באפריל השנה נעצרו שלושה תושבי אזור הדרום בחשד שתקפו אדם שעמו היו מסוכסכים ואיימו עליו באקדח. למחרת ביקשה המשטרה מבית משפט השלום בבאר שבע להאריך את מעצרם של החשודים בשבעה ימים, אלא שבבקשת המעצר שהגישה המשטרה לבית המשפט מופיעים שמותיהם של שני חשודים בלבד. בסעיף הבקשה, המתאר את פרטי העברות, נרשם תיאור לקוני של האירועים, וגם שם מופיעים אך ורק שמותיהם של שני החשודים הראשונים ואין כל אזכור למה שמיוחס לחשוד השלישי.
שופט בית משפט השלום בבאר שבע אמיר דורון זעם על התנהלות המשטרה, אך מתוך שיקול של שמירה על האינטרס הציבורי, אפשר לנציג המשטרה להוסיף את הפרטים בכתב יד, ובסופו של דבר האריך את המעצר. אולם במקביל, משום שחש שקצה נפשו בטיפול הרשלני של השוטרים בבקשות המעצר, הטיל השופט דורון על המשטרה קנס בסכום של 5,000 שקל, מאחר שהניסוח הרשלני גרם "לבזבוז זמן שיפוטי יקר". בהחלטתו ציין השופט: "אין זאת הפעם הראשונה שבית המשפט נתקל בבקשות שמוגשות באופן לקוי".
הביקורת הקשה שמתח השופט דורון על המשטרה אינה מוגבלת אך ורק למשטרת מחוז דרום. מדובר בתופעה החוזרת על עצמה שוב ושוב, במחוזות שונים בארץ. במקרים רבים מנסחת המשטרה בקשות מעצר שבהן אין הלימה בין החשדות לבין סעיפי האישום, אין פירוט לגבי משך המעצר המבוקש ועוד.
שופטים רבים מתחו ביקורת על המשטרה בעקבות התופעה הזאת, ואף קנסו אותה באלפי שקלים. במקרים מסוימים הביאה ההתנהלות הלקויה לשחרורם של חשודים. במקרה הטוב מדובר בהתנהלות מתוך רשלנות, ובמקרה החמור בהשמטה מכוונת. במשטרה טוענים מנגד כי "מדובר במספר מצומצם של מקרים. הפקנו לקחים".
"טראומה קשה"
על פי דוח הסנגוריה הציבורית, ב־2014 עמד מספר העצורים על 61,975 בני אדם. לפי ההערכות, בכשני שלישים מהמעצרים כלל לא מוגש כתב אישום, ותיק החקירה שנפתח נסגר לאחר מכן. המשמעות היא שכ־40 אלף בני אדם בשנה שוהים במעצר, אף על פי שבסופו של דבר המשטרה או הפרקליטות מגיעות למסקנה כי נעצרו לשווא.
"צריך לזכור שמעצר הוא טראומה קשה ביותר", אומר עורך הדין דוד ויצטום, סגן הסנגורית המחוזית במחוז דרום. "בתי המעצר הם מקומות שאף אחד לא רוצה להיות בהם. הרוב המכריע של העצורים הם אנשים נורמטיבים, שזו הפעם הראשונה שהם נעצרים. לגבי רובם יתברר בסופו של דבר כי הם חפים מפשע. המעצר מביא לפגיעה נפשית, במקרים רבים גם פיזית. אדם שנעצר סובל פעמים רבות מבושה רבה ומפגיעה בשמו הטוב. בנוסף, רבים מהעצורים הם מאוכלוסייה מוחלשת, אשר המעצר פוגע בפרנסתם ולעתים מוביל לפיטוריהם מעבודתם. עמדתנו היא כי יש לצמצם את כלי המעצר למינימום. כשמעצר בכל זאת נדרש, על המשטרה לתת בידי החשוד את הכלים המינימליים להגן על עצמו. הכלים המינימליים האלה כתובים בחוק".
סעיף 15 לחוק סדר הדין הפלילי קובע שעל הבקשה למעצר להכיל את העובדות המקנות סמכות לבית המשפט, את תמצית העובדות והמידע שעליהם מבסס המצהיר את בקשת המעצר, את עילת המעצר, פרטים על מעצרים קודמים ועל בקשות קודמות למעצר הנוגעים לאותו עניין והמתייחסים לחשוד ואת החלטות בית משפט בהן. כמו כן, החוק קובע כי לבקשת המעצר יש לצרף בקשות קודמות באותו עניין, פרוטוקולים והחלטות בית המשפט.
השופט אמיר דורון מסביר באחת מהחלטותיו את החשיבות שבהגשת בקשת מעצר תקינה. לדבריו, "אין מדובר בהקפדה על קוצו של יוד לשם ההקפדה בלבד, אלא מדובר בהקפדה היורדת לשורש ההליך המשפטי התקין ושמירה על זכויות החשוד. כל שוטר אשר רושם בקשה למעצר צריך לבצע רישום זה בחיל ורעדה, תוך שמבין הוא כי לבקשה הזאת משמעות דרמטית במיוחד, הן על חירותו של אדם והן על שמירה על ביטחון הציבור".
דוגמה נוספת לבקשת מעצר לקויה הייתה גם במקרה של נתין זר, שנעצר בתל אביב ביולי בחשד לתקיפה. בית משפט השלום בעיר האריך כמה פעמים את מעצרו. באחד הדיונים בבקשות הארכת המעצר טען נציג המשטרה כי החשוד איים עליו, ולכן הובא למחרת לבית המשפט עם בקשה להארכת מעצר של יומיים. עורך הדין תומר אגזדה, ממחוז תל אביב בסנגוריה הציבורית, שייצג את החשוד, טען בדיון: "אין שום אזכור לאירוע שאירע אתמול. האם את (הטוענת המשטרתית, מ"ש) יודעת שעל פי החוק הבקשה צריכה להיות מפורטת?".
השופט ירון גת קבע: "מעיון בתיק החקירה עולה כי קיים חשד סביר לביצוע העברות על ידי החשוד". עם זאת, הוא ציין כי בדוח הסודי, הגלוי רק לעיני השופט ובו פעולות החקירה, כלל לא נזכר האירוע המופיע בבקשת המעצר, אלא מפורט חשד נוסף, שלפיו החשוד איים על הטוען המשטרתי בדיון הקודם. לחשד זה אין זכר בבקשת המעצר. "מטעם זה, אני סבור כי אין בחשד הנוסף כדי להצדיק את הארכת מעצרו של החשוד", קבע השופט והורה לשחררו.
"מעורר תהיות"
"זה קורה כי זה הרבה יותר קל", אומר עורך הדין ויצטום. "יותר קל לשוטר לא להתאמץ. זאת 'שיטת מצליח'. אני חושב שזה נובע בעיקר מעומס עבודה ועצלנות. עם זאת, ברור שזה עושה את החיים קלים יותר גם מבחינת חקירה. בשלב המעצרים, כשהסנגור מנסה להגן על הלקוח שלו, כל מה שיש לו זאת בקשת המעצר. זאת בשונה מהשלב של כתב האישום, כאשר חומר החקירה לעיני הסנגור. הגשת בקשת מעצר חסרה הופכת את חיי הסנגור קשים יותר ואת חיי המשטרה קלים הרבה יותר".
במקרה של נער בן 16 מדימונה, שנעצר במרץ האחרון בחשד לביצוע פריצות, סיפקה המשטרה מניע תמוה למילוי בקשת המעצר שלא על פי החוק. בקשת המעצר שהוגשה לא כללה את מועדי האירועים המיוחסים לנער החשוד. הטוען המשטרתי הודה שהפרטים הושמטו בכוונה תחילה, "על מנת שלא יוכל לתאם לעצמו אליבי".
בעקבות כך, שופט בית משפט השלום בבאר שבע, עידו רוזין, מתח ביקורת חריפה על המשטרה וקבע: "עמדת המשטרה אינה מקובלת על בית המשפט כלל ועיקר. הזכות להעלות טענת אליבי הנה בסיסית וראשונית והניסיון של המבקשת למנוע מהמשיב טענת אליבי תמוה ומעורר תהיות". השופט הוסיף: "לצערי, התקלה בניסוח הבקשה אינה מקרית וחד־פעמית", וטען כי זה שנים הוא מתריע על תופעה של הגשת בקשות ללא ציון פרטים מהותיים. הוא הורה למשטרה להודיע לבית המשפט בתוך 14 ימים מה בכוונתה לעשות על מנת שתופעה זו תיפסק.
עורך הדין תאמר אסידי, אחראי תחום מעצר ימים בסנגוריה מחוז דרום, טוען לגבי המקרה האחרון שצוין ש"מדובר בהתנהלות הזויה של המשטרה. שוללים מהאדם את זכותו החוקתית. מה המשטרה מנסה לעשות? לתפור תיק?". לדברי אסידי, "כשמגישים בקשת מעצר והבקשה לא שלמה, כיצד יכול הסנגור לדבר עם החשוד? צריך להפסיק את הדיון, הסנגור צריך לראיין שוב את החשוד, זה בזבוז זמן שיפוטי. מי שנפגע זה החשוד. זה גם פוגע בניהול חקירה הוגנת".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "בלי להפחית מחשיבותו של כל מקרה, נדגיש כי מדובר במספר מצומצם מאוד של מקרים, בוודאי בשיעורם ביחס להיקף בקשות המעצר המוגשות מדי שנה לבית המשפט באופן מקצועי ומוקפד. יחד עם זאת, לאור מספר פניות בנושא, הוקם צוות אשר ביצע בדיקה פרטנית של המקרים הספורים והפיץ בעקבותיה לקחים וריענון של ההנחיות לכלל היחידות".