ארוע אחד באמבטיה גרם לאמא, קרי מקפיידן, לעשות כל מה שהיא יכולה כדי לגרום לילד שלה להיות מאושר.
קרי ובעלה הם הורים לחמישה ילדים כשדאני היא הרביעית. כשהיתה בת שלוש עוד היתה דניאל הבן. מאז שדניאל היה גדול מספיק כדי לשחק בצעצועים תמיד בחר בצעצועים של בנות ובבגדים של בנות. ההורים ראו זאת כעניין של גדילה וגיבוש זהות, אך אצל דניאל זה היה משהו גדול מזה.
יום אחד תפסה קרי את דניאל בן השלוש עם מספריים באמבטיה. כשניסתה בכל כוחה להישמע רגועה, שאלה אותו לפשר העניין. דניאל ענה שהוא רוצה לגזור את איבר המין כדי להיות בת. באותו רגע קרי נשברה והחליטה, יחד עם בעלה, לחפש פתרון לתחושות הקשות של דניאל.
לקח זמן, אבל לבסוף במרפאה לזהות מינית באנגליה, הגדירו את הבעיה כ'הפרעת זהות מגדרית' (Gender dysphoria). מדובר באחוז מסוים באוכלוסיה שמרגיש לא בנוח (בניסוח עדין) עם המין איתו הוא/היא נולדו. ההורים לקחו צעד נועז והחליטו שהאושר של דניאל גדול יותר מהמקובעות הביולוגית והחברתית והחליטו לגדל את דניאל כ-דאני הילדה.
ההגדרה הרפואית מאוד עזרה למשפחה ולבית הספר להבין מה עובר על דאני.
כיום דאני בת שש, מאושרת כמו כל ילדה אחרת בגילה. ההבדל הוא שגופה של דאני עדיין זכר וישאר זכר עד גיל 18. ההורים החליטו לצאת עם הסיפור לתקשורת כדי להקל על משפחות אחרות שעוברות את התהליך ולהביא אותו למודעות.
בבית הספר יצרו תא שרותים אחד שהוא נקרא "תא משותף" כדי להקל על דאני.
ההורים מספרים שדאני מאושרת למרות הצקות של ילדים אחרים, וכי בית הספר ורוב הילדים כן קיבלו את דאני כפי שדאני רוצה שיקבלו אותה.
קרי מספרת שהיא איבדה כמה חברים בדרך בעקבות ההחלטה שלה, אבל היא תעשה הכול כדי שדאני תהיה מאושרת והיא בטוחה בהחלטתה.
ומה לגבי דאני וגופה?
בגיל 16 תוכל דאני להחליט אם לקחת מעכבי התפתחות והורמונים נשיים ובגיל 18 תוכל דאני להחליט אם להמשיך לכיוון ניתוח או לא. לפני ניתוח, על פי החוק הקיים באנגליה, תצטרך דאני לחיות כאישה באופן מלא ורק אז תוכל להתחיל את התהליך לקראת ניתוח.