ניל דיימונד הוא קלאסיקה, שלא לומר אגדה חיה, שלא לומר גאווה לעם היהודי. הסינגר-סונגרייטר האמריקאי יהודי, המתמחה ברוק-רך-ופופ רך-כמו-חמאה-שהוציאו-אותה-מהמקרר-בבוקר, מחזיק בקריירה של חמישה עשורים שבה מכר מעל 125 מיליון אלבומים, הכניס 37 סינגלים לטופ-40 של המצעד האמריקאי ו-16 אלבומים לטופ-10 של מצעד האלבומים.

הוא נחשב לאמן האדולט-קונטמפוררי השלישי הכי מצליח בהיסטוריה, אחרי ברברה סטרייסנד ואלטון ג'ון. הוא כתב את I'm ABeliever " של המאנקיז ולהיטים ענקיים שהוא בעצמו ביצע, כמו "Cracklin' Rosie", וכמובן "Sweet Caroline ".

ואם אתם לא מכירים אותו, נראה שנולדתם מאוחר מדי, אז תשאלו את אמא (או את סבתא). השבוע, בגיל 73, הוציא דיימונד את אלבום האולפן ה- 32 שלו, שעל עטיפתו הוא מתנוסס בלוק חדש ככפיל של שון קונרי - עם קצת פחות שיער מבדרך כלל (והפן של ניל דיימונד, יעידו מעריצותיו, היה פעם שם דבר) ועם זקן מאפיר, מטופח ומכובד.

Melody Road" (הליקון), שהופק על ידי שניים מהמפיקים העסוקים בביזנס, דון וואז וג'קנייף לי, הוא האלבום הראשון של דיימונד זה שש שנים, והוא גם מלווה בסיבוב הופעות חדש. האלבום האחרון שלו, "Home Before Dark", הגיע למקום הראשון באמריקה ובאנגליה ב-2008 , מה שלא הפחית מהמתח שהוא חש לקראת האלבום החדש.

"הייתי שבר כלי כשהתחלתי לעבוד על האלבום החדש כי ידעתי שיש לי 40 או כמעט 50 שנה של כתיבת שירים להשתוות אליה", אמר, "אבל היה לי מזל עם האלבום הזה, יש בו כמה שירים מאוד מיוחדים".

ואם תשאלו את דיימונד, זה ממש לא מובן מאליו. "היית מצפה שאחרי כל כך הרבה שנים של כתיבת שירים הייתי לומד לעשות את זה במהירות ובקלות, אבל מתברר שזה לא עובד ככה", הודה בראיון שנתן לכבוד האלבום החדש לעיתון ה"טלגרף" הבריטי, "כל שיר הוא שונה, אז זה לא ממש עוזר לי שיש לי שנים של ניסיון. זאת עבודה קשה וזה לא נעשה יותר קל עם השנים".

כשנשאל אם הוא אוהב את תהליך הכתיבה, התשובה המפתיעה שלו הייתה: "לא, אני שונא את זה. אבל זה בסדר, אף אחד לא הבטיח לי שזה הולך להיות קל".  סקופ המאה כמו כל אלבום חדש של כוכב־על אמריקאי, גם אלבומו של דיימונד קודם היטב בתוכנית הבוקר הפופולרית של NBC , הטודיי-שואו, כולל הופעה חיה בבוקר ניו יורקי קפוא ("היה כל כך קר, לא ידעתי אם יצא לי קול בכלל") ברוקפלר פלאזה והטלת פצצה בראיון.

כצפוי מדובר באנטי-קליימקס ענק, מה שלא מנע מאתרי החדשות האמריקאיים להתייחס לאנקדוטה של דיימונד כאילו מדובר בסקופ המאה. ובכן, דיימונד חשף בראיון את הסיפור האמיתי מאחורי להיט הענק שלו מ-1969, "Sweet Caroline" , שמאז הפך לחלק בלתי נפרד מקאנון הרוק הרך האמריקאי, ללהיט באירועי ספורט ולנכס צאן ברזל שזכה לאינספור ביצועים של שמות גדולים כמו פרנק סינטרה, חוליו איגלסיאס ואפילו אלביס.

מאז ומעולם היה ידוע שהשיר נכתב על קרוליין קנדי - בתם הצעירה של ג'ון פ' קנדי וג'קלין. ב- 2007 סיפר דיימונד שהוא כתב את השיר על קרוליין קנדי אחרי שראה אותה מתנוססת על שער המגזין "לייף" בתלבושת רכיבה על סוסים - הוא אפילו ביצע את השיר באותה שנה בחגיגת יום ההולדת ה-50 שלה.

אבל כעת - 45 שנה אחרי כתיבת השיר - הודה דיימונד שהשיר, שכתב בחצי שעה במלון בממפיס, לא באמת נכתב על קרוליין קנדי, אלא על אשתו דאז, מרשה, שהשם שלה היה פשוט קצר מדי וגם לא התחרז.

"הייתי צריך שם בעל שלוש הברות", הסביר, "השיר היה על אשתי דאז, שקראו לה מרשה ולא מצאתי חרוז למרשה, אז נזכרתי בקרוליין קנדי והשם קרוליין התאים".

אשתו השנייה מרשה, שממנה התגרש באמצע שנות ה-90 (לפני שנתייםהוא התחתן בשלישית עם אישה הצעירה ממנו ב־ 30 שנה), תשמח אולי לשמוע, וגם דיימונד שמח להמשיך לבדר את ההמונים עם השיר על קרוליין, שסוחף את האמריקאים לשירה בציבור סוערת בכל פעם שהוא מושמע.

"אני אוהב להיות אמן ותיק", אמר, "כשהתחלתי, קריירה הייתה אז שלושה חודשים ותקליט אחד. אז אני מאוד שמח עוד להיות כאן ושאנשים עדיין יודעים מי אני".