בתי בת ה־9 מתנהגת בצורה מאוד שתלטנית. היא צורחת בכל פעם שאני יוצאת מהבית, קוראת לי הודעות בטלפון הסלולרי, מסרבת שאביה יחבק אותי ומרחיקה אותו ממני, לא מוכנה שאצא לאירועים בלעדיה ומשתוללת בכל פעם שאני לא קונה לה דברים. מה עלי לעשות כדי לטפל בבעיה?
“הילדה מקבלת תחושה שהיא יכולה לנהל את הבית, אבל בפועל שום דבר ממה שתיארת פה לא באמת קשור לילדה. הכל קשור בסופו של דבר בך. אני אתן לך דוגמה: הנייד שלך צריך להיות מהיום מוגן באמצעות סיסמה שרק את ובעלך יודעים. אם הילדה לא מצליחה לפתוח את הטלפון הנייד וצורחת, תגידי לה בפירוש שהטלפון שלך הוא פרטי ואל תיכנעי לה. תיכנסי לחדר ותצאי רק כשהיא תירגע. את מגדלת בבית חצי מפלצת: ילדה תחמנית ומרדנית שבודקת למי אין ולמי יש ומכניסה את כולם לכיס הקטן. היא ממררת לך את החיים, ואם יש אחים קטנים בבית, ההתנהגות שלה משפיעה גם עליהם, אבל לא היא אשמה בכך. את אשמה כי את לא שומרת על כבודך מולה. יש לך תפקיד בחייה של בתך: להיות אמא של הילדה הזו. וממתי להיות אמא זה אומר לתת לילדים את כל מה שהם רק רוצים? המצב שאת נמצאת בו הינו פתיר, אבל מהירות הפתרון תלויה רק בך. הילדה הזו צריכה המון אהבה. לפני השינה את צריכה לבוא ולחבק אותה, לתת לה להרגיש אהובה ורצויה ובעזרת הדרכה הורית לחזק את מעמדך בבית ולהחזיר את בתך לממדים של ילדה בת 9. אני נתקלת המון במצבים כאלה שבהם הורים מנסים להיות חברים של הילד ומרחמים עליו. מבחינתי, זה ‘אם כל חטאת’. אני לא אומרת שלא להכיל את הילדים, אבל הרחמים האלה מאפשרים לעתים להורים לשכוח את המעמד שלהם ולילד ללכת לאיבוד, וזה שובר את הלב לראות את זה”.
אני אב לתאומות בנות חודשיים ולילדה בת שנה ושמונה חודשים. בזמן האחרון, בכל פעם שבתי הגדולה רואה את התאומות, היא רוצה להציק להן, לזרוק עליהן חפצים ולמשוך להן ברגליים. מה לדעתך יש לעשות כדי למגר את האלימות?
“בתך הבכורה לא הייתה בכורה עד לפני חודשיים. היא הייתה בת יחידה וגדלה למציאות אחרת, ועכשיו היא עוברת סוג של משבר, ואפשר להגיד שחייה עברו טלטלה. התגובות שלה הן נורמליות. זה שאמא ואבא אוהבים אותה זה לא מעניין אותה, היא רוצה יחס כאן ועכשיו. הרי בכל זאת מדובר בפעוטה שעוד לא בת שנתיים, והיא מגיבה כאילו נכנסו לה לבית שתי פולשות. היא לא רוצה אותן ופועלת מתוך יצר מאוד בסיסי שאנחנו נולדים איתו, שנקרא תוקפנות. התפקיד שלכם במצב הזה כהורים הוא לאו דווקא לרחם עליה ולהגמיש גבולות, אם כי ליצור מצב של תקשורת מקדמת שבו אתם נותנים מילים לרגשות שלה ויוצרים סובלימציה ליצר התוקפנות, כדי שבעוד כמה זמן במקום להרביץ - היא תדע להתמודד אחרת, לרקוע ברגלה ולהגיד: ‘אני מתוסכלת’. לצורך העניין, אם היא מתקרבת לתינוקות ורוצה לזרוק עליהן משהו, במקום להגיד לה ‘לא’ או ‘די’, אתם צריכים להרחיק אותה מהמקום ולהגיד לה ‘את בטח כועסת עכשיו’. זה שאתם עושים זאת לא נותן לגיטימציה, עובדה שאתם מרחיקים אותה מהתינוקות. הילדה נמצאת במקום שבו היא זקוקה לתשומת לב רבה, והרי אתה לא רוצה שהיא תקבל אותה באמצעות עשיית דברים רעים, נכון? אני רוצה שתשימו דגש גם על התנהגויות טובות יותר ותחזקו אותן. היא ישבה וראתה טלוויזיה כמה דקות? בואו ותגידו לה: ‘וואו, איך היית מרוכזת וישבת כמה דקות, הסתכלתי עלייך וראיתי כמה את מתוקה ומרוכזת’. תנו לה סימנים שאתם רואים אותה ושמים לב לדברים הטובים שהיא עושה, ולא רק מתייחסים לדברים הלא טובים שהיא עושה כשהיא ליד הקטנות”.
בתי בת ה־8 חודשים מתקשה להיגמל מהנקה. היא לא מוכנה לאכול מזון מוצק, מסרבת לאכול מבקבוק ומתעוררת בערך בכל שעה בלילה כדי לינוק, כי זה הדבר היחיד שמרגיע אותה. המצב הזה מונע ממני לחזור לעבודה כמו שצריך. כיצד אני יכולה לסייע לה להיגמל מהנקה?
“הילדה הזו נמצאת בסימביוזה איתך. זאת אומרת, היא משתמשת בך לכל הצרכים שלה, החל מתזונה ועד הרגעה לפני השינה. היא לא תלמד להיות גם עם מישהו אחר אם היא לא תתנסה בזה. אני רוצה שתפני לרופא ותבררי לפני הכל שהילדה לגמרי בריאה. לאחר מכן את צריכה לקבל הכוונה וליווי מקצועי כדי שילמדו אותך לבנות תוכנית עבודה שתאפשר לה ליצור תהליך היפרדות ממך. זהו תפקידך כאם”.
עריכת תוכן 103FM: עדן בן ארי