כל יום בא כלב״ אומר הביטוי הידוע, או משהו דומה. נפילתה של ש״ס ברעש מחריש אוזניים בן לילה, כמו מגדל רב קומות המתפוצץ וקורס אל עצמו, מדגישה את העיקרון הקיומי הזה, שנוסח בכל כך הרבה אופנים: מה שעולה חייב לרדת, גלגל סובב בעולם, איך שגלגל מסתובב לו, והאהוב מכל - הכל חוזר אליך וגו'.
אריה דרעי, שנמנע עם כל חברי סיעת ש״ס בהצבעה על החתימה על הסכמי אוסלו, סלל את הדרך לאסון שאותו אנו חווים עד היום. אני לא מדברת כרגע על הקרע בעם, על הרמיסה של מאות אלפי אזרחים שהופקרו לגורלם, על מסירת שטחי מולדת או על בגידה במצביעיו. אני מדברת על 1,560 חללי טרור שנרצחו מאז ההסכמים המקוללים ההם.
תזכורת קצרה: בהסכמי אוסלו החליטו יצחק רבין ושמעון פרס, זוכי פרס נובל לשלום, לתת לאויבים שלנו כוח, נשק ושטח. באמת, למה לא? כזכור וכמוזכר לנו מדי יום, באמצעות הנשק הזה ומתוך השטח הזה יצאו טרוריסטים ורצחו יהודים. מי היה מאמין.
אולי מי שהיה מקשיב לקריאתם של משה פייגלין וחבריו: ״אל תתנו להם רובים״, היה יכול להאמין שקני הרובים האלה יופנו אלינו. שהעובדה שאנחנו מקימים, מאמנים ומחמשים משטרה פלסטינית יכולה להיות בעוכרנו. חצי מיליון איש בכיכר מלכי ישראל צועקים ״לא!״ בגרון ניחר, ועדיין, השיירה עוברת, ערים נופלות לידי האויב הערבי בלי ירייה אחת, ונציגי ש״ס, אלו שציבור ימני מובהק בחר בהם, נותנים לזה להתרחש.
מאז אנחנו כמו ברווזים במטווח. אני לא טוענת שהסכמי אוסלו התחילו את הסכסוך הישראלי-ערבי, אני טוענת שהם הפכו את רצח היהודים לעניין פשוט הרבה יותר, כמעט טריוויאלי. לפעמים אנחנו נזכרים בנוסטלגיה מה היה כאן לפני ההסכמים, לפני הכבישים העוקפים, כשתיקנו את האופניים בחברון, כשהלכנו לראות כנסיות בבית לחם, כששתינו מיץ תפוזים ביריחו. כל משפט כזה נפתח בציניות ב״אתה זוכר מה היה כאן לפני שהיה שלום?״
לדרעי, שלווה לכלא בלהיט הידוע ״הוא זכאי״ אין עצם זכאית בגופו. הוא כולו אשמה. הוא משלה את בוחריו, גונב דעת. ציבור ימני שמצביע לו שוב ושוב ומקבל הצבעות שמאלניות המובילות את ישראל לאסונות ושכול. כל כך טוב שנפל, וכל כך טוב שנפל בדיוק כך.
המטרייה הגדולה והילדותית המאפיינת מפלגות שלהן מועצת רבנים - עפה עם הרוח במקרה של ש״ס. קלטת הצילומים, המראה בבירור שהרב עובדיה יוסף התנגד למעשיו של דרעי, מבטלת את התירוץ של ״הגדולים החליטו״, ומחזירה את האחריות לחברי הכנסת. ראינו שזה מה שהם עושים - מחליטים בניגוד לעצת רבם.
ראינו את האמת, והאמת ניצחה. השקר מתפורר, ולוואי והאמת הזאת תלווה את כל מערכת הבחירות הזאת, ויתקיים בנו הפסוק ״והיה מחננו טהור״.