מיכל בוטון ואבירם כץ מפלרטטים במטבח ומחברים בין קינוחים לאלכוהול והפעם: דונאטס חריפים עם קרם דה-קסיס ושמפניה…

רוב האנשים היוצרים שאני מכירה מפתחים ואז מטפחים - מבלי משים - שלל מניירות. פעם בכמה זמן כדאי מאוד לשאול את עצמנו האם יש מצב שאולי הלכנו אתן רחוק מדי ובמה הן תורמות ליצירה, אם בכלל.

נראה לי שממש מתבקש לשדך לזה שמפנייה פריכה כזאת, שתנקה לנו את החך ותעשה לנו שמח בפה... (צילומים: מיכל בוטון, יח"צ)נראה לי שממש מתבקש לשדך לזה שמפנייה פריכה כזאת, שתנקה לנו את החך ותעשה לנו שמח בפה... (צילומים: מיכל בוטון, יח"צ)
ממש מתבקש לשדך לזה שמפנייה פריכה כזאת, שתנקה את החך ותעשה לנו שמח בפה... (צילומים: מיכל בוטון, יח"צ) מיכל: זה כמה שנים שאנשים מכירים אותי בתור קונדיטורית שמשתמשת הרבה באלכוהול. אבירם: ולפעמים היא אפילו מוסיפה אותו לקינוחים (...). מיכל: בשנה האחרונה יצא לי לגלוש למחוזות הקונדיטוריה הגסטרונומית. שימוש בחומרי גלם מעולם הבישול ושידוכו לעולם הקונדיטוריה והקינוחים: קינוחי תירס, אחרים עם בייקון, תבלינים עזי טעם, גבינות חריפות וכיו"ב. אמנם יש להשתמש בחומר הגלם ה"זר" בתבונה ויש להיזהר לא לכפות אותו על הקינוחים, אבל במינונים הנכונים מתקבלים תופינים מרגשים עם טעמי אומאמי. כל זה נכתב בעצם כדי לרכך את הרעיון הבא: הכנתי פובידל משגע עם קרם דה-קסיס. הבישול הארוך של הפובידל - מעין ריבת שזיפים שבמקום לבשל אותה בסיר, אופים את השזיפים שעות בתנור בחום נמוך - נתן לעסק טעמים עמוקים ומרקם סמיך ומנחם מזה שריבה רגילה יכולה לייצר.
בודייר קרם דה קסיס - בקבוקבודייר קרם דה קסיס - בקבוק
אבירם:
שהפובידל היה מוכן הוספנו לו קרם דה-קסיס של גבריאל בודייר (Gabriel Boudier) - יצרן ליקרים מדיז'ון שבצפון-בורגון, שהקרם דה-קסיס שלו הוא מהמשובחים שבנמצא. אם התרגלנו למנהג הפרובינציאלי לחשוב על קרם דה-קסיס כעל מוצר תעשייתי מתוק שנועד להסתיר את טעמה של קאווה זולה ומחורבנת כדי שיהיה אפשר להגיש 'קיר רויאל' כחלק מארוחת הבוקר הישראלית במחיר מופקע, הרי שליקר הקסיס של בודייר הוא כזה שרק משביח את טעמה של שמפנייה טובה, ומזכיר לנו שקיר רויאל, כמו כל קלאסיקה אחרת, זה פאקינג טעים כל עוד עושים את זה כמו שצריך. מיכל: הקרם דה-קסיס פתח אף יותר את הארומות העזות של השזיפים. מבלי לחשוב הרבה, התחלתי להכין בצק של דונאטס ובאינסטינקט המנייריסטי שלי, גרסתי פנימה פלפל שחור. השלבים האיטיים בקונדיטוריה יכולים לשגע אותי. אבירם שכל הזמן צועק ברקע: "נו מיכ, מתי זה מוכן?", יכול לשגע אותי יותר מכל דבר אחר. אבירם: היי, זה לא שבינתיים מישהו פתח לי שולחן סלטים עד שהדונאטס יהיו מוכנים, אבל אחרי שלוש הרחקות מהמטבח ואיום אחד בסטירה, הדונאטס סוף-סוף היו מוכנים.
שמפניה רודרר ברוט פרמייר - בקבוקשמפניה רודרר ברוט פרמייר - בקבוק
מיכל:
אבירם שלף שמפניה, כאילו דיברנו על זה מראש. "מה מיכ, קיר רויאל?!". אוקיי, זרמתי אתו. אבירם: נראה לי שממש מתבקש לשדך לזה שמפנייה פריכה כזאת, שתנקה לנו את החך ותעשה לנו שמח בפה. כי אם כבר שזיפים בקסיס, וגם ככה הכל מתערבב בבטן, למה שלא נעשה קיר רויאל? בטח יש פתגם כזה בצרפתית: "אין קסיס בלי שמפן". מיכל: שמעו אנשים, מסתבר שדונאטס עם פלפל שחור, פובידל שזיפים וקרם דה-קסיס, מחליק מהמם בגרון עם שמפניה יבשה. אבירם: נו, כשמדברים על קסיס משובח ועל שמפנייה מצוינת של לואי רודרר, ועל מיכלי שמכינה את הבצק, פלא שזה יוצא כל-כך טעים? כאילו, באמת צריך את כל המדור הזה בשביל להבין שכשבוחרים את הכי טוב שיש, לא חשוב מאיזה עדה, זה יוצא, נו, הכי טוב שיש. מה אגיד לכם, כל עוד יש מספיק מטומטמים שמוכנים לשלם לי כדי לכתוב דברים מובנים מאליהם תוך כדי בליסת דונאטס ושתיית שמפניה טובה, גם היא על חשבון הבוס, אני מודיע לכם כאן שבשמחה אמשיך לכתוב על זה...