חיליק גורפינקל פוצח במדור חדש. תרתי משמע. בכל פעם ינסה המיזנטרופ הפולני שלנו להתאים, ובכן, בירה לחטיף. כן, זה הולך להיות מזעזע בדיוק כמו שזה נשמע. והפעם: גולדסטאר וביסלי גריל...
בפרק החמישי של סדרת המופת הבריטית Heston's Fantastical Food, בה מנסה (ומצליח) השף הבריטי המהולל והלא פחות מטורף, הסטון בלומנטל, להחזיר לחיים כמה מאהבות הילדות שלו (ושל רוב הבריטים המטורללים) בצורה מוגזמת, מפוארת ובעיקר מוגדלת, בונה הטבח הג'ינג'י הרזה והממושקף הזה פאב אנגלי שלם וקלאסי מ... ובכן... פשטידות בשר. טוב, לא בדיוק. הלבנים המשמשות לבניית הפאב בכפר שאיבד את הפאב הוותיק שלו בו נהגו להיפגש המקומיים כדי לשבת על פיינט בירה לטובת העידן המודרני, הן פשטידות בשר קלאסיות.
בין שאר השטויות בפאב האכיל של הסטון (שולחן ביליארד אכיל, מכונת מזל שמוציאה בוטנים ועוד כמה כאלה) הוא מתעקש לא רק לייצר את הבירה של הפאב בעצמו (בעזרת תושבי המקום), אלא גם ל'התאים' לה קצף מיוחד משל עצמה שהוא בעצם גרסה לבנה ומוקצפת של כמה מהחטיפים האנגליים הקלאסיים. הוא מייצר שלושה או ארבעה 'קצפים' שהם בעצם החטיף עצמו שהופך במעבדה של הסטון למעיין קצף או קצפת, אם תרצו. בעיני הכפריים האנגלים שהם 'קורבנותיו' (המאושרים למדי) של בלומנטל, זה מאד מוצא חן, או כך לפחות הם טוענים אל מול המצלמות. אני מצאתי את זה קצת, ובכן, דוחה.
אבל אחר-כך חשבתי עוד קצת ונזכרתי שבעצם פעם, הרבה לפני ימי השפים המתוחכמים שלנו, והברים עמוסי המטעמים, מה שהיינו מקבלים ליד הבירה, כל בירה, שהזמנו, היו בייגלה. או בוטנים. או שניהם. מקסימום זיתים. מגולענים. מזן 'חרוזית'. וזה הביא אותי לרעיון המוזר שאין לי מושג לאן הוא יתפתח, כי הרי שוב, אפשר לסכם את נושא ההתאמה שאני מפיל כאן על עצמי שוב, כמו במדור הוודקה והדג מלוח שלי, במילה אחת פשוטה: מתאים. ובכל זאת אני אנסה.
בחרתי להתחיל את המדור המוזר הזה בשילוב הקלאסי מכולם. לפחות מבחינתי. בעצם, כמעט הכי קלאסי. הכי קלאסי זה כמובן גולדסטאר מחבית ובוטנים. ובכן, הבירה אכן תהיה גולדסטאר, אבל החטיף שבחרתי בו הוא החטיף הנצחי, הלא הוא הביסלי גריל. כידוע, ביסלי גריל הוא אחת הסיבות המרכזיות שבגללה אנשים עושים ילדים, כדי שיהיה להם תירוץ לאכול ביסלי גריל בימי ההולדת שלהם. לא נרחיב כאן את הדיבור על מה זה בעצם ביסלי גריל. רמז: זה לא בריא. כל החטיפים שנסקור כאן, אם הרופא ירשה לי, הם לא בריאים. וזה כמובן האנדרסטייטמנט של המאה.
ביסלי גריל, אם אתם מתעקשים, הוא בעצם פסטה פוזילי מצופה בתבלינים ומטוגנת. שלא נדע. הוא מכיל מונו סודיום גלוטומט, כל מיני E למיניהם, קמח כמובן, אבל גם תמצית רוזמרין. מסתבר שיש דבר כזה. 100 גרם ביסלי גריל שווים 469 קלוריות. ולא שגולדסטאר זה מרזה, אבל אם לחוד כל אחד מהם הוא עונג צרוף, ביחד הם גן-עדן. גן-עדן של ילדות (אם גם אתם התחלתם לשתות גולדסטאר בגיל 15).
הם גם התרופה לגיהינום, זו שבעזרתה אפשר לשרוד כל יום הולדת, מזעזע ומשעמם ככל שיהיה. בתנאי כמובן שהורי חתן השמחה יהיו מספיק נחמדים וחסרי מודעות בריאותית מפותחת ויטרחו לשמח את אורחיהם הבוגרים (והקטנים, לפחות בתחום החטיפים) בשני המוצרים הללו, עניין שהוא לגמרי לא מובן מאליו בעידן הקייל והקינואה. אין לי מושג לאן יתדרדר המדור הזה מכאן, או אם בכלל הוא ישרוד, אבל אני מוכן לנסות. הישארו איתי. לי זה יעלה יותר.