מה אתה מצביע?" שאלתי חבר בהיסח הדעת באיזה אירוע חברתי. "נראה לי שמרצ", הוא ענה, "כמו תמיד". חייכתי בנימוס ורציתי להמשיך הלאה, אבל אז הוא פתאום אמר: "רק שלמען האמת, אני לא בטוח שזה משרת את האינטרסים שלי". עם המשפט הזה הוא כבר עורר את סקרנותי.
מאז אותה שיחה אני מזהה את ההתלבטות הזו בקרב מצביעי שמאל גם ברשתות החברתיות, והיא צריכה להדליק אצל מרצ נורה אדומה. לכאורה, הצבעה עבור זכויות אדם, ניקיון כפיים, שלום ושוויון היא תמיד טובה. אבל עם כל הכבוד לערכים היפים, בפועל כבר לא מעט זמן שנראה שלמרצ אין משהו מעשי להציע. היא בונה על הצבעה בגלל רעיונות, אבל לא בגלל הישגים. הצבעה שנובעת מכוח האינרציה או מכך שזו אופציה לא מזיקה למי שמרגיש ש״אין לי מה להצביע״.
מרצ הפכה עם השנים למפלגה שמצטיינת בתלונות, בפרובוקציות ובהפגנות, אבל במעשים משמעותיים - הרבה פחות. לא מעט מצביעים אינם יודעים למנות את שמם של ששת הח״כים שמרכיבים את הסיעה. רבים מתקשים לשחזר בזיכרונם איזשהו הישג משמעותי של אחד מהם (אלא אם הישג משמעותי הוא עלייה לקבר של ערפאת).
את זהבה גלאון כולם מן הסתם מכירים, אבל גלאון בעיקר סופקת כפיים נוכח העולם הלא מושלם. היא לא אישה של פרגמטיזם או של שינויים אמיתיים, ובוודאי לא של מהפכות. האם לכן מרצ הפכה ל״אופוזיציונרית בנפשה״? היא דבקה ברעיונות שהם אולי יפים, אבל לא באמת מציעה אלטרנטיבה מעשית, ובעיקר מאשימה אחרים.
את זהבה גלאון כולם מן הסתם מכירים, אבל גלאון בעיקר סופקת כפיים נוכח העולם הלא מושלם. היא לא אישה של פרגמטיזם או של שינויים אמיתיים, ובוודאי לא של מהפכות. האם לכן מרצ הפכה ל״אופוזיציונרית בנפשה״? היא דבקה ברעיונות שהם אולי יפים, אבל לא באמת מציעה אלטרנטיבה מעשית, ובעיקר מאשימה אחרים.
נראה שסוד קיומה של מרצ של היום הוא ניצול מקסימלי של אדי הבנזין שנותרו ממשנתה פורצת הדרך של שולמית אלוני. העצוב הוא שכל עוד אפשר עדיין לרכוב על האדים, אין למפלגה תמריץ להבין שגם אם היא מדוושת במרץ, היא די עומדת במקום. כל עוד זה כך, לכאורה אין סיבה לנער את השורות ולהמציא את עצמה מחדש. אבל עם כל הכבוד לשאריות מתדמית העבר, מרצ צריכה להתחיל למשוך מצביעים עבור המהות של היום.
מדוע הבחירות האלה שונות מבחירות קודמות? כי בין מצביעי מרצ יש לא מעט אנשי שמאל יותר פרגמטיים, שרואים תהליכים ומבינים מה קורה. עבורם השאלה היא אם כדאי להצביע שוב עבור רעיונות לא ישימים, או שעדיף להצביע לפורמט החדש של העבודה. הם אמנם פחות מזדהים עם ערכיה, אבל רק כך יחזקו אלטרנטיבה אמיתית לשלטון ימין.
לאור המפץ הגדול של המפלגות הגדולות, כבר אי אפשר יותר להצביע רק בראייה צרה של מפלגה. אנשים מרגישים צורך להצביע גם מתוך ראייה של קואליציה אפשרית, ובהיבט הזה, דווקא לאנשי השמאל, ייתכן שמרצ אפילו מזיקה.
כדי שתהיה להם אלטרנטיבת שלטון אמיתית, דרוש קצת פרגמטיזם, ונכונות לבלוע כמה גלולות מרות שיקרבו אותם להשגת המטרה הגדולה. כדי למשול, בוז׳י יהיה חייב לשבת בקואליציה עם לפיד, ליברמן וכחלון. האם מרצ תשב באותה ממשלה עם ליברמן? כדאי לשאול את זהבה גלאון. כי אם מרוב אידיאלים מרצ תסרב ותהפוך לזו שתחליש אלטרנטיבת שלטון אחרת, אנשי השמאל שיצביעו מרצ עלולים למצוא את עצמם מחזקים אפשרות לממשלת ימין קיצונית ונתניהו בקדנציה רביעית.