הערכת מזיגה: אידאה

סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'אידאה' בראשון-לציון...

"אני אוהב לשבת במקומות קטנים...", שר עכשיו עמיר לב ברדיו ואני מזמזם את המנגינה ברכב בדרך לפאב "אידאה", שבראשון-לציון. גם אני אוהב לשבת במקומות קטנים. הרי "גדלתי" בכזה מקום קטן, פאב "הסטארדאסט" הנוסטלגי בירושלים...

הברמן ליווה את הבירה בצ'ייסר לכל יושבי הבר, כך שאם עד עכשיו לא הרגשתי בבית - דאגו להזכיר לי...

הברמן ליווה את הבירה בצ'ייסרים לכל יושבי הבר, כך שאם עד עכשיו לא הרגשתי בבית - דאגו להזכיר לי... אל ה"אידאה" אני מגיע לאחר ששאלתי קולגה לעבודה וגם חברים, שכבר לא גרים בראשון-לציון, על הבר הפייבוריטי שלהם באזור. כולם, מסתבר, זוכרים לו חסד נעורים - לפני צבא, בזמן צבא, אחרי צבא ולפעמים עד לא ממש מזמן. ככה, בין העשור השלישי לרביעי לחייהם, ולא רק שלהם בעצם. הפאב הוותיק הוקם בשנת 1984(!), ונדמה שהוא משמש בית לכמה וכמה דורות "ראשונים". בכלל, המילה בית היא ככל הנראה מילת המפתח פה וכנראה גם תחזור, ממש כמו הלקוחות הקבועים של הפאב. פתחתי דלת מעץ, וגיליתי שהפאב בעצם מחולק לשניים: בצד אחד החלל עם השולחנות ומצד שני הבר האינטימי. מה זה אינטימי? מבטים המאפיינים פאב מקומי - סליחה, שכונתי, היא ההגדרה הנכונה - קידמו את פניי בישיבה על הכיסא. על כולם ניצח הברמן הנחמד שביקש "רק שנייה" כדי לשרת את הזוג שלשמאלי ואת שלישיית הבחורים שלימיני. ה"שנייה" באמת לא התארכה למעבר לכך ולוותה בהתעניינות לבבית לשלומי. למרות שהוגש לי תפריט, היה נדמה שהוא כבר יודע את התשובה: "בירה? גינס.. או..?".

וככה, בהמתנה הנכונה לגינס, נתקלתי, איך לא, בפרצוף מוכר מירושלים בצדו ה"רחוק" של הבר. קריצה, חיוך וסימון עם הידיים בתוספת קריאה: "אחי, זה כמו שהיה שם, בבית!". עכשיו אני בטוח שהגעתי למקום הנכון. מאופיין בתפאורה סטייל החדר שהיה לי בדירה בירושלים, שזה בעצם כל מה שאספתי מהפאב: פרסומות קלאסיות של פעם לבירה, פטיפון שבטח לא עובד, תקליטים ממוסגרים והלהיט: טלוויזיה של פעם - כן, אלו השמנות והכבדות - שמצאה את מקומה מעל ארון עץ ליד הבר. תאורה בעוצמה נמוכה מספיק כדי שלא תזכור פרצופים יום למחרת וקצת קישוטים לכבוד חג המולד. המוזיקה נוגנה מרבית הערב על-ידי תקליטן אורח, אם כי נאמר לי שגם הופעות מתקיימות פה מדי פעם. ויש גם טלוויזיה - שטוחה, לא ההיא מפעם - שמקרינה עכשיו משחק כדורגל כלשהו. לצידה של הגינס הטרייה הונחה לפני קערת ענק עם בייגלה. אני בתהליכי גמילה, אבל החבר'ה שלידי התפנקו והברמן לא הפסיק את להזרים כעכים לקערית הריקה. "אז אתה לא מפה, נכון?", קבע הברמן כמעט ללא היסוס. ככה זה, כשבאים 'תיירים' לפאב של קבועים, קשה שלא להבחין. כששאלתי אותו כמה זמן הוא עובד במקום, הוא ענה כאילו במבוכה: "רק שנה וחצי... אבל שותה פה הרבה שנים קודם". בשביל לפצות את עצמי על הגמילה מהבייגלה העפתי מבט בתפריט האוכל. לצד מאכלים קלאסיים של פאב, סיקרן אותי מאוד הלחמג'ון, אבל התאפקתי. גם מההמבורגר המומלץ מאוד הצלחתי לחמוק, אבל קוביות גבינה כבר תפסו אותי לקראת הבירה השנייה שלא אחרה להגיע. הברמן ליווה אותה בצ'ייסר, שנמזג במשותף לכל יושבי הבר, כך שאם עד עכשיו לא הרגשתי בבית - דאגו להזכיר לי. אז מה היה לנו כאן?

מזיגה: עמדת המזיגה נקייה. הגינס נמזגה בסבלנות בשלבים הנכונים, כמו גם שאר הבירות שנמזגו במקום.

הגשה: הבירות נמזגות בכוסות המיועדות להן, יש הקפדה על תחתית - גם אם לא תואמת, ולמרות האווירה השכונתית שבפאב, הסדר והניקיון מוצאים את מקומם כאן.

איכות: הכוסות נקיות. הגינס שלגמתי היתה טרייה, ובכלל נדמה שהתחלופה הגבוהה במקום תורמת לכך – דבר המאפיין פאב עם לקוחות קבועים.

טעימות: הבייגלה לא מפסיק לזרום, ובתפריט האוכל, לצד מנות פאב קלאסיות, הפתיע הלחמג'ון. על ההמבורגר המליצו בפני לא מעט והחבר'ה שלידי חיסלו באגט עם נקניקיית צ'וריסו שנראה טוב ונראה היה שהם נהנו.

חוויה: כמעט לכל עיר יש פאב מקומי. אבל לא כל פאב מקומי מתאפיין כפאב שכונתי, זה שעם הזמן מקבל את השם השני שלו -"הבית". כזה הוא ה"אידאה" - אחלה "רעיון" שחוגג כבר 31 שנה.

ציון סופי: קצת קשה להיות אובייקטיבי בפאב שכזה, ועדיין - כשמוזגים ללקוח קבוע במשך שנים את הבירה, ממש כמו בפעם הראשונה שלו, לא נותר לי אלא להמליץ.

מומלץ סנהדרינק!

תו איכות מזיגה 2016 - עותק

אידאה. מוהליבר 35, ראשון-לציון