"רק לא ביבי" הוא סלוגן המצלצל יפה, אבל מי שיניף אותו כדגל מוביל במרוץ הבחירות, כפי שמציעים בגוש המרכז-שמאל, יעשה טעות קשה. מי שבעד נתניהו, לא רק שזה לא יערער את תמיכתו בראש הממשלה, אלא להפך, זה עשוי לחזקה. ומי שנגדו, יש לו די סיבות ענייניות להיות נגד ואינו זקוק לססמה הסתמית השלילית הזאת. שימוש בדגל כזה, ספק אם יפגע בסיכויי נתניהו בבחירות. זה יכול אפילו לעזור לו. חברים יקרים במפלגות המרכז־שמאל, אִמרו לנו מה כן ואל תרוצו תחת דגל הלא.




מה עוד שהבעיה שלכם, גם במישור הפרסונלי וגם במישור האידיאולוגי, היא בסופו של דבר הגדרת הכן המשותף הזה. התעלמות מהגדרתו בפומבי וריצה תחת ססמה נבובה תגרום לכם רק נזק. אז הגיעו בבקשה להסכמה והבהירו לנו מי מועמדכם המוסכם לראשות הממשלה - כל אחד מראשי המפלגות רואה עצמו כזה - ומה המצע המשותף שלכם, בעיקר הכלכלי־חברתי, היכול להריץ אתכם ביחד; את לפיד ולבני עם זהבה גלאון, למשל. או שמא המצע אינו חשוב עכשיו ו"קודם נפיל את ביבי ואחר כך נראה".




ספרו לנו, שנדע. בכל מקרה, "אחר כך", אחרי הבחירות, שאלת הביחד - דהיינו הקמת קואליציית מרכז־שמאל - תהיה על פי כל הסקרים הרבה יותר קשה ומסובכת מיצירת שותפות לריצה בבחירות. אולי אפילו חסרת היתכנות. גם אם הרשימה המשותפת, העבודה־לבני, תזכה במספר המנדטים הגדול ביותר ויצטרפו אליה בני בריתה יש עתיד ומרצ, עדיין יזדקק הגוש הזה לשם הקמת קואליציה לשותפים נוספים, לפחות לשניים מבין השלושה - החרדים, ליברמן, כחלון. וזה בעייתי, אישית ופוליטית.




אישית - אוסף כזה של אגואים מועד לפורענות. פוליטית – החרדים, למרות ההכחשות, כבר בכיסו של נתניהו. לראותם יושבים בקואליציה עם לפיד ומרצ זה חלום פרוע. גם כחלון הצהיר שאינו פוסל הליכה עם הליכוד. את ליברמן קשה לצפות. ומעל כל זה, ההבדלים האידיאולוגיים והפסילות ההדדיות בין חלק מהמפלגות האמורות להרכיב שותפות קואליציונית תחת הלוגו מרכז־שמאל, עושים את משימת הקמתה לכמעט בלתי אפשרית. ואם בכל זאת יצליחו המפלגות הללו לחולל נס ולהתחבר לקואליציה מול האויב המשותף נתניהו - אוי לקואליציה הזאת ואוי לנו.




מהר מאוד יצוצו הבדלי העמדות בנושאים מרכזיים ויפרצו העימותים האישיים והבין־מפלגתיים. הקואליציה תיטלטל חדשות לבקרים על גלים סוערים. היא תהיה לא פחות מסוכסכת ורעה מקודמתה. סקר ערוץ הכנסת העניק לרשימה כזו 23 מנדטים מול 21 לליכוד. הרצוג, העדין למראה ולדיבור, עובר בשנה האחרונה מטמורפוזה, בוודאי בהנחיית יועצים מקצועיים. פתאום הוא לוחמני ותוקף בחריפות את ראש הממשלה, כראוי לראש אופוזיציה.




דומה אפילו שסוף־סוף התחלף לו הקול וגם במראהו החיצוני התבגר. נותרה לו רק הבעיה שבוז'י הוא כינוי לתינוק מתוק בעריסה, לא לראש ממשלה. זה ניתן לפתרון. ומה עם קצת כריזמה? הרצוג נשאל על כך ישירות על ידי עיתונאי אמריקני, והשיב: "ראינו כבר מה עוללו ראשי ממשלה כריזמטיים". אהבתי.