נמרוד שיין עזב את מלגה והמשיך לוורשה, למרות שהבין שהוא לא הולך ליהנות מזה. רק אחרי שרוקן בקבוק גולדווסר פתאום שם לב שגם האוכל נהיה פחות אפור

את הביקור בפולין התחלתי בגדנסק. גדנסק תרתק את התייר הישראלי חובב הטיפה המרה קצת פחות מרחוב כצנלסון בגבעתיים. כנראה שהצניחה הדרמטית בטמפרטורה מדרום-ספרד לנמל הבית של לך ואלנסה עשתה את שלה, והאפרוריות של פולין באה לידי ביטוי לא רק במזג האוויר אלא גם בצבע של האוכל.

האפרוריות של פולין באה לידי ביטוי גם בצבע של האוכל (צילומים: נמרוד שיין)
האפרוריות של פולין באה לידי ביטוי גם בצבע של האוכל (צילומים: נמרוד שיין)
האפרוריות של פולין באה לידי ביטוי גם בצבע של האוכל (צילומים: נמרוד שיין) תשכחו כל מה שלמדתם בבית על אוכל פולני, זה הרבה יותר גרוע. המארחים היו אמנם לבביים באופן יוצא-דופן והשקו אותי בכל הזדמנות, אבל מנעו ממני לראות את העיר ולהתרשם ממנה. לכן, את הימים בהם שהיתי בעיר הפועלים ביליתי בעיקר בארוחות ובמסעדות, רק כדי לגלות ששנות השמונים הגיעו לא מזמן לעולם הקולינריה של עיר הסולידריות. אחת ההפתעות המרעננות הגיעה דווקא לקראת סוף אחת הסעודות, כשהמלצר הביא לשולחן כוסיות קטנות ומזג לכולם Goldwasser. מי הזהב האלה מורכבים בעיקר מוודקה, אבל הם למעשה ליקר עשבים שהומצא והופק בגדאנסק כבר לפני יותר מ-400 שנים, הרבה לפני שגדאנסק היתה בכלל גדאנסק ולנמל התעופה שלה קראו על שם לך. למי שלא מכיר את המשקה אספר רק שבתוך האלכוהול מרחפים להם מעדנות פתיתי זהב 22 קראט, מה שהופך כל הרמת כוסית לאטרקציה, ואת היושבים סביב השולחן לאוליגרכים עליזים. הטעם של זה, איך נאמר, מזכיר יותר ביקור אצל רופא השיניים ופחות ביקור בסלון של מיכאל צ'רנוי, אבל המקומיים מאוד גאים במשקה המוזהב וחוגגים את קיומו מדי שנה במסיבות רעשניות. באופן מפתיע, מחירו של בקבוק Goldwasser נמוך יותר ממחירו של כל בקבוק וודקה איכותית אחרת, אבל הרושם הנוצר מפתיתי הזהב חגיגי במיוחד. וורשה היא כבר סיפור אחר. עוד לפני הנסיעה סיפרו לי שמדובר באחת הבירות המרשימות של העידן האחרון, ושבין וורשה העולה מתמונות השחור-לבן של ספרי ההיסטוריה והעיר הצעירה והתוססת שהיא כיום אין כל קשר. ואכן, וורשה מפתיעה בנעימות שלה, בלבביות של נותני השירות, במגוון מקומות הבילוי ובעיקר בסדר ובניקיון של הרחובות. נסו לדמיין את ברלין, רק בווליום הרבה יותר נמוך ועם נשים הרבה יותר יפות. וורשה היא עדיין לא אותה בירה קוסמופוליטית מקושקשת, אבל היא זולה כמו ברלין, שטוחה כמו ברלין, ויפה אפילו קצת יותר. וורשה היא עיר שהגרמנים הרסו עד היסוד, אחר-כך האמריקאים כבשו ושיטחו, ובסוף באו הרוסים, ובגלל שלא נשאר להם מה להרוס הם הוציאו את זה על התושבים. אז מה עשו הפולנים? הביאו המון כסף מהאיחוד האירופי ובנו לקצת יותר משלושה מיליון בני אדם עיר חדשה, משוקמת ומגניבה. זו לא תל-אביב או ניו יורק. לא תראה שם בלילה חבורות צעירים מסתובבים ברחובות. אבל כמעט כל המועדונים מלאים, האוכל פשוט והשתייה זולה. אזור התעשייה הנטוש בשולי העיר שוקם וכיום הוא מתחם בילוי נחשב. שווה לקחת לשם מונית מהמלון בלילה ולראות. אלכוהול בוורשה הוא מוצר צריכה בסיסי והעיר משובצת בחנויות אלכוהול שזמינות 24/7, ויש גם כאלה שיציעו לך בנוסף איזו מעדנייה קטנה ומפנקת, בשביל שלא תשתה חלילה על בטן ריקה. חבר המערכת הצעיר אבירם כץ המליץ לי לחפש את בקבוקי ה-Młody Ziemniak. קל לזהות אותם, משום שהם נראים כמו משהו שמישהו הכין בבית ורשם בכתב יד על המדבקה את הרצפט. הוודקה הזו, שעל תווית הנייר שלה מצוינת גם השנה שבה רקחו אותה מתפוחי האדמה הצעירים, היא לא פחות מנפלאה. אז אם אתם רוצים איזו סדרה כזו במחיר סביר, תקפצו לוורשה ותביאו במזוודה. שתיתי לא מעט כוסיות ודקה בוורשה. הן מלוות כמעט כל ארוחה, לפני, אחרי האוכל, ובעיקר בין המנות. אני לא מומחה גדול בלתאר טעמים של וודקה, ונחשב גם חובב קטן מאוד של המשקאות השקופים, אבל אני יכול לומר בקלות שה- Młody Ziemniakהיא כזו שתגרום לך לחשוב מחדש על יתרונותיו של הנוזל המזוקק. בויקיפדיה כותבים על הוודקה שהיא גורמת ל"התרוממות, שחרור ונינוחות וכן קירוב חברתי". וואלה. עוד המלצה אחרונה מוורשה, שבה האוכל, כפי שהבנתם, בעיקר מנחם. לכו על המסעדה הנקראת על שמו של "החייל האמיץ שוויק". מרחק נסיעה קצר במונית (מחירי המוניות בוורשה בהפעלת מונה נמוכים באופן מפתיע) מלב העיר ותגיעו ל-Plac Konstytucji. במסעדה הצ'כית שעל הפינה תיהנו מחגיגת בשרים מעוררת הכוללת נתחים עסיסיים שנחים על מגשי עץ, נקניקיות ממיטב המטבח הצ'כי, בירות נפלאות ולהקה שחופרת בראש. ו... אה, כן, וודקה. אני אישית לקחתי את צדו הימני של חזרזיר ברוטב נפלא ותרגלתי את שריר הקיבורת בהנפת כוסות של ליטר. Nazdrowie!!!