א מזמן נתקלתי בדיון פייסבוק סוער על הביטוי חרד״ל - חרדי לאומי. יאיר אטינגר, הפרשן לענייני חרדים של ״הארץ", שאל את חבריו ״האם מישהו יודע מי טבע את הביטוי הנפלא חרד״ל, באיזו תקופה ובאילו נסיבות?״. עשרות מחבריו למרשתת הציעו פתרון לשאלה. הדעות היו חלוקות. האם הביטוי נולד בשנות ה־80 או ה־90 של המאה הקודמת, האם היה זה ב. מיכאל או יוסי אליטוב? תולדות המונח שכה שגור בפינו בימים אלה מצא את מקומו גם בספרי מלומדים שונים ומאמרים מדעיים של מיטב החוקרים. פתרון מוסכם לא מצאתי שם. מי הגה את החרד״ל המצוי ומתי, פחות חשוב מהדיון הציבורי שאנו עדים לו כעת בהקשר של הבית היהודי. אין מדובר רק בעניין פנים מגזרי ולא רק בעלי כיפות מתבקשים לעקוב בעניין אחר המחלוקת המתגברת בתוככי הבית. היהודי.
מזה כמה שבועות מתנהל דיון מלא במהלומות הדדיות בין רבני המגזר על רחמנא ליצלן, למפלגת הבית. גדולי הרבנים של הציונות הדתית מתקוטטים על גבי עלוני השבת והעיתונות המגזרית. הרב דרוקמן בצד אחד של הזירה ומולו הרבנים טאו ואבינר, יקירי החרד״לים.
עמנואל שילה, עורך העיתון ״בשבע״, פרסם בשבוע שעבר רשימה שבה התייחס לשאלת החילונים במפלגה: ״צריכה להיות נורמה ציבורית שמטילה על נבחר מטעם הבית היהודי התנהגות שומרת שבת וכשרות בפרהסיה״. שילה משווה את הדרישה שלו להתנהלות ראשי ממשלה בישראל. סביר להניח שבעת הזו התביעה של שילה תתנדף מהר אלא שבעתיד לבוא, בימי שלטונו של המלך נפתלי הראשון, תביעה מהסוג הזה תהפוך לפופולרית יותר ויותר ולא אתפלא אם תאומץ בחום על ידי מנהיגי המגזר. התהליך שעובר על הציונות הדתית בשנים האחרונות ימצא את עצמו בהמשך גם במרחב הציבורי הכללי. בבתי ספר של הכיפה הסרוגה החלו בשנים האחרונות להתמקד באורך השרוול והחצאית. רבים מבתי הספר היסודיים של החינוך הממלכתי דתי מפרידים בנות ובנים הרבה לפני שהילדים עצמם בכלל מודעים לסוגיות מיניות שבינה ובינו.
התעצמות הבית היהודי מרשימה אפילו יותר אם בוחנים לעומק את מה שעובר על מפלגת השלטון. ככל שדלתות הבית נפתחות למגזרים השונים כך בליכוד עוברים תהליך הפוך של צמצום דעות והתקבצות אל נקודת הקיצון. הליכוד מאבד את המכנה המשותף בציבוריות הישראלית. במערכת הבחירות הקודמת נזרקו מהמפלגה דור הנסיכים מבית ז׳בוטינסקי. ניקוי האורוות נמשך במערכה הנוכחית ובכירים במפלגה ממש חששו למקומם ברשימה בפריימריז. ראש הממשלה נתניהו התעקש להתעלם ממסלול ההתרסקות האידאולוגית של המפלגה והשאיר את הבמה לחבורה של חברי כנסת דמגוגים, פופוליסטיים וחובבי שנאת אחרים. עושה רושם שהליכוד והבית היהודי מחליפים תפקידים לקראת יום הבוחר. הבית היהודי יציג רשימה מגוונת לעומת הליכוד החד-ממדי.
נפתלי בנט כיוון את עצמו לכס השלטון בבחירות הבאות ולא לאלה הבאות עלינו לטובה, אלא שראש הממשלה ומפלגתו נראים כעושים מאמץ להגיש לו את הכיסא כבר במרץ הקרוב. אנא מכם ציבור יקר, הכינו את השרוולים, החרד״ל כבר כאן. • הכותב הוא עורך התוכנית "לונדון וקירשנבאום"