4.2 מיליון איש משתתפים בהצבעה בסיבוב הראשון, שבו פיון זוכה ביותר מ-44% מקולות הבוחרים. ז'ופה קיבל 28% בלבד, ואילו סרקוזי, שהסקרים הראו כי יעלה לסיבוב השני, מובס עם 20% בלבד, יוצא מהמירוץ, וכך מסתיימת, ככל הנראה, הקריירה שלו בפוליטיקה הצרפתית. סרקוזי הנדהם יוצא לאוהדיו במטהו וקורא להם להצביע בסיבוב השני עבור פיון, שאליו התייחס לא פעם בבוז. כמו כן, הוא פונה לאשתו קרלה ברוני ואומר: "אני רוצה לומר תודה לקרלה ולילדי, שהעמדתי אותם במבחן קשה מדי כשעמדתי במרכזן של יותר מדי סערות ציבוריות. עכשיו אקדיש יותר זמן לסערות פרטיות".
כישלונו של סרקוזי הוא גם אות אזהרה לנשיא המכהן הולנד, שעדיין מתלבט בשלב זה אם להתמודד בפריימריז של השמאל, שייערכו בינואר הקרוב. שלא כמו סרקוזי והולנד המוכרים, פיון מצליח להצטייר בעיני הציבור כמי שיוצא נגד הממסד ועשוי לפתוח למדינה אופק חדש. פיון, בן לאם בסקית, נשוי ואב לחמישה, מגייס את קולותיהם של אנשי הימין השמרן, בתוכם מתנגדי הנישואים החד-מיניים וההפלות. כמו כן, הוא מיצב את עצמו כחסיד התאצ'ריזם, מבטיח תכנית מיתון ומאיים לפטר חצי מיליון עובדי מדינה. הוא סופג ביקורת מיריביו בגין מדיניות החוץ שלו: הוא חשדן כלפי ארצות הברית ותומך ברוסיה ובנשיא ולדימיר פוטין. כמו כן, הוא תומך בהקמת קואליציה למלחמה בדאעש, שתכלול את הרוסים, את ממשל הנשיא בשאר אסד, את הכורדים וגם את חיזבאללה כנציג לגיטימי של איראן.
הסיבוב השני של הפריימריז מכתיר באופן רשמי את פיון כנציג הימין בבחירות לנשיאות בצרפת. בסיבוב השני מקבל פיון 66.5% מקולות המצביעים לעומת 33.5% בלבד ליריבו ז'ופה. בעקבות התוצאות מצהיר '’ופה שהוא מסיים את מערכת הבחירות בתור "איש חופשי", שלא ויתר על עקרונותיו, וקורא לצעירים להמשיך בדרכו. לאחר הניצחון מדבר מנהיגו החדש של הימין הצרפתי על "צרפת, שלא סובלת את דחיקתה לשוליים, רוצה לשמוע את האמת ומצפה לפעולה". הוא מוסיף: "המנדט של השמאל מסתיים באופן פתטי. הנשיא הולנד השפיל את הנשיאות, אני אמלא את התפקיד בכבוד. עלינו לצעוד קדימה כפי שלא עשינו כבר לפחות 30 שנה. יש בארצנו צורך בכבוד ובגאווה. העתיד מחכה לנו, ויש לנו כל הנתונים לצעוד בראש אירופה. שום דבר לא עוצר עם שצועד לעבר עתידו. על צרפת להחליף תוכנה".
בשמאל המפולג מעוררת בחירתו של פיון תקוות מחודשות: אנשי שמאל ושכבות רחבות שיחששו מפגיעה בזכויותיהם הסוציאליות לא יוכלו להצביע עבור פיון, והם עשויים להצביע לשמאל. במפלגה הסוציאליסטית לוחצים על הנשיא הולנד לרוץ לכהונה נוספת. מקורביו של הולנד אומרים שדווקא "יש לו חשק לרוץ", לאחר שבחירתו של פיון הצליחה להפריך את תחזיות הסקרים. מצד שני, כישלונו של הנשיא לשעבר סרקוזי הוא איתות אזהרה עבורו שהבוחרים מאסו באלה שהנהיגו את צרפת בעשר השנים האחרונות ואחראים למצבה הכלכלי והביטחוני הנוכחי. בין אלה שדוחקים בהולנד לקבל החלטה נמצא גם ראש הממשלה מנואל ולס, שלא מסתיר עוד את כוונתו לרוץ לבחירות. השניים סועדים יחד, ואחרי הארוחה מודיע ולס כי אין בכוונתו להתפטר, הוא ימשיך בתפקידו כראש הממשלה ויש לו "תודעה ממלכתית", כלומר, הוא יחכה להכרעת הנשיא.
נשיא צרפת לשעבר, איש הימין-מרכז ולרי ז'יסקאר דסטאן, שאחרי כהונה אחת הפסיד בבחירות ב־1981 לסוציאליסט פרנסואה מיטראן, אמר פעם: "הרגע שבו נשיא צריך ללכת הוא כשלא נשמעים לו יותר". גם הנשיא הולנד מבין זאת, ולכן הוא מופיע בשידור ישיר מארמון האליזה בפתח מהדורת החדשות המרכזית בכל הרשתות ובקול שבור מונה את הישגי תקופת כהונתו וגם כמה מכישלונותיו. לבסוף הוא אומר: "אני צריך לנהל את המדינה עד סוף המנדט שלי מול איומי טרור שלא היו מעולם גדולים יותר. איני יכול גם להסכים לפיצול השמאל מול השמרנות והקיצוניות. לכן החלטתי לא להיות מועמד בבחירות לנשיאות".
הודעתו הדרמטית של הולנד מגבירה את המשבר ואת הפיצול במפלגתו הסוציאליסטית. גם אם המועמד הטבעי לייצג את הזרם המרכזי-ימני במפלגה עכשיו הוא ראש הממשלה ולס, רבים מתומכי הולנד, שלא ידעו עד לרגע האחרון על החלטתו, אומרים שלא החליטו עדיין במי לתמוך, וחלק מהם מודיעים על כוונתם לתמוך בשר הכלכלה לשעבר עמנואל מקרון, שגם הוא הודיע כי יתמודד במירוץ לנשיאות. רבים מתומכי הולנד מאשימים את ולס בכך שלחציו גרמו לנשיא לקבל את החלטתו חסרת התקדים בתולדות הרפובליקה החמישית של צרפת. כמו כן, רבים מגדירים את נאום הפרישה של הנשיא הלא פופולרי כ"נאום הטוב ביותר" שנשא אי פעם. הולנד יוצא למחרת לחנוך את סניף מוזיאון הלובר בנסיכות המפרץ אבו-דאבי ולבקר בבסיס חיל האוויר הצרפתי, שממנו יוצאים מטוסי הקואליציה המערבית לתקיפות נגד דאעש.
יחסו של פיון לקהילה היהודית עולה לכותרות ומעורר את זעמה של הקהילה בצרפת. בין היתר, פיון אומר בראיון ש"יש להילחם בקיצוניות האסלאמית כפי שנלחמו פעם ברצונם של היהודים לחיות בקהילה שלא כיבדה את חוקי הרפובליקה". הרב הראשי של צרפת, חיים קורסיה, מתקשר לפיון ומבטיח לו כי היהודים נאמנים לרפובליקה, ומזכיר לו כי בעבר זו הייתה הרפובליקה שדחתה את היהודים ומנעה את שילובם. סשה גוזלן, נשיא ארגון הסטודנטים היהודים בצרפת, שואל מצדו אם פיון מתכוון לתקופת משטר משתפי הפעולה עם הנאצים של וישי. בד בבד, יש מי שמזכירים כי פיון קרא בעבר ליהודים לוותר על השחיטה הכשרה ש"שייכת לתקופה קדומה ואין לה מקום היום" וטען שהפקידים היהודים הם הנהנים העיקריים מההיתר להיעדר מהעבודה בחגים דתיים.
גם התבטאויותיו של פיון על ישראל עולות לסדר היום. כך, למשל, הוא אמר בעבר על תיוג המוצרים שמגיעים מההתנחלויות: "זה כאין וכאפס לעומת מה שהאיחוד האירופי היה צריך לעשות כדי להגיב על מדיניות ההתנחלויות". מנגד, פיון יצא נגד ההחלטות בנושא הר הבית באונסק"ו ונגד ועידת שלום בינלאומית בלי השתתפותם של שני הצדדים. בעת ביקור במכללת נתניה בינואר 2014 אמר פיון כי "רעד מדאגה לישראל במלחמת יום הכיפורים".
באותו יום מכנסים ראשי מועצת הגג של הארגונים היהודיים את חברי הקהילה לכנס השנתי שלהם בהיכל הקונגרסים בפריז, שאליו הוזמנו שני מדינאים בכירים. האחד הוא שר הפנים ברנאר קזנב, שימונה לתפקיד ראש הממשלה במקום ולס, והשני הוא פיון, בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להיות הנשיא הבא. שניהם לא מגיעים, כנראה כי הם חשים שזה לא הרגע המתאים להופיע בפני הקהל היהודי. יש בקהילה היהודית מי שרואים בכך איתות מדאיג לעתיד. הקול היהודי לא היה מעולם גורם אלקטורלי בעל חשיבות בצרפת, וכעת – על רקע הרצון לשוב לעברה של צרפת, גם הציבור היהודי עלול להידחק לעברו. מנהיג יהודי בולט רואה דווקא בחיוב את הרקע הקתולי של מועמד הימין לנשיאות. "פיון מוצא חן בעיני", הוא קובע. "הקתוליות שלו היא ערובה להבנת הצרכים שלנו כיהודים. שמעתי ממנו דברים טובים מאוד על הקהילה ועל מדיניותו הלאומית הצפויה". אבל את המובילים הצעירים בקהילה פיון דווקא מדאיג. עם זאת, לפני שנבחר למנהיג הימין השמרני, פיון דווקא הקפיד לשמור על קשר עם הקהילה היהודית. למשל, ראיתי אותו חובש כיפה בבית הכנסת המרכזי בתפילה לזכרו של שמעון פרס.
ראש ממשלת צרפת ולס מציג סוף-סוף את מועמדותו לנשיאות ומודיע על התפטרותו מתפקידו. "יש לי כוח ורצון לשרת את המדינה שנתנה לי כל כך הרבה", אומר ולס ומודיע שיילחם בימין הקיצוני ש"עומד בשערי השלטון, יסכן את האדם הקטן ויוציא אותנו מאירופה, אך גם בימין שתכניתו השמרנית מבטיחה סכסוכים חברתיים". כמו כן, ולס רוצה להגדיל את כוחה של צרפת מול ארצות הברית, רוסיה, סין וטורקיה וטוען כי יסרב להיכנע לתחזיות על התבוסה הצפויה לשמאל. בבחירות המקדימות יעמדו מול ולס מתחרים קשים מן האגף השמאלי של המפלגה, בהם שר התעשייה לשעבר ארנו מונטבור, ודימויו הימני של ולס מעורר התנגדות קשה.
נשיא צרפת הולנד ממנה את שר הפנים קזנב לתפקיד ראש הממשלה. לשם שינוי, ההודעה על השינויים בממשלה נמסרת מפי הולנד בטוויטר. קזנב, עורך דין במקצועו, בן 53, זכה להערכה כללית, גם בשורות האופוזיציה, בגין הכישורים המקצועיים והשקט שהפגין בתפקידו, בייחוד לנוכח איומי הטרור. המינוי הוא לחמישה חודשים בלבד, מה שיהפוך את קזנב לראש הממשלה בעל תקופת הכהונה הקצרה ביותר בתולדות הרפובליקה.
התרעות פיקוד העורף