סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: סירטאקי בירושלים…

אני חייב לומר שביוון מעולם לא הייתי. האמת שזה גם לא באמת מושך אותי. בדירוג הארצות שאני רוצה לבקר בהן לפני מותי יש כמה שעוקפות את יוון בגדול. בעיקר בגלל הדיבור החזק עליה. כל האוזו והסופלקי והמוזיקה והזיתים והשמן-זית והחופים - את כולם כבר חוויתי דרך כל-כך הרבה אנשים שאני פשוט לא מסוקרן מהחוויה האמיתית.

המקום לא מושלם, אבל הוא כן טוב ונכון, והוא כן נעים למשתמש ומסביר פנים לקהל... (צילומים: סנהדרינק)המקום לא מושלם, אבל הוא כן טוב ונכון, והוא כן נעים למשתמש ומסביר פנים לקהל... (צילומים: סנהדרינק)
המקום לא מושלם, אבל הוא כן טוב ונכון, והוא כן נעים למשתמש ומסביר פנים לקהל. סירטאקי... (צילומים: סנהדרינק) "אני לא יכולה לשמוע יותר מוזיקה יוונית או בלקנית", הצהירה זוגתי לשעבר בדרכנו ל"אוזריה" בפלורנטין, מאז שעבדתי בבר היווני בירושלים". "יש כזה?", שאלתי בהפתעה, "איפה??", המשכתי בהתלהבות לא אופיינית לי. "בשוק. ממש על השוק. ליד הפיתות בסוף. יש שם אוכל פצצה ומלא אניס", היא ענתה. זאת אולי הפעם הראשונה בחיי שמשהו עם ניחוח יווני באמת מסקרן אותי. מעניין איך זה נראה בירושלים. רצה הגורל ולא היו לי תוכניות, ודי בא לי על בירה אבל לא במקום מוכר וגם לא במקום מרכזי. "אתה בעניין?", שאלתי את דני חברי ממסעדת "בארוד" בירושלים. "בוא נקפוץ לשוק", הוא אמר ומיד זיהיתי הזדמנות. "אז סירטאקי!", הכרזתי ויצאנו. המקום קטן. לא מתלהב. אין בו מוזיקה יוונית היום, אבל יש בו מבחר לא קטן של עראק ובורקס מטורף. "מה מהחבית?", שאלתי. "מיתוס", היא ענתה. "שליש", ביקשתי. "אני רק אומרת שליש שלנו זה 300 וחצי זה 500", היא הסבירה מראש ובחיוך ואני שמחתי. "אז שניים", אמרתי. כמה רגעים אחרי ומולי מונחת בירה. לא ממותגת. ללא תחתית. עם ראש קצף חמוד אבל לא מדויק. והיא קרה. היא ממש קרה. היא אולי יותר קרה מהכל. במבט סביבי אני מבין שכוסות הבירה במקום הן כולן בדוגמת ספל הבירה הישן מזכוכית. ואני אוהב אותו. אני לא יודע איך מגישים בירה ביוון, אבל הבירה שמגישים פה פשוט טובה. אז מה היה לנו כאן?  
מזיגהמזיגה
מזיגה: הבירה יוצאת נכון ובצורה יפה אבל בהסתכלות על עמדת המזיגה רואים ששמפניירה מונחת מתחת לברז למקרים של הקצפה - דבר שמעיד על משחקים רבים עם השסתום של ברז הבירה ושינוי הקצב האחיד של המזיגה.    
הגשההגשה
הגשה: הבירה מוגשת בכוסות נוחות למשתמש ויפות למקום, אבל כוס עם ידית היא לא תחליף לתחתית או לניגוב הכוס משאריות מזיגה. הכוס, למי שבוחר להחזיק בה, דביקה ורטובה והשולחן החלק הופך מהר לרטוב מההזעה של הכוס.    
איכותאיכות
איכות: הבירה מגיעה קרה וטעימה בכוסות נקיות ולא חמות. אין בבירה שום בעיה. ההגשה לעומת זאת, למרות החופש של המקום להגיש בירה ללא מיתוג, היא בעייתית וגורעת מאיכות החוויה.    
טעימותטעימות
טעימות: המקום לא מגיש נשנוש כלשהו ליד המשקה, אבל התפריט מציע טאפאסים נהדרים ותמורת 18 שקלים תקבלו בורקס מהולל שהוא באמת שיא הפינוקים.    
חוויהחוויה
חוויה: המקום משדר ביותר מרמה אחת. אם לשפוט לפי הבירה - אז החוויה טובה ומכבדת. אם לפי הבורקס - החוויה נהדרת. אם לפי האווירה במקום - החוויה מבלבלת. אם לפי המוזיקה - החוויה בכלל לא מוגדרת. מרגיש כאילו משהו קטן התפספס פה, וצריך להשתדל להתכוונן עוד קצת כדי לספק לקהל חוויה מושלמת.    
ציוןציון
ציון סופי: המקום לא מושלם, אבל הוא כן טוב ונכון, והוא כן נעים למשתמש ומסביר פנים לקהל. הוא טעים והוא לא חמדן. הוא שווה ובעל פוטנציאל.  

מומלץ סנהדרינק!
לוגו תו איכות - קוביהלוגו תו איכות - קוביה

סירטאקי. עץ חיים 4, שוק מחנה יהודה, ירושלים