סיפור שמתחיל בלונדון של המאה ה-19, ממשיך בניו-יורק ונגמר בת"א כשספר קוקטיילים נופל לשמוליק וולברג על הראש

לפני כמה ימים נפל עלי מהמדף, אולי לא במקרה, ספר הקוקטיילים של סלווטורה קלברסה. האיש הוא אחד הברמנים המפורסמים והוותיקים בענף, עטור פרסים, פעיל מאוד ומהווה בעיני את אחד הגשרים מהעולם הישן לחדש. מהספר קפצו לי שמות נוסטלגיים כמו גימלט וסיידקר. בין השמות שהיו בשבילי מעין "חיים שכאלה" הגיח טום קולינס הישן והטוב. הכנתי אחד ביום חם והאפקט היה נפלא ומרגש.

קלאסיקה. טום קולינס (שאטרסטוק)קלאסיקה. טום קולינס (שאטרסטוק)
קלאסיקה. טום קולינס (שאטרסטוק) הסיפור של טום קולינס מתחיל כנראה במאן דהוא שנקרא דווקא ג'ון קולינס, רב מלצרים שנהג להגיש את המשקה במלון Limmer's old house שבו עבד שהיה פופולארי בלונדון בשנת 1860. בלי שום קשר ב-1874 החלו עיתונים בחוף המזרחי של ארה"ב לפרסם סיפורים ומתיחות על דמות מסתורית דמיונית בשם טום קולינס שהפכה למטבע לשון בפי כל. אם נכנסת לבר מיד היה מישהו שואל אותך האם ראית את טום קולינס או לחילופין "טום קולינס שאל עליך, איפה אתה בן אדם?". המצאת קוקטייל בשם זה הייתה חייבת לקרות וב-1876 פרסם ג'רי תומס המיתולוגי מתכון בספר הקוקטיילים שלו תחת השם הזה. לימים הפך "קולינס" לצורת הגשה בעולם הברים שאומרת: שילוב של אלכוהול עם סוכר, לימון וסודה כשרק שני כהילים קיבלו שם ספציפי: הראשון הוא טום קולינס מיודענו כש"טום" מתייחס להמלצה להשתמש בג'ין מסוג אולד טום ולא בלונדון דריי (אולד טום היא הגרסה הפחות יבשה והיותר ותיקה של ג'ין אבל אין חובה להקפיד על כך). הכהיל השני שקיבל שם ספציפי, ואולי עשה בכך חסד עם אותו מלצר אנונימי, הוא הוויסקי שבגרסת הקוקטייל קיבל את השם ג'ון. לאורך השנים נוצרו מעט שיפורים ושינויים קלים אבל המתכון הבסיסי נותר בעינו. ההמלצה שלי כרגיל היא להשתמש בטנקרי 10 אחד הג'ינים האהובים עלי בערבובים. המתכון: 50 מ"ל טנקרי 10 25 מ"ל מיץ לימון טרי 25 מ"ל מי סוכר 15 מ"ל חלבון ביצה (לא חובה אבל מוסיף מרקם וגוף ואינו משפיע על הטעם) 2-3 טיפות אנגוסטורה (שוב, לא חובה) מנערים את כל המרכיבים ניעור יבש במרץ (ניעור יבש הוא ניעור ללא קרח על מנת לייצר הקצפה). מוסיפים קרח ומנערים במרץ. מ סננים לכוס הייבול מלאה בקרח ומשלימים עד הסוף בסודה. קישוט: פיסת לימון ודובדבן.