לכבוד יום העצמאות מספרת מירה איתן על חמישה מוצרים ישראליים שבהחלט יסבו לנו גאווה כשנלגום אותם גם בכל יום אחר: בירה, ליקר, ברנדי, ערק וגראפה
מירה איתןמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
לכבוד יום העצמאות מספרת מירה איתן על חמישה מוצרים ישראליים שבהחלט יסבו לנו גאווה כשנלגום אותם גם בכל יום אחר: בירה, ליקר, ברנדי, ערק וגראפה
משקאות חריפים מופיעים בתרבות היהודית לאורך כל ההיסטוריה. "אין שמחה אלא בבשר ויין" נכתב כבר בתלמוד הבבלי. פתגם עממי מקובל ביהדות המשקף את התפיסה העממית והארצית של היהדות, שהנאות הגוף אינן פסולות, ומומלץ מאוד להשתמש בהן כדי להגיע לשמחה, ובייחוד בחגים.
לפי עדויות ארכיאולוגיות, תושביה הקדומים של הארץ שתו כמויות יין שלא היו מביישות אף אירופאי בן זמננו. אז לאן נעלמה כל התרבות הזו?
שלושה חברים במשפחת ג'וליוס שלושה חברים במשפחת ג'וליוס
ישראלים לא שותים הרבה, אולי אפילו שותים ממש קצת. עם זאת התעשייה הישראלית המודרנית מתגאה בשלל יצרני אלכוהול מקומיים החל מיין ובירה, ערק, ברנדי, ליקרים, גרפה ועוד. ביום העצמאות נחמד להיזכר במשקאות אלכוהוליים ישראליים, שחלקם הפכו, וחלקם אולי עוד יהפכו לאגדה מקומית. אז מה היה לנו פה?
בירה – כוכב הזהב
בשנת 1934 החל ייצור הבירה בישראל, כשלצד היקב הגדול בראשון לציון הוקמה 'מבשלת פלסטינה'. המבשלה הוקמה ביוזמתם ובמימונם של בני משפחת רוטשילד והבנק הצרפתי גסטון דרייפוס. חיילי הצבא הבריטי המנדטורי, שסבלו מהשמש הים תיכונית החמה, התחברו מיד בשמחה לברזי בירה צוננת חדשה, בירה נשר, בירה בסגנון פילזן, שאת המתכון שלה פיתח הברומאסטר מנחם ברלינר לפי טעמם של החיילים.
כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1950, בישל אותו ברומאסטר את בירה גולדסטאר, הבירה המובילה עד היום את שוק הבירות הישראלי. בתחילה ייעדו את הבירה, ששווקה כתת מותג של נשר, לקהל הצעירים ולחיילי צה"ל ומכרו אותה במחיר מוזל בקנטינות השקם. הבירה זכתה להצלחה גדולה הממשיכה עד היום. גולדסטאר הייתה הבירה הישראלית הראשונה שנמכרה בחבית. המקום הראשון בארץ שהציע גולדסטאר במזיגה מחבית היה פאב 'המוזג' בתחנה המרכזית של תל אביב. בירה גולדסטאר היא בהחלט גאווה לאומית, גם כחול לבן וגם בירה טובה ביותר בקטגוריה שלה.
סברה – הליקר של ישראל
אם תקחו ליקר איכותי המיוצר ממרכיבים טבעיים המזוהים עם ההווי הארץ ישראלי (תפוזים, שוקולד, קפה), ותוסיפו לכך מנה נדיבה של נוסטלגיה וקורט פטריוטיות, תקבלו את מותג המשקאות הישראלי המפורסם והמצליח ביותר בעולם, ליקר סברה. סברה הוא בהחלט הליקר של ישראל, ועד היום אחד המשקאות הנמכרים ביותר בדיוטי פרי, בתור מתנה פופולארית בקרב תיירים החוזרים מטיול בישראל או בקרב ישראלים המתארחים בחו"ל.
ליקר סברה יוצר לראשונה בשנת 1963 על ידי אדגר ברונפמן וחברת סיגראם שבבעלותו, אז חברת המשקאות החריפים הגדולה בעולם. חזונו של ברונפמן היה לייצר ליקר איכותי ישראלי, שיופץ על פני הגלובוס כולו. על מנת ליצור את הזיקה בין הליקר החדש לישראל נבחר השם סברה (צבר באנגלית) והוא אף יוצר לראשונה מפרי הצבר. הבקבוק המיוחד שנבחר, המאפיין את הסברה עד היום, הוא העתק של בקבוק יין פניקי עתיק בן 2000 שנה, שנמצא בישראל ומוצג במוזיאון תל אביב. למרבה הצער לא נחל ליקר הסברס הישראלי הצלחה רבה בתחילת דרכו. ואז, שונה טעמו לליקר שוקולד תפוז, שילוב טעמים ייחודי, שלא היה קיים עד אז בעולם המשקאות החריפים. לא ניתן היה לחשוב על בחירה מוצלחת יותר. גם כיום ליקר השוקולד תפוז המקורי הוא המזוהה ביותר עם המותג סברה ועד היום אין עדיין בעולם ליקר מפורסם ממנו בטעמים אלו.
ברנדי לדורותיו
בשנת 1938 נבנה ביקבי כרמל בראשון לציון מגדל זיקוק, שבו נערך זיקוק רציף לברנדי של היקב. במקום ניתן עדיין לחזות גם במרתף הישן עם הגג המקורי העשוי מלוחות עץ, שבו כל הברנדי הבשיל לאטו בחביות. בשנות ה-50 הותקנו ביקב ארבעה דודי זיקוק מסורתיים לייצור ברנדי. מותגי הברנדי המוכרים ביותר היו ברנדי אקסטרה פיין וברנדי 777.
בשנת 1996 זכה ברנדי בן 3 שנים מתוצרת יקב תשבי במדליית הזהב בתחרות הבינלאומית היוקרתית Wine & Spirit בקטגוריית הברנדי הטוב בעולם בדרגת היישון הזו. המדליה הזו הביאה הרבה כבוד לעולם האלכוהול הישראלי.
בשנת 1998 זכה ברנדי כרמל שכונה 'ברנדי 100' בגביע של הברנדי הטוב ביותר בעולם בתחרות הבינלאומית של Wine & Spirits בלונדון.
ערק בישראל
בשנים האחרונות עושה רושם כי הטרנד האחרון בברים ובפאבים הישראליים הוא הערק, משקה מסורתי עתיק בן 3,000 שנה המזוהה בעיקר עם מדינות אגן הים התיכון. לא עוד רק מבוגרים בבתי כנסת, אלא היפסטרי ישראל גילו את הערק ומזמינים אותו כאילו אין מחר. אולי זה בגלל המחיר הזול והתאמתו לרמת החיים הנוסקת למרומים, ואולי זה פשוט מתאים לקיץ ומישהו כאן הפנים סוף סוף שאנחנו באגן הים התיכון ויותר מתאים לנו לשתות ערק מאשר ויסקי בחום הזה.
רוב הערק יוצר בארץ בעבר בשיטה התעשייתית, כלומר אלכוהול זול שהוסיפו לו תמציות ריח וטעם או השרו בו אניס. בשנים האחרונות המצב מתחיל להשתנות ומופיעים גם מוצרים איכותיים העשויים כמו שצריך, מענבים.
בשנות ה-40 של המאה הקודמת ייבאו לארץ ערק במכלי זכוכית בעלי נפח של 30 - 20 ליטר ומכרו אותו בחנויות שנקראו חמריאת (חמרה בתרגום הוא אלכוהול), ללא שם ותווית. הלקוחות היו מגיעים עם בקבוקים וממלאים אותם בערק הישר מהמכלים. הראשון שפרץ את הדרך היה יקב הגליל - יוסף גולד ובניו, שייצר לראשונה בקבוק עם תווית ממותגת והפך את הערק לעסק מסחרי. הערק של גולד, שמיוצר על פי אותו מתכון כבר יותר ממאה שנה, החל את דרכו בצפת לפני למעלה מ-80 שנה, כיום מיוצר בטירת הכרמל, והוא מותג הערק הנמכר ביותר בישראל עד היום, כשהמותג השולט הוא עלית הערק.
אניס או שאוהבים או ששונאים, אבל אי אפשר להישאר אדיש אליו. טעימת ערק עם אליאס, איש צד"ל לשעבר, במפעל חייו שהוא כל כך אוהב, בגליל המערבי (משנת 2003), יכולה 'להמיר את דתם' גם של השונאים את המשקה. ערק 'אל נמרוד' מיוצר על פי ידע לבנוני של כמה דורות בתוספת הוראות משרד הבריאות ודרישות הכשרות.
מפעל ערק נוסף, בבעלות משפחת קעוואר, ממוקם בפארק התעשייה החדש ציפורית. פיתוח ערק קעואר נעשה בשיתוף עם המפעל המשפחתי הממוקם ברבת עמון שבירדן למעלה מ-70 שנה. הידע המשפחתי המסורתי והטכנולוגיה המתקדמת המודרנית יצרו מספר מוצרים במפעל הזה שבהחלט מסבים הנאה ללוגמים אותם.
הקיסר הצעיר של הגארפה הים תיכונית - יוליוס
יש עבר קצר של גראפה בישראל, צבי סגל זיקק את הגראפה הראשונה שלו כבר בשנת 1967, ואת הגארפה בבקבוק הצר הגבוה אפשר היה לרכוש גם בלי לשבור חיסכון. אבל אני פה כדי לכתוב על אחד המשקאות הצעירים ביותר בישראל, ועל מזקקת גראפה, שאני מאמינה שבעוד כמה עשרות שנים, כשמישהו אחר יכתוב את הכתבה הזו, היא תהיה לאחת מהאגדות הוותיקות של אלכוהול בישראל.
בשנת 2004, בטיול בהולנד, הכיר יובל "ג'וב" הרגיל, אז מבקר המסעדות של טיימאאוט ואחד מעיתונאי המשקאות המוערכים גם היום, את דן יואלי – יוליוס, מהנדס מכונות מבריק, שאהב תסיסות, זיקוקים וחיבב מאוד את החיים הטובים ואת הטיפה המרה, אם כי יותר מצד הייצור וההמצאה.
יוליוס ניסה לזקק משקאות מפירות, עשבים, תבלינים ועוד כמה חומרים שלא היינו חולמים עליהם, אך יותר מכל הוא חלם לחזור לארץ, להקים בה מזקקה ולזקק את תמצית הישראליות, או דה וי מושלם מעשבי בר ותבלינים מקומיים. ג'וב התוודה בפניו כי זה גם החלום שלו ושהוא מנסה כבר זמן מה לייצר ליקרים מחומרים כמו סלק וחזרת. הביקור הסתיים, החוויה הייתה מדהימה וכל אחד חזר לענייניו. אך כעבור שנה קיבל ג'וב טלפון מיוליוס: "חזרתי לישראל". וכאן החלה עבודה משותפת.
ג'וב דחף לכיוון הגראפות, כי קליפות ענבים לא חסר בארץ ותמיד היה לו חבל שאיש לא עושה בהן שימוש, ואילו יוליוס העדיף משקאות כמו ג'ין, ליקרי עשבים ומרירים. אך אז העישון המסיבי של יוליוס התנקם בו וסרטן הריאות סיים את חייו ואת יצירתו. כשנה וחצי המזקקה עמדה שוממה, כשג'וב לא יודע להחליט מה לעשות לבד, בלי המוח היצירתי והטכני הקודח של שותפו. ובתחילת 2012 גמלה ההחלטה בלבו להמשיך את דרכו של יוליוס ולהקים את מזקקת החלומות. המזקקה הוקמה בגליל המערבי, צור מחצבתו של ג'וב, ובעזרת אביו שיצא באותה תקופה לפנסיה החל במלאכת ייצור מזקקה ארטיזנלית קטנה שנושאת חותם ייחודי. במזקקה הנוכחית מחכים משקאות שונים ומשונים בחביות, אך כיום אפשר למצוא בחנויות ובברים שלושה מוצרים ראשונים, מאר דה גליליי, קרופניק, או דה וי על בסיס תמד, ואו דה וי שקוף מענבים, או גראפה, שבעיני היא לא נופלת ואפילו עולה על גראפות איטלקיות מצוינות רבות שטעמתי בחיי.
