת לסלף מייד מן שחי לו באושר ובעושר, אך מעולם לא שכח מאין הגיע.



העברית שלו אומנם צברה לה מבטא, אבל שפתו עממית, יומיומית והוא חף מגינוני כבוד. אפשר להניח שהוא נושא בלבו את מראהו של אביו, נסים, שהיה עובר מדלת לדלת ומנסה למכור עפרונות כדי להביא קצת כסף הביתה. אבל נסים סבן היה אדם גאה.



אחרי שמדינת ישראל קמה, עזר להבריח לכאן נערים ונערות ממצרים דרך איטליה ויוון. בקיץ57',  מספר חודשים אחרי מבצע קדש, ועל רקע מאורעות עסק הביש שלוש שנים לפני כן, גם משפחת סבן, כמו רבים מיהודי מצרים, מצאה את עצמה ביוון, במלון מתפורר, מאחר שנסים הרגיש שהטבעת סביבו מתהדקת והוא עלול להיעצר.



האם רצתה להגר לצרפת, אבל נאלצה להסתפק בצריף חסר חלונות, בלי חשמל ומים, אבל עם עטלפים מעל הראש, בחצור הגלילית. המשפחה בת ארבע הנפשות עקרה לבת ים, כמעט לנה ברחוב ונדדה בין פחונים עד שהתמקמה בתל אביב, סמוך לתחנה המרכזית.



חיים, בלית ברירה, נאלץ לעזוב לבית הספר החקלאי בבן שמן ואחר כך לתיכון "לסל", לא רחוק מהים. אבל מה שבאמת זמזם לו בראש זו המוזיקה. המוח של סבן, שרצה להקים סופר גרופ מקומית, הצליח ללכוד את הזמר דני שושן ולהפוך את האריות ללהקת הקצב המובילה בישראל, עם הופעות במועדוני רמלה ודרום תל אביב.



סבן נטש את הבס לטובת תפקידו כאמרגן, ולקראת סוף העשור ימריאו האריות להגשים את החלום בלונדון של הביטלס והסטונז, יקליטו את הלהיט "אהבתנו היא דבר צומח", אבל יחזרו לארץ רגע לפני ההצלחה הגדולה.




ידידות אמיצה עם בני הזוג קלינטון. סבן וביל קלינטון. צילום: פלאש 90 



סבן ימשיך ויעמיק את האחיזה בשוק הבידור הישראלי, יסייע לחבר בין הצ'רצ'ילים לאריק איינשטיין (שיתוף הפעולה יגיע לשיאו באלבום המופת "שבלול"), ויהיה מעורב, עם יהודה טלית, בפסטיבל שירי הילדים, כל חנוכה בהיכל התרבות, בתחילת שנות ה-70. אבל היו לו חלומות גדולים אפילו יותר.



ב-1975, אחרי שחתם חוזה עם ילד הפלא נועם קניאל, בחר סבן לנסות את מזלו בצרפת, עדיין בתחום המוזיקה. הוא הקים חברת תקליטים, הלחין פסקולים לסדרות טלוויזיה, ועבד עם זוכת האירוויזיון אן מארי דוד והצמד הישראלי שוקי ואביבה. זה היה רק עניין של זמן עד שיעקור למקום שבו נמצא הכסף הגדול באמת - ארה"ב.



בסוף העשור הרביעי לחייו נחת באל־איי, הקים אולפנים שבהם הוקלטה מוזיקה לסדרות טלוויזיה, והחל להפיק סדרות אנימציה. לראשונה קראו, אם אתם זוכרים, "קיד וידאו". ואחריה תגיע גם "אקס מן". סבן לטש כעת עיניים ליפן וביסס לא מעט מהרפרטואר על סדרות שהופקו בארץ השמש העולה.



לאחת מהן, שאותה רכש בחצי מיליון דולר בלבד, קראו "מייטי מורפין פאואר ריינג'רס". הוא כבר לא היה מהגר מאירופה אלא ביג שוט אמיתי, הבעלים של "סבן אנטרטיימנט", שעסוק במרצ'נדייס ועושה עסקים עם רופרט מרדוק, שותפו ל"פוקס קידס נטוורק", שתרכוש ב-1997 את חברת הכבלים הענקית "פוקס פמילי". כשאומרים "כסף נדבק לכסף" - מדברים בדיוק על זה.



על מסלול המראה



"תקרא חי איך שאתה רוצה, אבל אל תקרא לי ישראלי לשעבר".
(חיים סבן)



ליכולת של סבן לממש נכסים ולגרוף ממון רב כבר יצא שם. בסוף 2001 מכר את שלל ענייני הטלוויזיה שאותם פיתח ובהם היה מעורב, ובראשם "פאואר ריינג'רס", לתאגיד דיסני, תמורת 5.3 מיליארד דולר, במסגרת עסקה שבה שלשל לכיסו 1.7 מיליארד במזומן, קש מאני.



פתאום, סבן הצנוע, זה שכמעט הפך להומלס בבת ים, נהיה בלי ששמנו לב, טייקון בינלאומי, בעל התאגיד "סבן קפיטל גרופ". למי שלא הבין, סבן רק עלה על מסלול ההמראה, זה השמור לגדולים באמת.הוא קנה ערוצי טלוויזיה בגרמניה, רכש עם שותפים את רשת "יוניוויז'ן"הספרדית (ב-14 מיליארד דולר), נכנס לחברת התקשורת הבכירה באינדונזיה ולא פסח גם על ישראל.



במאי 2005 השתלטה קבוצת סבן־אייפקס־ארקין על "בזק" תמורת  4.2 מיליארד שקלים, רק כדי למכור לשאול אלוביץ', כעבור קצת יותר מארבע שנים, קצת יותר מ-30% ממניות החברה ב-7 מיליארד שקלים (לפי החישובים, הרוויחו ראשי הקבוצה כ-5 מיליארד שקלים באותה תקופה; סבן עצמו גרף  2.2 מיליארד).




זיהה את הפוטנציאל והרוויח בענק. הפאוור ריינג'רס. צילום: רויטרס



במקביל, הספיק לרכוש, תמורת 12 מיליון דולר, כסף קטן בשבילו, 22% ממניות השליטה בזכיינית ערוץ 2, קשת, והרוויח עליהן מאות אחוזיםבעוד סיבוב מבריק בשוק התקשורת הישראלי, היה מעורב הן ב"הוט" והן ב"יס", ואשתקד השתלט על "פרטנר", כשקנה מאילן בן דב כשליש ממניות החברה.



אבל סבן הוא יותר אמריקאי מאמריקאי. אף שהוא רואה בעצמו ישראלי לכל דבר, הוא מתגורר עם ד"ר שריל סבן וארבעת ילדיהם (מהם שתי בנות מנישואיה הקודמים של שריל) בבוורלי פארק בלוס אנג'לס ושקוע עמוק בתוככי הפוליטיקה האמריקאית.



מה שהחל בתרומות למען נזקקים וחולים, נמשך בגשם של מיליוני דולרים לטובת המפלגה הדמוקרטית, בידידות אמיצה עם בני הזוג קלינטון, כלומר הנשיא לשעבר ביל והנשיאה-לעתיד-כנראה הילארי, והוא גם אינו חוסך דברי ביקורת מהנשיא הנוכחי ברק אובמה על יחסו לישראל, כמו גם על התקשורת האמריקאית החד־צדדית לטעמו.



סבן, מקום 104 ברשימת עשירי ארה"ב, הוא גם תורם גדול כאן בארץ, לבתי חולים ולמוסדות ציבור ואפילו למעונות לנשים מוכות וגם למפלגות ולמנהיגים ישראלים. וכולם, נשיאים לשעבר, סנטורים, חברי קונגרס, אנשי פנטגון ופוליטיקאים ישראלים, נפגשים מדי שנה בכנס של "פורום סבן לדמוקרטיה", שם סבן עצמו טורח לראיין, לתשאל, להביע את דעתו ולדחוף, ככל יכולתו, לעבר הסדר מדיני עם הפלסטינים.



הוא, בכל זאת, ציוני אמיתי. רק לאחרונה, במבצע צוק איתן, הפיק קמפיין למען ישראל, שכלל מודעות במיטב עיתוני אמריקה, כי אולי אפשר להוציא את סבן מישראל, אבל לא את ישראל מסבן. הוא מתאמץ, ומצליח, להראות שבלבו ובמעשיו היה ונותר אחד משלנו.