על תבונה ותובנה: תערוכת הוויסקי ה-II

דן ססלר ביקר בתערוכת הוויסקי וחזר עם תובנה עמוקה: "וויסקי טוב זה כמו יין טוב, רק בלי הפלצנות הצרפתית"...

השעה היתה שעת הוויסקי: 11 בבוקר. לגמתי מ-JURA מיושן 16 שנים. ומ-GLENLIVET NADURRA, שזוקק ללא סינון קר, לא דולל במים ושחוזקו הוא 55%, ועולה לנו 311 שקל לבקבוק והיה משובח כמו וויסקי משובח מאד. וה-SCAPA, בן 16 שנים שיושן בחביות ברבן שטעמי הווניל והקרמל שלו מפנים עצמם למליחות קלה, ימית ונעימה מאד. ללא טעמי עישון וריחות עישון - 320 שקל. וה"שיבס ריגל אקסטרה" שמתהדר ב"אני לא מיושן, אני מעורבב טוב והייתי ב-3 סוגי חביות ברבן, בעיקר חביות שרי", ככה השיבס. אבל אם לוגמים אותו סמוך למאלטים, אז איך נאמר... טוב, אבל לא מצוין. 185 שקל. וה-OLD BALLANTRUAN -GLENLIVET SPEYSIDE וויסקי נפלא, מעושן מעט ומלא טעמי ים. סחתיין. רק 220 שקל ושווה כל גרוש. אפילו כבוד סגן שגריר בריטניה הגדולה בישראל, הקדים לשתות ונאם בפתיחת האירוע כשהשורה התחתונה של דבריו היתה, שהוא רוצה הרבה. הרבה מכירות וויסקי והרבה שתיית וויסקי. צריך להבין אותו, ההכנסה ממכירת וויסקי היא לא קטנה. ואני? סגן השגריר אמר, אז המשכתי לשתות... חלפתי ליד הדוכן של LAPHROAIG, ההוא המעושן-אש, שטעים ללא מעט אנשים, לגמתי מה- LAPHROAIG שעבר אחרי 5-6 שנים לחביות גבוהות אך קוטרן הוא רבע מחביות העץ הרגילות, כך שהמגע שלו עם העץ גדול יותר. והתוצאה? וויסקי צעיר יחסית שמרגיש זקן (בוויסקי זה טוב). ואז... הופה. יצאתי למרפסת וחלפתי ליד ה- LAGVULIN שרק נחת אתמול אצלנו ובחורה צעירה חייכה לעברי ואמרה "כזה עוד לא שתית". ואני, חלש אופי שכמותי, אחרי כמות לא קטנה של וויסקים שלגמתי-שטעמתי-ששתיתי ... השילוב בין "לא שתית" וחיוך לא-סקוטי בעליל, שבר אותי. אז מיד שתיתי. וזה היה משובח-משובח. חביות שרי, פדרו חימנז, 16 שנים. משובח מאד-מאד. אין לו מחיר עדיין. אבל יהיה לו, מבטיח.

בינתיים בצד, עמדו שני ברמנים: "אנחנו מטעם ההפקה נערוך כאן טעימות עיוורות, ימלאו טפסים ואז הכל ישוקלל", אמרו וחיכו לזמן שיעבור כדי שיתחילו לעבוד. "אנחנו בכלל לא שותים וויסקי, רק בירה", הודו בכנות, וגם סיפרו לי כי מניסיונם המקצועי "בכל אדם יש דיכאון, קצת דיכאון לפחות. אין דבר כזה בנאדם בלי דיכאון...". צודקים, אלא מה, אחרת בשביל מה המצאנו את הוויסקי ואת הברים בכלל? ומכאן קצת הסתובבתי בשטח התערוכה (לאט יותר כמובן...) ושאלתי את עצמי, שאלה שצפה ועולה רק אחרי כוסית הוויסקי השנייה לפחות: "מה כל-כך טוב בוויסקי? למה אני כל-כך אוהב וויסקי (וגם אויסטרים וכאלה, אבל בלי קשר)? חשבתי שאולי הטרואר שבא לידי ביטוי במשקה הזה, הוא הרבה פחות נסתר מהטרואר שביין. כאן, בוויסקי, כשהחביות חשופות לרוח הים, אתה לוגם ים, והכבול נמצא כבר בלגימה השנייה, והעשן דופק בחך ובאף כאילו אין מחר. בכלל וויסקי זה משקה נפלא, בגלל הקיצוניות שלו, בגלל שאין בו סנוביזם ובעיקר בגלל שיש לו טעם חזק וטוב. למה הוא "טוב"? כי אנחנו אוהבים אותו. וגם ההיפך. או כמו שאמר לי DOMINIC ROSKROW, עיתונאי וויסקי וידען בינלאומי: "וויסקי טוב זה כמו יין טוב, רק בלי הפלצנות הצרפתית". או כמו שאומר טל חוטינר: "וויסקי זה טוב, לא יודע למה, זה טעים וזהו. הבעיה היא רק עם חלק מהשותים, שהם גם אוכלים לך ת'ראש".