בניו יורק לא אהבו אף פעם שוטרים. הניו יורקים, המתפארים בתואר הנפוץ של התפוח הגדול כמעוז הליברליות בארה"ב, גילו תמיד יחס מרוחק כלפי לובשי המדים החמושים המסתובבים להם בין הרגלים בצמתים סואנים או שולחים בהם מבטים בוחנים מחלונות מכוניות המשטרה המפטרלות באיזורים מועדים לפורענויות.
משהו במראה הקשוח של שומרי החוק לא מתיישב כל כך בעיני ניו יורקים עם המוניטין של הכרך הענק כמקום של "חיים טובים", של "כל איש הישר בעיניו יעשה" ושל מרכז בילוי ובידור שאין דומה לו ושל עיר המרתקת עשרות מיליוני תיירים מדי שנה. ניו יורקים השתתפו בהפגנות נגד המשטרה משום "שגילתה יד קשה מדי", גידפו והעליבו שוטרים, יידו בהם חפצים שנלקחו מפחי אשפה וזכורים מקרים שעבריינים מבוקשים, שנתגלו במקומות מסתור, ירו על שוטרים.
בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר, כאשר בצמתים שונים במנהטן הוצבו שוטרים חמושים ברובי סער שלופים וקסדות וכל שוטר ושוטרת בניו יורק נראים כשייכים ליחידת קומנדו צבאית, גברו תחושות ההתנכרות והתעצם יחס הריחוק. אבל רצח שני השוטרים בברוקלין בשבת שנורו בתוך מכוניתם בשיטה של הוצאה להורג זיעזע את הניו יורקים וטלטל את הכרך הענק טלטלת גבר. בדיוק בערב חג המולד וסמוך לראש השנה האזרחית, כאשר ערוצי הטלוויזיה אמורים להתרכז בדיווחים על ההכנות לעונת החגים ובידיעות על מוצרים חדשים שניתן לרכוש כמתנות בחנויות הכלבו הענקיות, כל השידורים בערוצי הטלוויזיה המקומיים והכותרות הראשיות בעתוני יום ראשון הוקדשו לרצח המצמרר של שני השוטרים שישבו במכוניתם, אכלו כריכים ונורו בראשיהם בטווח אפס.
"שניים מטובי העיר (new york's finest) נורו היום בלי אזהרה ובלי פרובוקציה", אמר מפקד משטרת ניו יורק ויליאם ברטון שנראה בעליל מזועזע והמום במסיבת עתונאים שכונסה בדחיפות. ראש עירית ניו יורק ביל דה-בלזיו שעמד ליד מפקח המשטרה מלמל "זאת התקפה על כולנו, זאת התקפה על כל מה שיקר לנו". שני הבכירים נראו מבולבלים ופטתיים.
לא רק שנחשפו כמי שלא היו מוכנים להיקף ועומק כזה של איבה לשוטרים אלא נראו כמי שאינם מוצאים את התגובה הנכונה למקרה שהם לא האמינו שיכול בכלל לקרות. ראש איגוד השוטרים בניו יורק אדוארד מולינס היה בוטה יותר. "אף בכיר בממשל העיר איננו יכול לומר שידיו לא שפכו את הדם הזה", זעק. מולינס הפיץ הודעה לעתונות שכוונה במפורש לראש העיריה וטען "דמם של שני השוטרים הוא על ידיך".
אולי לא באופן כה ישיר ובוטה כפי שראש איגוד השוטרים התבטא, אבל מהתבטאויות ותגובות שפורסמו היום השתמע כי ראש העיריה ביל דה-בלזיו נתפש בעיני רבים כמי שערער את מעמדה של משטרת ניו יורק וכירסם בכבודם של שומרי החוק. "דה-בלזיו נמנע במופגן מלהגן על משטרת ניו יורק בהפגנות שהתקיימו נגדה לפני שבוע בעקבות הזיכוי של השוטר שחנק את השחור אריק גרנר", טען היום פרשן בערוץ סי-בי-אס.
גם הניו יורק טיימס שתמך בבחירתו של דה-בלזיו לראשות העיריה רמז כי ראש העיריה כשל ביחס הצונן שהפגין לאחרונה כלפי משטרת ניו יורק. הבעיה של דה-בלזיו היא שהוא מבקש להיות ראש עיר נחמד ורצוי לכולם. דה-בלזיו מתהדר בהשקפותיו הליברליות ומדגיש בכל הזדמנות ששאיפתו כראש עיר היא להיטיב עם השכבות הנמוכות ולהשיג שוויון מלא בין מגזרי האוכלוסיה באיזור המטרופולין.
דה-בלזיו אוהב להציג את משפחתו, להצטלם בחברת אשתו השחורה ולטייל עם בנו ובתו השחורים. אבל ראש עירית ניו יורק לא יכול להיות נחמד. ראש העיריה האחרון בניו יורק שהיה נחמד היה דיוויד דינקינס, שהיה ראש העיר השחור הראשון בתולדות ניו יורק. אבל דינקינס זכור כראש עיר גרוע שהפסיד את ראשות העיר בעקבות מהומות אלימות על רקע גזעני שהתחוללו בשכונת קראון-הייטס בברוקלין כולל רצח אברך חסידי.
ראש עיריה שלא היה נחמד כמו רודולף ג'וליאני שניהל את העיר ביד קשה זכורלטובה כמי שהנמיך את עקומת הפשע בתפוח הגדול לשפל חסר תקדים. מייקל בלומברג שכיהן שלוש תקופות כהונה כראש עירית ניו יורק ניהל את העיר כמנכ"ל קשוח. שניהם לא היו כל כך אהודים בקרב מגזרי המיעוטים, אבל נחשבים לראשי העיריה לשעבר מהטובים והיעילים שהיו לניו יורק.