"אה, סליחה? קיבלתי הנה זימון, ואני לא בטוח במה מדובר".
"מי אתה?"
"פרופסור לוי, אני מרצה פה".
"אה כן. היכנס בבקשה. הרשה לי להציג את עצמי, אני דולורס אמברידג', ראשת ועדת האתיקה באוניברסיטה".
"אמברידג'? את לא מ..."
"לא יקירי, ולפני שתנסה, אני גם לא דומה לאימלדה סטונטון. שנתחיל?"
"אני אשמח לדעת למה קיבלתי קריאה לוועדת האתיקה".
"לפי מה שכתוב לי כאן, עברת על הקוד האתי למרצים".
"מה?! על מה לעזאזל את מדברת?!"
"אני מציעה שננשום עמוק ונירגע, פרופסור לוי. אין שום צורך בקללות. עכשיו, לפי דיווח שקיבלתי, אתה ביצעת הטפה פוליטית בשיעור שלך שנערך ביום שני האחרון".
"אני באמת לא יודע על מה את מדברת".
"האם הצגת בשיעור הנ"ל מפה של מדינת ישראל?"
"כן".
"והאם זה נכון שעל המפה הופיע סימון של הקו הירוק?"
"כן".
"אני מציינת בפרוטוקול שאתה מודה באשמה".
"איזו אשמה?"
"הטפה פוליטית".
"גברת אמברידג' –"
"– פרופסור אמברידג', יקירי".
"פרופסור אמברידג', אני באמת לא יודע על מה את מדברת".
"אתה מרצה פה, עשית כמה תארים, תשתמש בראש שלך".
"אני באמת לא מבין מה את רוצה לי מהחיים".
"הקו הירוק, פרופסור לוי, הוא פוליטי".
"נכון. אבל הוא גם עובדה בשטח".
"זו דעתך".
"זה שהחוק הישראלי לא חל בשטח שמעבר לו בלי צו אלוף הוא עובדה, כמו ש'באטמן נגד סופרמן' הוא סרט גרוע מהווה עובדה".
"אני די בטוחה שזו דעה".
"בדרך כלל הייתי מסכים איתך, אבל במקרה הזה מדובר בקביעה אובייקטיבית לגמרי".
"יתכן, אבל הקו הירוק הוא נושא פוליטי. סטודנט שרואה את זה מבין ממך שאתה שמאלני ומרגיש שלא בנוח".
"אז מה הייתי אמור לעשות?"
"להציג מפה בלי הקו הירוק".
"וזו לא הצהרה פוליטית שכל השטח הזה הוא למעשה ישראלי?"
"לא, זו הצהרה א-פוליטית".
"פרופסור אמברידג', אני הולך להיות מעט גס רוח עכשיו, אבל זה הדבר הכי מטומטם ששמעתי".
"אתה קורא לקוד אתי שנוסח על-ידי אסא כשר והוזמן על-ידי משרד החינוך 'מטומטם'?"
"ואפילו מאוד".
"האם אתה מומחה לאתיקה, פרופסור לוי?"
"לא".
"אם כך, על איזה בסיס אתה קובע שהקוד האתי שנוסח על-ידי פרופסור אסא כשר לבקשתו של שר החינוך הוא, כלשונך, מטומטם?"
"אני אה..."
"ראה יקירי, דעתו של משרד החינוך הייתה מאוד לא נוחה מכך שמרצים מרשים לעצמם להטיף פוליטית לסטודנטים באמצעות מפות שכאלה משל היה מדובר בכנס של בצלם. לכן, השר ביקש מפרופסור אסא כשר, שחיבר את הקוד האתי של צה"ל, לחבר גם קוד אתי למרצים כדי שיימנעו מהטפה פוליטית תוך כדי שמירה על החופש האקדמי של המרצים. לכן, אני כאן".
"בהתחשב בעובדה שגם אני כאן, לא הייתי אומר שזה ממש עובד".
"באמת, יקירי? ולמה זה?"
"כי אני נמצא בשימוע על זה שהצגתי בשיעור את העובדה שישנו דבר כזה 'הקו הירוק' רק כי זה פוגע לכמה סטודנטים בסייף ספייס שלהם".
"נראה לי הגיוני לחלוטין".
"הם סטודנטים. בחיים האמיתיים הם לא תמיד ישמעו את מה שהם ירצו לשמוע. מישהו יום אחד עלול לספר להם שהזוגיות שהם משדרים בפייסבוק לא משכנעת אף אחד".
"אבל יקירי, האקדמיה היא לא החיים האמיתיים".
"אני מבין שזה נהיה מטענה נגד האקדמיה לחזון".
"לא חזון, אתיקה".
"אני יכול לדעת מי התלונן עליי?"
"הוא ביקש להישאר בעילום שם".
"זה השטינקר מאם תרצו, נכון?"
"אתה תסלח לי מאוד, פרופסור לוי, אבל אני לא מוכנה לשמוע ממך כינויים כאלה מופנים כלפי אזרחים למופת שרק ממלאים את חובתם כסטודנטים".
"הם נעלבו מקו על המפה".
"מקו פוליטי על המפה. זה חשוב".
"פרופסור אמברידג', מה למעשה הבעיה בזה שהקו פוליטי?"
"ובכן, אתה חושב שצריך לשטוף את מוחותיהם של הסטודנטים בדעה הפוליטית שלך?"
"אני חושב שהם לא ילדים קטנים אלא סטודנטים ואמורה להיות להם היכולת לגלות חשיבה ביקורתית ולהחליט אם הם מסכימים עם העמדה שלכאורה הבעתי עם המפה או לא. אם זה לא המצב הבעיה הרבה יותר חמורה מזה שלאסא כשר יש יותר מדי זמן פנוי".
"אבל בדיוק בגלל זה ילדים מקבלים אינדוקטרינציה בעוד מסטודנטים אנו רוצים למנוע מצבים שידרשו מהם להידרש לחשיבה ביקורתית. משרד החינוך נמצא כאן בשביל שכל אחד יקבל את תכנית הלימודים המתאימה לגילו".
"אני מתעקש על טענתי".
"אבל באופן זה אתה עשוי לעורר חשש בקרב סטודנטים שאם הם לא יקלעו לדעתך בעבודות שיגישו אתה תכשיל אותם".
"אני מסכים שאם יש ראיות שמרצה נוהג כך אז הוא צריך לעוף על טיל, אבל השאיפה הנאיבית הזו לא-פוליטיות, לא תביא לתיקון המצב הזה יותר מאשר תמונה סאחית מהפאנג'ויה. חוץ מזה יש לי בלוג באינטרנט, סטודנט שיחפש ימצא בקלות את העמדות שלי".
"בבלוג הזה, האם אתה מציין שאתה מרצה כאן?"
"ודאי, זה מצוין באודות של הבלוג".
"גם זו עבירה על הקוד האתי".
"מה?!"
"על פי ההגדרות בקוד האתי, שמטרתו היא להפריד בין פעילות אקדמית לפעילות פוליטית, פעילות אקדמית היא גם כזו של חבר סגל אקדמי מחוץ למוסד האקדמי, בה הוא מזדהה כחבר בסגל האקדמי".
"תסלחי על השאלה, פרופסור אמברידג', אבל האם התחרפנת לחלוטין?"
"אני שוב מבקשת ממך לשמור על שפה נאותה, פרופסור לוי".
"אני מבקש לראות את הקוד האתי הזה".
"בבקשה".
"תראי בסוף, כתוב שם שמותר לי להיות פעיל פוליטית מחוץ למסגרת האקדמית. אפילו הפרופסור המכשיר של מקארתי איתי בעניין הזה".
"נכון, אבל האם טרחת להצהיר במפורש שדעותיך אינן מייצגות את האוניברסיטה?"
"אולי את רוצה שבראש כל טור אני אכתוב הבהרה שאני לא מייצג את האוניברסיטה, לא באמת שייך לאוניברסיטה ושאת המשכורת מהאוניברסיטה אני מקבל בגלל טעות אנוש שמעולם לא טרחתי לתקן?"
"אין צורך להגזים, יקירי. מספיק שתכתוב הבהרה בראש הפוסט שעמדתך מייצגת אותך בלבד ושהאוניברסיטה שלנו היא א-פוליטית להפליא".
"במילים האלו?"
"אתה יכול לשחק עם זה".
"אתם לא נורמליים".
"אולי, יקירי, אבל אנחנו מינינו את מי שכתב את הקוד האתי".
"לא יאומן".
"תראה יקירי, אני באמת מבינה את הקושי. בעבר הנחיתו אותי כמפקחת בבית ספר יוקרתי בבריטניה, ולמרות שהיו תלמידים ומורים שהתנגדו לנוכחותי שם, אני יודעת שבסופו של דבר הם ידעו להעריך את תרומת הפיקוח שלי. כל כך חבל שבשל תקרית לא נעימה עם קנטאורים נאלצתי להפסיק את העבודה הטובה".
"את בטוחה שאת לא..."
"בטוחה".
"טוב, מיציתי פה. מה קורה עכשיו?"
"אני ארשום לך הערה בתיק האישי, ותינקט נגדך סנקציה קלה".
"סנקציה?!"
"אל תדאג. אתה רק תצטרך לכתוב את המשפט 'אסור לי להביע עמדות פוליטיות במסגרת אקדמית' חמישים פעם וזהו".
"לכתוב משפטים? ברצינות?"
"כן יקירי. רק בבקשה, כשאתה כותב את זה, תשתמש בעט המיוחד שלי..."