הפאב האנגלי המסורתי, מוסד מפואר עם היסטוריה ארוכה, נמצא בסכנת חיים. ליאור הרגיל מספר על כך ומסביר איך, כמו תמיד, התנהלות תאגידית חזירית פוגעת בכולם - גם בתאגידים עצמם
ליאור הרגילמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
הפאב האנגלי המסורתי, מוסד מפואר עם היסטוריה ארוכה, נמצא בסכנת חיים. ליאור הרגיל מספר על כך ומסביר איך, כמו תמיד, התנהלות תאגידית חזירית פוגעת בכולם - גם בתאגידים עצמם
מחקר מקיף שבוצע לאחרונה באנגליה ניסה לדרג את רמת הסיפוק בקרב בעלי מקצועות שונים. למקום השמיני מהסוף (266) הגיע "עובד בר" ולמקום האחרון (274) התברגו בעלי ומנהלי פאבים. הפתעה? אולי לא.
עולם הפאבים האנגלי המסורתי חולה מאוד. למחרת היום שבו פוסט זה יפורסם יסגרו עוד ארבעה פאבים והתחזית היא שעד שנת 2018 כ-8,000 פאבים יחזירו את נשמתם לבכחוס. העצוב הוא שמאחר שקיימת עדיין גלוריפיקציה של המקצוע בקרב הציבור האנגלי, טרוניות למיניהן נופלות על אזניים ערלות. רבות מהצרות שהפאבליקאנס (בעלי פאבים) חווים מזכירות מאוד את אלו שאיתן מתמודדים בעלי ברים אצלנו ונובעות בעיקר מיחס הרשויות, מהקשחת חוקי רישוי למיניהם, וכמובן מעלאת מיסי האלכוהול (עלייה של כ-42% בחמש השנים האחרונות), כחלק מהמלחמה בתופעת הבינג' דרינקינג האנגלית. עליית המס כיווצה את שוק הבירה האנגלי ב23% ושלחה צרכנים רבים לסופרמרקט.
עולם הולך ונעלם? (צילום: שאטרסטוק) עולם הולך ונעלם? (צילום: שאטרסטוק)
בעיה ייחודית אנגלית חמורה לא פחות היא ה"פאבקוס"(pubcos) – תאגידי ענק שמנהלים פאבים. ב-1989נחקק בבריטניה חוק אנטי-מונופולסטי שכתוצאה ממנו נאלצו חברות הבירה למכור את הפאבים שהיו בבעלותן עד אז. הוואקום התמלא בחברות ענק שפיתו את בעלי הפאבים בהבטחה לרווחיות גדולה יותר ע"י, למשל, הגדלת כח הקנייה והצעת ליווי עסקי. כיום, כמחצית מ-57,000 הפאבים שבבריטניה שייכים לפאבקוס, בעיקר ל-punch ול-enterprise. הבעיה היא שמנהלי חברות אלו ניסו למקסם את רווחיהם באמצעות הצעת חוזים דרקונים ועל ידי השתת עלויות נוספות, כמו שיפוצים, על הזכיינים. כך בעצם הפכו החברות משותף עסקי לנושה מכביד שאפילו הביא כמה פאבליקאנס לשלוח יד בנפשם כשלא הצליחו להשתחרר מן החוזה.
לאחרונה החלו החברות להילחץ מכדור השלג המתגלגל של סגירות הדלת. בראיון שנתן לאחרונה הבטיח סיימון טאונסנד, המנכ"ל החדש של חברת אנטרפרייז (שהחליף את מייסד החברה שכנראה הופרש ממנה ע"י בעלי המניות), שחוזי ההתקשרות ייבחנו מחדש וכי יעשה מאמץ להפגין יותר גמישות ואמפטיה. כמה לא מפתיע לגלות שוב שהתנהלות תאגידית חזירית מוליכה לתוצאות עסקיות כושלות בטווח הארוך. כחלק מהפקת הלקחים מנסות החברות להיות מעורבות יותר בניהול הפאבים ולהתאים אותם לטרנדים הנוכחיים, כמו למשל התמקדות באוכל, בעקבות טרנד הגאסטרו פאבים. לרבים מבעלי הפאבים הצעדים הללו יהיו מאוחרים מדי, מכיוון ששינויים כאלו דורשים מימון כבד ולעיתים קרובות גם שינוי רישוי שלוקח זמן.
הבעיה היא שהחזיר לא משנה את עורו כל כך מהר, וכחלק מניהול המשבר החברות הגדולות הגבירו את מלחמתן בפאבים העצמאים (free house), ולכן דווקא הם, שמשמרים את עולם הבירה הלא תאגידי, נסגרים בקצב גבוה יותר, כך מסבירים באיגוד Campaign for real ale. הארגון, שהוקם ע"י ארבעה חברים בשנת 1971, שם לעצמו למטרה להחיות את תרבות הפאבים העצמאיים, להתנגד למסחור התאגידי ולדאוג לזכויות צרכני הבירה.
האנגלים השאירו לנו הרבה נכסי צאן ברזל: בסיס לדמוקרטיה מודרנית וליברלית, כדורגל ושאר משחקי ספורט עולמיים (מי אמר דארטס?), משפחת מלוכה מצחיקה אחת, הומור BBC וכמובן את הפאב ותרבותו. כולי תקווה שהם ישכילו להתעורר מהחמרמורת שפקדה אותם ויצילו את המוסד המפואר הזה.
בביקורכם הבא באי הנזלת עשו לעצמכם ולעולם הבירה טובה - התעדכנו באירועים שקאמר"א מארגנת והשתדלו לבקר בכמה מהפאבים העצמאיים ולשתות יותר איילים בריטיים מסורתיים. אני מבטיח לכם שהבירות שתשתו יהיו מעניינות יותר, הפאבים מהנים יותר והחווייה הכוללת מוסרית יותר.
!Cheers Mates
