ניב גלבוע הרים לעצמו השבוע, ויצא בקריאה נרגשת לדווח לו על כל מסעדה שגובה בחוצפה מעל 40 שקל לכוס יין ישראלי. אבירם כץ מסביר למה כדאי לו להרגיע ומהר...

באמת שניסיתי להתאפק, כי הרי ברור שמדובר בפוסט פופוליסטי זול, ילדותי, וטיפשי להחריד. אבל ברור שגם בסוף נכנעתי, כי זה פאקינג מרגיז. "למה לשלם על כוס יין ישראלי 45 שקלים?", זועק ניב גלבוע וקורא לחבריו בפייסבוק לדווח לו על כל מסעדה שבחוצפתה גובה מעל 40 שקל לכוס יין ישראלי. ואז שוב זה מתחיל, הסימפוניה הבלתי נגמרת הזו של "בכל מדינה נורמלית בעולם תקבלו כוס יין מעולה ב-3-4 אירו". זה כמובן נכון רק חלקית, אבל להזכירכם בכל מדינה נורמלית כזו אפשר גם לקנות מילקי בשקל, וגבינה טובה בחמישה שקלים, וחבר'ה צעירים גם מצליחים לקנות שם בית. וביבי לא ראש ממשלה.

בקרו פעם אחת במסעדה עילית באירופה ותגידו לי כמה כסף שילמתם שם על כוס יין... (צילומים: יח"צ, freeimages.com)בקרו פעם אחת במסעדה עילית באירופה ותגידו לי כמה כסף שילמתם שם על כוס יין... (צילומים: יח"צ, freeimages.com)
בקרו במסעדה עילית באירופה ותגידו כמה כסף שילמתם שם על כוס יין... (צילומים: יח"צ, freeimages.com) אבל בואו נשים את זה בצד. וגם אין לי סבלנות להסביר שוב, בפעם המי-יודע-כמה, על מדיניות המיסים, הארנונה המופרעת, השכירות המופרכת, התשלום ההזוי לאקו"ם, העלויות הלא הגיוניות כדי לעמוד בדרישות כיבוי אש, משטרה, פיקוח ואלוהים יודע מה עוד. ותמיד יש עוד איזה פקיד שצץ לו כדי למצוץ עוד קצת מחשבון הבנק של המסעדנים. אבל איכשהו אנחנו שורדים עם כל זה, ואפילו די התרגלנו לזה שתמיד יחשבו שאנחנו גזלנים. הרי אפשר לקנות עוף ברמי לוי בשקל, אז איזו חוצפה זו לגבות 150 שקל על סטייק. באמת שזה כבר לא מרגש אותי. אני לא אומר שאין בעיה מסוימת עם תמחור יין במסעדות רבות. גם אני נתקל בתפריטים שמרגיזים אותי. ואני הראשון שבעד יינות פשוטים זולים, בוודאי בקרב מסעדות הביניים. קורלציה צריך שתהיה - אם אני אוכל פסטה בעשרים שקלים, אני מצפה לכוס יין בעשרה שקלים. הלוואי ופיצריות שכונתיות ופלאפליות יאמצו את הקונספט (ויש כבר כמה אופציות נהדרות כאלו בארץ) של יין פשוט בחבית/קופסה ונוכל לשטוף את הטחינה עם איזה לבן מרענן בחמישה שקלים. זו תרבות יין. אבל מכאן ועד להכריז כי אין יין ששווה יותר מ-40 שקל?! אולי גם אין שום אלבום של מוזיקה ישראלית ששווה לשלם עליו יותר מ-30 שקל? ולמה לשלם הרבה כסף על אומנות ישראלית? איזו מן חשיבה פרובינציאלית זו? אם תגידו שיש תפריטי יין שאין בהם בנמצא (גם) אופציות זולות ונגישות - אוקיי, אני אתכם. אבל ראבאק, תנו לי גם אופציה יקרה ומעניינת, כל עוד היא מתומחרת בהגינות. בואו נשים בצד את החשיבה לפיה מסעדנים פשוט מזיינים את הלקוח ומרוויחים 400% לפחות על כל בקבוק, כי זה פשוט בולשיט (כמו בכל תחום, יש מסעדנים חצופים וגנבים, בדיוק כמו שיש עיתונאים חובבי פופוליזם זול). יש יינות נהדרים שמייצרים בארץ, ולצערי הם גם עולים יותר ביחס למקביליהם האירופאיים, כי הכל יקר פה, כוסומו. אני רוצה להגיש יינות כאלו בכוסות. אני רוצה לשתות יינות כאלו בכוסות. למה? כי אני אוהב יין. אם אני מכין (טוב נו, אם מיכלי מכינה לי) חביתה בבית, אני נהנה לשתות יין שעולה 30 שקל לבקבוק בלי לעשות עניין. אם אני יוצא למסעדה טובה, אני רוצה לשתות יין טוב, מורכב ומשובח. יין כזה לא עולה 30 שקל. גם לא 100.
ירדן-מרלו-אווירה-קוביהירדן-מרלו-אווירה-קוביה
אני מתבאס כשכל מה שיש בתפריט זה 'יינות עבודה' שעולים 20-40 שקל לכוס. אני נהנה לשלם 70 שקל לכוס יין, ולא חסרים יינות שמצדיקים מחיר כזה. גם ישראליים. הרי אי-אפשר רגע אחד להתלהב שהיינות שלנו זוכים בפרסים בינלאומיים ובציונים גבוהים, ואז לומר שבעצם לא שווה לשלם עליהם יותר מפרוטות. אני גאה למכור כוסות יין גם במאה שקלים ויותר. זה שירות נהדר ללקוח. זו הזדמנות נהדרת להתענג על יין משובח גם בלי לרדת על בקבוק שלם, או לטעום כמה יינות. או לטעום יין שאין לי כסף לשלם על מחיר בקבוק שלם, אבל אני מאוד רוצה לטעום אותו. דוגמאות? בבקשה: כמה פעמים מכרנו ב'ברוט' 'קסטל גראן וין 1997', באזור המאה שקל לכוס. וכך גם עם 'ירדן מרלו 1998' ב'טוטו'. הרבה כסף, בוודאי. אבל איפה עוד יש הזדמנות לשתות יין כזה? ואם מישהו חושב שעשינו על זה קופה, טעות גדולה בידו. מדובר היה ברווח זעום, אבל אחלה שירות ללקוחות, שגם ידעו להעריך זאת היטב. פעם הבאה שאתם באירופה תבדקו כמה יעלה לכם לשתות יין מקומי בן כמעט עשרים שנה שנמנה על המיטב של האזור. כרטיס טיסה עלי אם תקבלו עליו עודף מעשרים אירו. ובואו נדבר על עניין נוסף, זה שלפיו לא הגיוני להרוויח כל-כך הרבה על מוצר שאנחנו בסך-הכל קונים ומיד מוכרים. הרי על דג, אתם מבינים, אנחנו צריכים לפלט אותו, לבשל, להתקין רוטב... אבל יין - כולה לאחסן ולמכור. כאילו יינות זה משהו שפשוט נופל על המסעדה מהשמיים. מרלו או קברנה - מה זה משנה?
כוס יין - אווירה - צילום פרי אימגכוס יין - אווירה - צילום פרי אימג
תראו, זו העבודה שלי. לבחור יין. אני יודע, מהצד זה נראה כאילו אנחנו לא באמת עובדים, רק מסתובבים כל היום בהשקות יוקרתיות במסעדות וטועמים יין. אשכנזים מפונקים. אבל מה לעשות שעל כל שורה בתפריט אני יורק בממוצע עשרים יינות. והזמן שלי, מה לעשות, גם שווה כסף. ואני לא מדבר על הדרכות לצוות, חוברות הדרכה, נסיעות לחו"ל וביקורים באזורי יין - כדי לתת לכם שירות טוב יותר בסופו של דבר - שגם זה, לא נעים להודות, עולה כסף. לא שאני מתלונן, אני מת על העבודה שלי. אבל אני גם לא מתכוון להתנצל על זה. זו העבודה שלי, והשקעתי בה הרבה זמן וכסף של לימוד והתמקצעות. אז נכון, באירופה אפשר למצוא יינות גם ב-3-4 אירו לכוס. אגב, גם בארץ יש מקומות שמוכרים יינות במחירים כאלו. אבל באירופה אפשר למצוא גם יינות ב-20 אירו לכוס. וגם ב-50 אירו. ויש לי קבלות וכרטיס אשראי חבול אם מישהו צריך הוכחות. הייתי מציע לכמה אנשים לבקר פעם אחת באירופה במסעדות הבאמת טובות של האזור, המקבילות של מסעדות העילית שלנו, במקום להתלהב מפסטות בפונדקים של תחנות דלק, ותגידו לי כמה כסף שילמתם שם על כוס יין. אבל גם את זה אנחנו כבר מכירים היטב, את אותם זוגות שחוזרים עם עיניים נוצצות מארוחת ה'מישלן' בפריז שעלתה להם 1,000 אירו, אבל שבוע אחר-כך הם כבר לא מבינים איזו חוצפה יש למאיר אדוני לגבות 1,000 שקל לזוג ב'כתית'. שהרי אין תרופה טובה יותר ממיליטנטיות כדי לטשטש פרובינציאליות. ועכשיו תסלחו לי, הייתי שמח להמשיך, אבל אני כבר מאחר להפלגת היאכטות השבועית של פורום המסעדנים המקומי, והנהג הפרטי כבר צופר למטה...