כבר כמעט שנואשנו מהיכולת של הישראלים להתקרר בצהרים עם כוס בירה קרה, אבל אז באה "הייניקן" עם כוסות ה-250 החדשות שלה, והפיחה מחדש את התקווה

קשה לחשוב על משקה שמתאים יותר לצהרים מאשר בירה - מרעננת את הגוף ומרווה את הנשמה, משתלבת נהדר עם רוב סוגי האוכל ובניגוד ליין למשל, אפילו לא מכבידה כשצריך לחזור לעבודה. הבעיה היא שלפעמים אנחנו קצת חוששים – לשתות חצי ליטר או למעלה מכך, ואחר-כך לחזור להתעסק בכל אותם עניינים רציניים.

בדיוק בגודל הנכוןבדיוק בגודל הנכון
בדיוק בגודל הנכון כאן נסטה לרגע מהנושא ונודה שלמרות הדימוי (המוצדק!) שיצא לחברי "סנהדרינק" כמי שיודעים לגמוע כמויות, אנחנו אוהבים את הבירה שלנו במנות קטנות, כשהן קרות ומהירות. לכוסות ה 250 (רבע ליטר) של "הייניקן" נחשפתי לראשונה לפני כ-25 שנים באמסטרדם, ולא הצלחתי להבין איך זה שהן עדיין לא "עשו עלייה" – ועוד לארץ כל-כך חמה! יש משהו נכון במידה המדודה הזאת, משהו שפועל כמעט בכל סיטואציה: באת צמא באמת? כל תכולתה תילגם בשלוק אחד זריז, כאילו הייתה אספרסו... אבל, כמו במקרה של הפסקת צהריים באמצע יום עבודה, אם אתה צריך משהו שיזכיר לך כבר בצהרים שבסוף יום העבודה יגיע הערב, אתה יכול להרטיב איתה את העסקית של הצהרים, ולשמוח עם מה שהיא עושה לך לגוף, בלי לדאוג למה שהיא תעשה לך לראש. אפילו המחיר, 15 שקלים לכוס, הוא שפוי, גם כשמשווים אותו למחיר של כוס משקה קל. אז כן, אני מודה שכבר התייאשתי מהנכונות של הישראלים ללוות את ארוחת הצהרים שלהם בבירה, אבל אולי עכשיו, כשיש לנו את המידה הנכונה, נוכל לעשות את המעשה הנכון... בשבועות הקרובים יצא צוות סנהדרינק למסעדות המשתתפות במבצע, גם כדי לנגוס משהו קטן לצהריים כמובן, אבל עוד יותר מכך, כדי לראות איך נקלטת בארצנו העולה החדשה והשווה הזאת מהולנד. רשימת המקומות שמשתתפים במבצע: פרנצ'סקה, לידו, תומא, פטוש, קפה לונדון, מלגרו, מצדה, האיטלקיה, ששון, אוונגרד רמת-החיל, דג על הדן, קפה הבנק, סינטה-בר, מיטבול, טוקו, נאם טאי, פונדק עין כרם.