חברי מועצת סנהדרינק בוחרים את היין שאתו היו רוצים להתחיל את השנה החדשה, והפעם: שמוליק וולברג עם כרמל הוק...

הרבה ירימו גבה על הבחירה, אני יודע. אנשים יתהו, ובצדק, איזו מן בחירה היא זו לאדם שעשה כבר כמה צעדים בחוויות היין שלו בחיים. האין זה יותר ראוי להשוויץ ולקבל את השנה החדשה עם יין שיש לו היום יותר פרסטיז'ה? יין שיהדר יותר את נוצות התדמית של אדם ששופך את הגיגיו בפומבי?

הכל נראה טוב עד לרגע שבו נטל הגוי את בקבוק היין והחל בנימוס בריטי ובתנועה מושלמת למזוג לכוסות של כולם... (צילומים: יח"צ)הכל נראה טוב עד לרגע שבו נטל הגוי את בקבוק היין והחל בנימוס בריטי ובתנועה מושלמת למזוג לכוסות של כולם... (צילומים: יח"צ)
הכל נראה טוב עד לרגע שבו נטל הגוי את בקבוק היין והחל בנימוס בריטי למזוג לכוסות של כולם... (צילומים: יח"צ) גם מבלי לשפוט את היין הזה, כבר עשינו שניים וחצי צעדים בתרבות היין שלנו מאז תקופת מלכותו של ההוק הלבן החמצמץ הזה שלווה תמיד בסודה כמנהג עדת אוהבי השפריץ. וכבר כתבתי עליו כאן בעבר כיין שליווה את ילדותי בסעודות השישי והשבת. אלא שהחגים, באיזושהי התניה בלתי נשלטת, מעוררים בי נוסטלגיה, ובחירת היין היא רק כדי להניע סיפור שהוא תוצר של אותו רגש נוסטלגי.
כרמל הוק - בקבוקכרמל הוק - בקבוק
אז הנה שתי עובדות ידועות מעברי. העובדה הראשונה היא שגדלתי במשפחה דתית כהלכה. לא חרדית, אבל כזו שמנסה לקיים תרי"ג מצוות באדיקות, וברוח זו אף התחנכתי לימודי במוסדות החינוך הדתי עד גיל 18. בעתיד המאוחר יותר של עברי, וזו העובדה השנייה, ביליתי מספר שנים מכובדות על במות תיאטרון כשחקן. במסגרת הזו לוהקתי פעם לסדרת טלוויזיה בינלאומית, קו-פרודוקציה גרמנית-ישראלית, שנחשבה יוקרתית ומושקעת בעידן השידור החד-ערוצי. כדי לקשט את ההפקה הביאו כוכב תיאטרון בריטי שבאותה העת החל כוכבו לדרוך גם בקולנוע הבריטי והאמריקאי - טאלנט בשם ריצ'ארד אי גרנט. איכשהו מכל האנשים בהפקה הגדולה הזו התחברנו שנינו מהרגע הראשון ומהר מאוד מצאתי את עצמי מכיר לו את תרבות הבילוי בלבנט. ההלם התרבותי הראשון שלו היה לאכול אשכי פר בשיפודיה ידועה בשכונת התקווה, בזמנים שהבילוי במוסדות בשכונה היה בון טון תל-אביבי. שיעור מספר שתיים בלהיות אור לגויים היה לקחת אותו לארוחת צהרי חג ראשון של ראש-השנה בבית הורי בירושלים. על השולחן כבר נחו קרפיון מבושל (שנתרבה כמו דגים), תפוח בדבש (לשנה מתוקה), קצת צימעס (שתהיה שנה מתוקה), וכמובן - בקבוק כרמל הוק ולידו סיפון של סודה מזיע באגלי קור (סתם כי זה טעים). אני רק קיוויתי שהטאלנט המוכשר יצליח לעבור את החוויה ולשחות כמו גפילטעפיש בג'לי. הכל נראה טוב עד לרגע שבו, תוך פטפוט עליז שלו ושל אמי באנגלית צחה, נטל הגוי לידיו את בקבוק היין והחל בנימוס בריטי ובתנועה מושלמת למזוג לכוסות של כולם, משל היה במשתה שייקספירי. ראיתי את אבי מחוויר ומנסה לרמוז לנו לא לשתות. בקבוק הכרמל הוק עמד מבויש ובן רגע הפך ליין נסך. בימים ההם היה עוד ערפל, עניינים שלא נסגרו ביני לבין אבי בנושא האמונה. אני, שכבר מזמן לא הייתי שם, הייתי מזייף למראית עין כשהייתי פוגש אותו. בדיעבד הבנתי שהוא ידע על כך, אלא שבאותו הרגע, תוך מאבק פנימי מטורף, החלטתי להצטרף לריצ'ארד ולהרים כוס לכבוד השנה החדשה, כדי לקיים נימוסים גלובליים וכמובן, כדי שלא לבייש את האורח - מי יודע, אולי הוא יזמין אותי לשחק לצדו בתיאטרון הרויאל שייקספיר, וגם כי לא בא לי לוותר על לגימת ההוק האהוב לצד המאכלים בצהריים החמימים של החג. איכשהו הטאלנט שרד טוב ממני את הארוחה. השנים עברו, כוכבו של ריצ'ארד לא זרח (נו גם כוכבי לא), והקשר בינינו ניתק זמן קצר אחרי שנגמרה ההפקה. גם אבי כבר לא כאן, וככל שאני זוכר היה זה הכרמל הוק האחרון שלגמתי. ולשם כך יש נוסטלגיה וחגים. יש רק בעיה אחת: לפני שנים רבות ניסו יקבי כרמל להפסיק את ייצור היין אך מחאת צרכנים נאמנים גרמה לקברניטים להחזיר אותו למדפים בשינוי קל. כרמל הוק משווק היום בגרסה חצי-יבשה שאותה טרם ניסיתי. אז לכבוד השנה החדשה אני הולך לנסות את היין ומי שיבחר להסב עמי סביב שולחן החג יוזמן להרים אתי כוס כרמל הוק לזכר הימים ההם ולחיי השנה החדשה הבא עלינו לטובה. רק אל תשכחו להביא אתכם צימעס. שנה טובה לכולנו!