דוד הירשפלד חמוש בבקבוק וויסקי יוצא למסע אלכוהולי ברחבי הארץ ומסמן את האנשים שהפכו לאושיות לילה, והפעם: אפי מ'הסביח'…

סלט, ביצה וימבה חצילים. אי-אפשר לדעת מי היה קודם אפי או הסביח, אבל הוא בהחלט הסמל המזוהה ביותר בתרבות הבילוי למנה הנהדרת הזאת. לא סתם זאת נחשבת למנה היחידה שיכולה לספוג בקבוק עראק ועדיין לאפשר לך להמשיך לבלות...
יש מספר בליינים לא קטן בעיר הזאת, אבל מספר מועט יותר של כאלו שכל מוזגי העיר מכירים ואוהבים... (צילומים: סנהדרינק)יש מספר בליינים לא קטן בעיר הזאת, אבל מספר מועט יותר של כאלו שכל מוזגי העיר מכירים ואוהבים... (צילומים: סנהדרינק)
יש לא מעט בליינים פה בעיר, אבל מספר מועט יותר של כאלו שכל מוזגי העיר מכירים ואוהבים... (צילומים: סנהדרינק) אפי הוא האיש שהתחיל את אימפריית פרישמן. אחר-כך הוא יצא להרפתקה חדשה בשם ז'בוטינסקי והיה מפורסם בתור הסביח הכי מדויק בעיר. יש איזה קטע כזה שהוא מניח את החציל בשכבות ומתבל את המנה עם התנועה המהירה של סיבוב המלחייה והתזה של מלח לתוך הפיתה. אין תנועה שלא היתה נכונה במפגן הזה, וכמובן - הפלפל תמיד היה חריף. היום הסביח כבר לא שלו, אבל עדיין נושא את שמו כנקודת ציון, ממש כמו רחוב אלנבי. יש כאלו מקומות ואנשים שכבר הפכו מזמן לאזימוט. אפי הוא לא רק אמן הפיתה. אפי הוא בליין מקצועי וככזה - מגיע לו הכבוד. יש מספר בליינים לא קטן בעיר הזאת, אבל מספר מועט יותר של כאלו שכל מוזגי העיר מכירים ואוהבים. לפעמים זה נראה כאילו יש להם מועדון חברים משל עצמם. את אפי הכרתי במנזר. לא הייתי חדש בעיר, אבל כן הייתי חדש בסצנה הזאת ספציפית. עד אותו יום עבודתי בתל-אביב היתה יותר סביב עולם המסעדות והברים היותר מפונפנים ואוכלוסיית המנזר היתה לי זרה. אבל את המפגש הראשון עם אפי אזכור כנראה לתמיד. יום חמישי. המקום עמוס כהרגלו ותפקידי כמנהל משמרת תלוי בעיקר בתנועה מאחורי הבר ומאחורי הקלעים של המקום.
אפי מהסביח - אווירה אאפי מהסביח - אווירה א
אפי, כבודו במקומו מונח, ומקומו הקבוע הוא בכניסה לבר, חסם לי את המעבר. יש כזה עניין של מקומות קבועים במנזר. נדמה שאם יצלמו את הבר ערב אחר ערב, הדבר היחידי שישתנה הוא החולצות של האנשים. הם עצמם סטטיים. זה לא טבעי להיכנס למנזר ולראות אנשים שונים יושבים בחמשת הכיסאות הראשונים, כשם שזה לא הגיוני שאפי לא יעמוד בכניסה לבר. באותם ימים עדיין לא ידעתי את החוקתיות הזאת של המנזר וכמובן שביקשתי בעדינות האופיינית לי שיזוז. בתמורה קיבלתי מבט מלא תדהמה על שינוי חוקי הפיזיקה. אפי, שפניו מעוטרות בקמטי חיוך ורצינות, הסתכל עלי בחיוך ואיפשר לי לעבור, רק בשביל לחזור ולעמוד באותה נקודה בדיוק. זה לא משנה מה הצעתי לו ואיזה כיסא הייתי יכול להביא לו, אבל אפי תבע את מקומו ולימד אותי חוקי המנזר מהם. על אפי יש הרבה סיפורים. המוטיב המחבר את כולם הוא טוב הלב וההומור שלו. אחד הסיפורים הזכורים לי ביותר הוא נסיעת חברי המנזר לחתונה. בשביל לחסוך בלגאן אפי שכר מונית של קו ארבע שתלווה אותם ממקום למקום. המחשבה הפשוטה וההגיונית הזאת שעטופה בסטייל יומיומי ועדין, היא שמתבלת את הסביח שלו והיא גם הזיק בעיניו. מה היית רוצה לפתוח?"מלא דברים - נראה לי, אבל כרגע אם הייתי יכול הכי הייתי רוצה לפתוח בר משלי".מה הדבר שעומד מאחורי בילוי טוב לדעתך?"אווירה, כמובן שאלכוהול, אוכל, נשים וכל התוספים, אבל הם לא שווים בלי אווירה נכונה ואנשים טובים".סוף הערב. איפה אוכלים?"תראה, לצערי כרגע אין ממש אוכל לילה. כשנגמר הבילוי הדברים היחידים שאפשר למצוא זה נקניקיות ופיצה. הברים שיש בהם אוכל טוב סוגרים מטבח די מוקדם, אז לא באמת קיימת אפשרות. האמת שגם בסוף הלילה אני לא ממש אוכל".לדעתך יש אפשרות לשדרג סביח יותר ממה שהוא?"תראה, הכל אפשר לשדרג. סביח הוא טוב כמו שהוא, אבל בסופו של יום במקור סביח זה סנדוויץ'. כל סנדוויץ' אפשר לעשות יותר ופחות טוב".מה הדבר השנוא עליך ביותר בעולם הבילוי?"השעה. הבילוי בישראל מתחיל מאוד מאוחר. בנאדם שרוצה לצאת לפני 22:00 בערב ייחשב מוזר או ישב לבד. זה בגלל שדוחקים את התרבות שלנו כבליינים ומסתכלים עלינו כמשהו רע עדיין. אם אתה רוצה לשבת בשמונה בערב בבר כנראה אתה אלכוהוליסט".מה הוא לדעתך המאכל המושלם ליד השתייה?"כל דבר קטן. חולה על שמן-זית ולא אוהב זיתים, אבל חמוצים ופיצוחים זה השילוב המושלם".מה הוא הדרינק האולטימטיבי?"וויסקי, קוניאק, כל מה שהוא לא וודקה שאני שונא וטקילה שאני מסרב לשתות. חוצמזה בירה היא הדבר הכי מושלם בחיים".איזה מקום בילוי מהעבר היית מחזיר לחיים?"יש המון, אבל ראשונים ברשימה את הגלולה ואת הג'ואיש פרינסס".למי היית מעניק את הבקבוק?"ליאור הרגיל מהמנזר שבלעדיו הלילה לא היה נראה כמו שהוא, או אריאלה לנדה שפשוט עושה כל ערב לנהדר".