אחרי שמיצו את היער השחור ובירות אירופה למיניהן, הישראלים סימנו את יעד טיולי המשפחות הבא: תאילנד. נדמה כי החופשה המשותפת במדינה הקסומה הפכה כמעט הכרחית למי שמעוניין להתהדר בעוד סמל סטטוס: גם אני עשיתי טיול בוטיק. בטן גב פלוס הרפתקה לכל המשפחה.

המים צלולים והפינוקים אינסופיים. לצד המנוחה תאילנד מציעה פעילויות והרפתקאות באיים נעלמים, טיולי פילים, שווקים צבעונים ואתגרים לחובבי אקסטרים.  תאילנד היא מעצמת תיירות הרבה לפני שהישראלים החליטו להביא איתם אליה גם את הילדים. הבירה בנגקוק והאיים הגדולים עמוסים במטיילים שלא מחפשים ללכת בעקבות העדר אלא תרים אחרי הפינות החבויות.

אחד האנשים שגילו את הפוטנציאל הוא ניר הרפז. הוא חי שנים רבות בתאילנד והפך לשועל טיולים ותיק. הרפז הוא מבעלי חברת הבוטיק "OtherWays". הוא בנה טיולי קונספט ייחודיים במקומות יפהפיים, אבל לא עמוסים במטיילים. הרפז מכיר היטב את חופי המדינה, דובר את השפה המקומית ומתקשר עם המקומיים, כך שטיול בהדרכתו מספק חוויה אותנטית ומרתקת.
התלוויתי להרפז שהדריך לאחרונה קבוצת קטנה ואינטימית של משפחות בתאילנד האחרת. זו שלא מחייבת להגיע ללצ'אנג מאי הצפונית כדי לראות פילים או נהרות, או להרחיק עד פוקט כדי לטבול במים הצלולים.

רוכל לצג נהר הקוואי בתאילנד. צילום: מיטל שרעבי

לטיול מאורגן יש מחיר והוא מעורר חששות. החופש מוגבל יחסית, מסות של אנשים, ילדים צווחים. אבל המציאות שפגשתי הייתה שונה. טיול בוטיק, בסך הכל 35 תיירים (כולל ילדים).
כבר בנחיתה בשדה התעופה בבנגקוק הילדים התחברו ויצרו לעצמם חבורה. ההורים, רובם בני המעמד הבינוני, הבוגרים, עשו את אותו הדבר. החברות הספונטנית התעצמה ככל שהימים חלפו.
אחרי טיסה רגועה ב"אוזבקיסטן איירליינס", שכללה עצירה קצרה בטשקנט, חשבתי שארצה רק להתעלף במלון "Anantara"היוקרתי עליו חלמתי עוד לפני היציאה מישראל. אך פרץ אנרגיה והתרגשות החליפו את העייפות ומיד יצאנו לשייט בנהר צ'או פּראיה, החוצה את בנגקוק.

תוך כדי מבט על המקדשים הצבעוניים, האכלת שפמנונים ומבט על הרוכלים, פנטזתי על האננס הראשון שאטעם. הפנטזיה מומשה תוך דקות אחדות וחזרה על עצמה כמעט מדי יום.
מטיילים רבים חוששים מהשהות בבנגקוק העמוסה. רק שאין פתרון לעניין הזה: יש לא מעט אתרים בעיר שהם בגדר חובה רק כדי להבין את התרבות המיוחדת של התאים. הבודהה השוכב, בודהה האזמרגד וארמון המלך הם נקודות ציון שחייבים לסמן ברגליים. ניתן גם לפגוש כרישים ב"סיאם אושן וורלד" ולהגניב ביקור באחד משווקי הלילה המגניבים של העיר, "אסיה טיק".

אבל ככל שהיה כיף בכרך, הגיע הזמן לצאת למרחבים הפתוחים. יצאנו לאחד המחוזות המפורסמים בתאילנד - קנצ'נבורי. המקום ידוע בעיקר בשל נהר הקוואי שחוצה אותו. בזמן מלחמת העולם השנייה ביקשו היפנים לבנות גשר מעל הנהר ובכך להשלים את חלום מסילת הרכבת היבשתית. הם העבידו בפרך שבויים מבעלות הברית. היום ניתן לראות במקום את גשר הפלדה. היציקות שלו יוצרו ונתרמו על ידי ממשלת יפן לאחר המלחמה - זכר לקורבנות הרבים.
מלבד מורשת הקרב, קנצ'נבורי היא פנינת טבע.

יש הנוטים לוותר עליה ומעדיפים לנסוע צפונה, אך האזור מספק לא פחות טרקים ואפשרויות בילוי מהעיירות הצפוניות. למשל שיט רפסודות, טרקים ומפגשים עם בעלי חיים. אנחנו לא וויתרנו על מפגש אישי עם הפילים האסייתים וזכינו לרחוץ אותם במי הנהר.
למרות הריחוק מבנגקוק יש במקום מלונות מקסימים, אשר מתמזגים עם הטבע הפראי ונותנים תחושה של לינת פאר בלב הג'ונגל. המלון ברמת 5 כוכבים בו שהינו הוא "Dhewa Mantra" שמספק חדרים המעוצבים בסגנון קולוניאלי.

אבל המלון כאן הוא לא העיקר. מוקדם בבוקר נאלצנו להיפרד ממנו לטובת שמורת מפלי אראוון. השמורה מתפרשת על כ-550 קמ"ר והיא חגיגה לעניים. בשטח השמורה יש מפלים ושבע בריכות מים מתוקים. ניתן לטפס אליהם בהליכה מתונה ונוחה יחסית.  במקרה שלנו רוב הילדים קפצו למים כבר במפל הראשון. היה קשה לגרום להם לעזוב את המים הצלולים ולהמשיך הלאה, להפתעות הבאות, אבל לבסוף זכינו לגלות בריכות קסומות ועוצרות נשימה.

מפלי ארוואן. צילום: מיטל שרעבי

את השלווה של השמורה החלפנו (כי בכל זאת הזמן לוחץ ויש עוד הרבה מה לראות) מאוחר יותר בעיירה אמפווה. דבר ראשון, שוב יצאנו לשיט, הפעם בסירות ארוכות זנב, כדי לצפות בחוויה ייחודית - קופים שוחים. אחרי שהאכלנו אותם בעשרות בננות הלכנו לאכול בעצמנו, בשוק האוכל הססגוני של אמפווה. השוק הוא חוויה קולינרית לחובבי דגה. מי שמתגעגע(ת) לשופינג יכול(ה) למצוא פריט או שניים בדוכני הבגדים הרבים.

עיר המלכים

עיר הקיט המלכותית הווא הין מזוהה עם בית המלוכה ועשירי תאילנד. נמצאים בה ארמונות הקיץ של שושלת המלכים הנוכחית כבר יותר מ-150 שנה, ובכללם גם המלך הנוכחי, רמה התשיעי.
הדרך להווא הין מקסימה ובצדה פרושים שדות מלח. רגע לפני הכניסה לעיר ישנם גם מרכזי אאוטלט שווים ביותר התורמים למשקל יתר במזוודה.

מלבד חוף הים המקסים ומלונות הפאר שיש בה, הווא הין שוקקת גם בערבים בזכות שווקי הלילה הגדולים שלה. יצירות אמנות, תכשיטים, אוכל ומוזיקה. לא הרבה ישראלים מגיעים להווא הין - וחבל. לעיר יש הרבה מה להציע: מחופשת בטן גב, דרך פארקי מים ענקיים ועד הייקינג בשמורות טבע.

שהינו בהווא הין שלושה ימים והצלחנו לראות את רובה. אפילו טיפסנו על ההר בעל 300 הפסגות. בהר השוכן בשמורת הטבע סאם ריו יוד יש מערת נטיפים מרהיבה ומקדש קטן. כדי להגיע אליהם יש לעבור לא מעט מדרגות.

הווא הין נמצאת בדרך לצ'ומפון, אחת מנקודת המעבר הימיות אל האיים. לקחנו משם מעבורת דרומה אל קו פאנגן. האי שמוכר לצעירים בגלל מסיבות הפול מון הוא גן עדן של ממש. בחוף הקוקו האט קל להתנתק מהמציאות ולהתחבר לקצב הרגוע של האיים.

על האיים של תאילנד אין הרבה מה להגיד. גן עדן בצבע טורקיז. הגיע הזמן לבטלה. ביומיים שבילנו באי לא עשינו כמעט דבר מלבד לאכול, לשתות, לרחוץ בים ומסאז'ים. הצטערנו לעזוב את המקום, אך הוא נשכח במהרה כשהגענו אל היעד הבא, קוסמוי.

לא הרבה טיולים מאורגנים מגיעים לאזורים אלה, בעיקר בגלל העלות הגבוהה יחסית. זהו פספוס של הפרק הכי מוצלח בטיול בתאילנד. האיים שונים משאר חלקי המדינה ומציעים את החופשה האולטימטיבית: בתי מלון יוקרתיים, מסעדות, מועדונים וספורט ימי. הריזורט המפנק בו שהינו, "Noraburi", הוא ברמת חמישה כוכבים, על רצועת צ'אוונג. המקום מעניק שלווה כשכל הבילויים נמצאים ממש מתחת לאף שלנו. זה חשוב בעיקר למשפחות עם ילדים, אשר יכולות סוף סוף להוריד הילוך ולאפשר לקטנים לעשות את מה שהם הכי אוהבים - להשתובב בחוף.

במקביל לתחושת הבטן גב שאפפה אותנו, במבט לאחור אני נזכרת שבקוסומי הספקנו על הדרך טיול ספארי בג'יפים, פגשנו קופים, יצאנו לשיט אל שמורת הטבע עם 42 האיים, שנורקלים, קאייקים, גלישה במגלשות מים בג'ונגל ואפילו אומגה בלב היער. מי אמר חופשה מושלמת?


הכתבת הייתה אורחת TAT - לשכת התיירות של תאילנד; חברת התעופה האוזבקית וחברת Otherways - "תאילנד למשפחות בדרך אחרת"